“"נולדתי במצרים, אך גדלתי על פי רוחה של פלשתינה היהודית. חייתי במזרח התיכון, אך קיבלתי חינוך צרפתי. נישאתי לאנגלי, ושנינו הפכנו לישראלים".

כך כותבת סוזי אבן בפתיח של ספרה. נראה שהמילה קוסמופוליטית היא זו המגדירה אותה הכי טוב. היא נולדה באיסמעיליה לשמחה ולאה אמבש. אביה היה מהנדס בחברה המפעילה את תעלת סואץ. סוזי הייתה הבכורה מבין שלושת בנותיהם. הם חיו במעין בועה אירופית במצרים.

הסבים נשארו בפלשתינה, בירושלים ובמושבה מוצא. אהבתי את תיאורי החופשות שבילתה סוזי בבתיהם והזדעזעתי מתיאור הפוגרום שערכו הערבים במשפחת מקלף במושבה מוצא במהלך המאורעות.

את ימי נעוריה ובגרותה בילתה בקהיר ולמדה שם באוניברסיטה האמריקאית. היא הכירה קצין בריטי והתפתח ביניהם רומן. למרות העובדה שלא היה יהודי נתקבל על ידי משפחתה, אולם בסופו של דבר הבדלי התרבות והמנטליות הפרידו ביניהם.

לאחר מכן הכירה את בוגר קיימברידג' בהצטיינות וקצין בצבא הבריטי, אוברי איבן. זו הייתה כמעט אהבה ממבט ראשון. אוברי נולד בדרום אפריקה (שהייתה אז תחת שלטון בריטי) וכעבור חודשים ספורים התייתם מאביו. אמו התקשתה לגדל אותו ואת אחותו הבכורה ושלחה אותם לפנימיות. רק לאחר שנישאה בשנית לד"ר איבן, החזירה את הילדים הביתה. הוא אימץ אותם ונתן להם את שמו.

המסירות המוחלטת לרעיון הציוני הייתה נדבך חשוב ביחסיהם של סוזי ואוברי ולאחר נישואיהם השקיעו את מירב המאמצים בהכנות להכרזת המדינה.

בעקבות דרישתו של בן-גוריון שנציגי המדינה שבדרך יעברתו את שמם הפך אוברי איבן לאבא אבן והוא היה קולה של ישראל באו"ם ובעולם. הוא היה נואם מזהיר, בעל ידע נרחב וחוש הומור מאופק וחד. הוא יכול היה להסביר ולשכנע בצדקת פעולה ישראלית גם כאשר הוא עצמו התנגד לה...

שתים עשרה שנים שרתו בני הזוג אבן את המדינה בארה"ב, קודם כשגריר ישראל באו"ם ואחר כשגריר בארה"ב. עם שובם ארצה (עם שני הילדים, עלי וגילה, שנולדו בינתיים) קבל אבא אבן את תפקיד נשיא מכון ויצמן והם השתקעו בשכונת הפרופסורים ברחובות.

סוזי הקימה את האגודה למלחמה בסרטן והקדישה עבודה רבה לנושא חשוב זה. היא מספרת על פגישותיה עם נשות הנשיאים ויצמן ובן-צבי ועם פולה בן-גוריון ומאירה צדדים פיקנטיים באישיותן. כשקיבל אבא את תפקיד שר החינוך השקיע בו את כל כולו וזכה להישגים נאים. סוזי הייתה שם תמיד עזר כנגדו, גם כשהיה לשר החוץ.

היא מתארת בכאב את הסיום העצוב והאכזרי של הקריירה הפוליטית של אבא. האיש שעשה כל כך הרבה למען המדינה וייצג אותה באינספור הזדמנויות – הורחק בצורה בוטה וגסה מן הצמרת בפריימריז הראשונים של המערך.

לאחר פרישתו הקדיש אבא אבן את עצמו לכתיבה ולהפקת סדרות חשובות על ההיסטוריה של מדינת ישראל. סוזי המשיכה לתמוך בו ולהעריץ אותו עד יומו האחרון.

מאחר וחייתי בעצמי חלק ניכר מן האירועים עליהם מספרת סוזי בספרה, מצאתי בו עניין רב. לפעמים היו הדברים קצת נמלצים, אולי זה נובע מן העובדה שהספר נכתב במקור באנגלית ותורגם לעברית על ידי דני בלוך. עוד דבר שהפריע לי מעט במהלך הקריאה היה העובדה שכל הדמויות הקרובות למספרת מתוארות כטובות, הגונות ושוחרות טוב והרי ידוע שאף אחד לא מושלם...”