“אז לא הייתי במחנה קיץ בקיבוץ בסוכות, הכנתי עם האחיינים קישוטים לסוכה, וחגגנו יום הולדת לכולם בערך שנולדו בתחילת השנה העברית.
חני נחמיאס המוכרת משירים והצגות ילדים מתגלית פה גם ככותבת לא רעה, אם כי התוכן היה קצת ילדותי יחסית לגיל המצולמים על הכריכה, וכמי שבערך בגיל של בתה ששמה מוזכר בספר כאחת הדמויות (היא המצולמת על הכריכה?)
אני יודעת שהסיפור הזה לא היה עובד במציאות, לא בדור שלנו בכל אופן.
אבל מאוד התחברתי למה שמתואר על הווי הקיבוץ, גדלתי במושב ואבי חקלאי לשעבר, וגם למדתי בבית ספר קיבוצי, זה מאוד נאמן למקור מבחינת היחס לחקלאות, ובמיוחד הדמות של הילד המוזר והשתקן שבסופו של דבר המקובלים מבינים ששפטו אותו לא נכון.. עברתי את זה.
עולם הזוהר מאוד בולט כאן, כנראה בעקבות ניסיונה של חני בתחום הלא פשוט הזה, התחרותיות שלפעמים היא בעיקר בראש שלך וכל בחורה שאת פוגשת יכולה לתפוס את מקומך, יש הבדל בין להיות הכי יפה בשכונה לבין לזכות בתחרות ארצית ליופי.
יש פה עיסוק בלתי פוסק - ואולי עיסוק של החברה הסובבת ב"מי הכי יפה?" ו"האם יש לבחורה סיבה לדאוג לקשריה הרומנטיים אם היא הכי יפה בסביבה?"
הגיבורה מרגישה מאוימת מבנות שהן אולי פחות יפות אבל יותר חכמות ממנה, ומזכירה לעצמה כל הזמן שהיא לא צריכה לדאוג כי היא תמיד תעדיף להיות יפה וטיפשה על פני חכמה ולא יפה...
לא פלא שהדור שלנו המילניאל גדל להיות מה שהוא גדל...
ובשבילנו במשפחה חני תמיד תישאר חני מהחדר של חני שהשתתפנו בו בילדות וזכינו בקורקינט.”