איך מקבלת יפו את בני בננה
הבוקר, כשעברנו ביפו על־יד עזרא דגים, ראינו שחיברו בפנים את כל השולחנות. ראינו את הפועלים של המטבח יושבים בחוץ, מנקים ערמה של דגים. ראינו את יונס הקטן חוזר מאבולעפיה עם שק פיתות וכעכים שומשום. ראינו את הגיס של עזרא דגים מכניס בקבוקים בתוך פיילות עם קרח.
אמרנו לעזרא דגים סבאח־ביל־חיר והוא אמר לנו סבאח־אל־נור ואל־פול ואל־יסמין. שאלנו אותו, תגיד יא אבו־סמאק מה הולך אצלך היום, והוא אמר מה אתם יודעים, הג'מעה פותחים שולחן לבני בגנה.
בחייך, אמרנו לעזרא דגים, בני בננה מחמם את המזרונים של רמלה.
קיבל שליש, יוצא הבוקר, אמר לנו עזרא דגים. מברוק, אמרנו. מברוק מברוקיין, אמר עזרא דגים. יבוא מרמלה ישר לפה? שאלנו. בחייך! זרק עלינו עזרא דגים מבט זילזולים, מה הוא יעשה פה? ידפוק את הדגים? אולי את הקאלאמארי? אתה צודק, אמרנו לו, לא חשבנו על זה.
מביאים אותו ישר לבית של הרומנייה השמנה, אמר לנו עזרא דגים, ארבע־עשרה חודשים נטו היה הבנאדם מאושפז. שלא נדע, אמרנו. חס ושלום, אמר עזרא דגים. מתי יבוא הבנאדם לפה? שאלנו. ייקח סיבוב או שניים אצל הרומנייה, יבוא לפה, נתחיל בחאפלה, אמר לנו עזרא דגים.
תגידו על יפו מה שתגידו, אבל לקבל בנאדם מה שגומר את האישפוז שלו היא יודעת. יפו זה עיר עם לב ועם נימוסים. הנה, חוזר אשדודאי, או רמת־גני, או פתח־תקוואי - חזר. אף אחד, אולי מלבד המשפחה שלו, לא זורק קצוץ לכיוון שלו. חוזר יפואי מהג'מעה - יפו מקבלת אותו. הנה, גומר בני בננה את האישפוז שלו ובחוץ, מול השער של הקראקון, מחכה לו הפליימות של ששון. ובכניסה ליפו, במגרש הריק של המתקן פנצ'רים, מחכים כבר כמה עבדיאת עם טוסטוסים ואופנועים, מקושטים בדגלים קטנים ובבלונים. ואיך שמגיעה הפליימות של ששון עם הקליינט בפנים, כולם מסתדרים לנסוע מלפניו ומאחוריו, ועל־יד הבית שלו כבר מחכים קרובים וידידים ושכנים. וכמו שמתקרבת המכונית, כולם מרביצים בראוו, ופה ושם אתה אפילו רואה איזה אשה מה שיורדות לה דמעות מהעיניים ולא חשוב על מה אישפזו את הבנאדם ומה אמר עליו כבוד השופט ומה כתבו עליו בעיתונים. הבנאדם נפל, אכל אותה, עכשיו חזר נקי, מחקו לו הכול מהקיר של החטאים. אז קבלו אותו.
וואללה, ועוד איך מקבלים.
pic
מעזרא דגים עד הבית של פלוריקה הרומנייה זה באמת לא רחוק. חמישה רגעים ואנחנו שם. מתחת לבית של פלוריקה כבר מחכים כמה חברים וגם האבא של בני בננה שקוראים לו אלברטינו. בחלונות עומדים השכנים, ועל הבלקון שלה יושבת פלוריקה עם חלוק סאטן כחול מלא פרחים אדומים, אוכלת פיצוחים עפולה אורגינאל. שמנה פלוריקה הרומנייה, ואיזה שמלה שלא קונה מתפוצצת עליה. שמנה שמנה, אבל כולם משתגעים עליה, בעיקר בחורף. איך אומר פרוספר? אני זורק לכם עשרה תנורים חשמל בשביל פלוריקה אחת. אח, פלוריקה, פלוריקה, אללה יעתיק!
אלברטינו, האבא של בני בננה, הריח של העראק יוצא לו גם מהאוזניים, צועק מהרחוב אל הבלקון של הרומנייה: יא פלוריקה, תיסלָאמי יא פלוריקה!
סלאמתאק אלברטינו, צוחקת אליו הרומנייה, עוד מעט יבוא הבן שלך, הא? שתתנהגי טוב אל הילד שלי, אומר לה אלברטינו.
מה אתה דואג מותק, אני לא חדשה בשוק, היא אומרת לו ויורקת על הרצפה את הקליפות של הפיצוחים.
אני האבא שלו, אני דואג, אומר אלברטינו.
לא הרגישו עליך את הדאגה כל השנים, צוחקת הרומנייה השמנה ויורקת לכביש את הקליפות פיצוחים.
אולי אני עולה אצלך קצת עד שהבן שלי מגיע? מציע אלברטינו.
בר־מינן! אומרת הרומנייה, אתה אין לך בושה בכלל, אני מתכוננת לבן שלך, עושה אמבטיה, הולכת אצל הספר, ואתה רוצה לתפוס סיבוב על החשבון שלו?
באותו רגע כבר שומעים את האופנועים והטוסטוסים. הנה הם באים! באמצע נוסע הפליימות של ששון, עם ענפים ירוקים על הטומבון. ילדים רצים משני צדי המכונית. לפני הבית של הרומנייה עוצרים. מחיאות כפיים יש? וואללה יש. כמה זקנות שעומדות בחלונות זורקות מעורב של סוכריות נייר וסוכריות בונבון־שקדים. בני בננה יוצא מהאוטו ומסתכל מסביב. בנאדם נחמד, באמת, איך נפל לארבע־עשרה חודשים נטו.
קבלו אותו! צועק הבוכרי מהחנות ירקות. כולם מוחאים כף, מצפצפים. כמה נשים עושות צעקות של חתונה. בני לוחץ ידיים. בני מתחבק עם האבא, עם החברים. מברוק יא בני, שלא תדע יותר מצרות. גם אתם, גם אתם.
נגמרים החיבוקים, נגמרות הנשיקות. בני בננה שואל טייב, עכשיו תגידו, למה באנו פה?
באנו פה בשביל לתת לך צ'ופר, משהו ספיישל, אומר עקילה.
איפה פה הצ'ופר? שואל בני בננה, מביט לכל הצדדים.
תביט למעלה, יא עפיפי, תביט ותראה מה הכנו לך מנה ראשונה לפני שהולכים לפתוח שולחן אצל עזרא דגים.
מרים בני בננה את הראש שלו ורואה על הבלקון את פלוריקה הרומנייה בשמלה החדשה שמתפוצצת עליה, בתסרוקת החדשה עם צבע בלונדיני חדש.
באמת סלאמתאק שחשבתם על זה, אומר בני בננה לעקילה.
אחרי ארבע־עשרה חודשים בכלא הבנאדם מוכרח דחוף לנקות את הדם שלו, אומר עקילה.
היי פלוריקה! מנפנף לה בני בננה יד, אני רק גומר להגיד שלום לבניאדם הנחמדים האלה ואני בא אצלך כמו טיל.
תיקח את הזמן שלך, אומרת לו הרומנייה השמנה, החיפזון מהשטן.
דיבורים פה, דיבורים שם, בסוף אומר עקילה תעזבו את הבנאדם שיעלה למעלה. ואיך שהוא הולך לעלות למעלה כולם אומרים לו מברוק יא עיני, שיהיה לך בהצלחה, וגם אומרים לו לאט־לאט, יא מחבובי, שלא תתפוס יותר מדי התרגשות.
ואחר־כך, כשרואים אותו על הבלקון, עומד על־יד הרומנייה, צועק לו עקילה: יאללה בני, שחק אותה! ובני אומר: נשחקהָה, חביבי, נשחקהָה.
תיזהרי על הילד! צועק אלברטינו לרומנייה השמנה, יותר משנה לא באה לו בחורה בעיניים, שיהיה לך רחמנות עליו.
שלא תדאג, צוחקת פלוריקה ולוקחת את בני בננה ביד שלה, נכנסים שניהם בתוך הבית.
עכשיו הג'מעה מתיישבים על המדרכה, מדליקים סיגריות, צוחקים פה,
צוחקים שם, מחכים שבני בננה יוציא את הרעל מהדם שלו ויירד ללכת אתם לעזרא דגים.
אוח... יא באבא! יא באבא! מיילל פתאום אלברטינו.
מה יש לך מה? שואלים אותו.
איך שראיתי את בני עם הרומנייה נכנסים לתוך הבית קיבלתי לחץ, אומר אלברטינו ומשחרר אנחה.
תיקח סיגריה, תירגע, אומר לו עקילה, ואחרי שהבן שלך יירד אולי תיקח את המצווה גם כן.
זה מה שאני חושב כל הזמן, אומר אלברטינו.
אחרי איזה רבע שעה נפתחת הדלת והרומנייה השמנה יוצאת לבלקון עם סיגריה בפה. בני בננה יורד לרחוב.
איך היה הילד שלי? צועק אלברטינו לבלקון של פלורה.
הוא יהיה בסדר, צוחקת פלוריקה, צריך רק להתרגל.
שנה ורבע היה הילד יבש, מתנצל אלברטינו, אבל האבא שלו בסדר גמור, תאמיני לי בסדר גמור. אולי אני עולה אצלך עכשיו?
יא חרמן זקן! צוחקת הרומנייה השמנה, לא מתבייש מהבן שלך?
אין מה להתבייש בדברים האלה, אומר אלברטינו ומתחיל ללכת לחדר המדרגות.
אבא, אתה לא בא אתנו לעיראקי? שואל בני בננה.
אני בא אחר־כך, תשמרו לי מקום, אומר אלברטינו.
מה יש לך? שואל אותו בני.
יש לי לחץ, מגחך אלברטינו ונעלם בחדר המדרגות.
תפס התחממות הזקן, צוחק עקילה.
פלוריקה! צועק בני לרומנייה שעומדת על הבלקון, תיזהרי על האבא שלי, כבר לא צעיר הבנאדם הזה.
שלא יהיו לך דאגות, אומרת הרומנייה, ניקח אותו על טורים קטנים.
הנה בא הזקן של בני לבלקון, והרומנייה זורקת את הסיגריה לרחוב וקמה מהכיסא שלה.
וואלאק אלברטינו! צועק לו עקילה.
מה יש לך שם? מתכופף הזקן של בני בננה על המעקה.
שחק אותה! צועק לו עקילה.
נשחקהָה, נשחקהָה, מגחך הזקן וסוחב אחריו את הרומנייה.

איך מקבלת יפו את בני בננה
הבוקר, כשעברנו ביפו על־יד עזרא דגים, ראינו שחיברו בפנים את כל השולחנות. ראינו את הפועלים של המטבח יושבים בחוץ, מנקים ערמה של דגים. ראינו את יונס הקטן חוזר מאבולעפיה עם שק פיתות וכעכים שומשום. ראינו את הגיס של עזרא דגים מכניס בקבוקים בתוך פיילות עם קרח.
אמרנו לעזרא דגים סבאח־ביל־חיר והוא אמר לנו סבאח־אל־נור ואל־פול ואל־יסמין. שאלנו אותו, תגיד יא אבו־סמאק מה הולך אצלך היום, והוא אמר מה אתם יודעים, הג'מעה פותחים שולחן לבני בגנה.
בחייך, אמרנו לעזרא דגים, בני בננה מחמם את המזרונים של רמלה.
קיבל שליש, יוצא הבוקר, אמר לנו עזרא דגים. מברוק, אמרנו. מברוק מברוקיין, אמר עזרא דגים. יבוא מרמלה ישר לפה? שאלנו. בחייך! זרק עלינו עזרא דגים מבט זילזולים, מה הוא יעשה פה? ידפוק את הדגים? אולי את הקאלאמארי? אתה צודק, אמרנו לו, לא חשבנו על זה.
מביאים אותו ישר לבית של הרומנייה השמנה, אמר לנו עזרא דגים, ארבע־עשרה חודשים נטו היה הבנאדם מאושפז. שלא נדע, אמרנו. חס ושלום, אמר עזרא דגים. מתי יבוא הבנאדם לפה? שאלנו. ייקח סיבוב או שניים אצל הרומנייה, יבוא לפה, נתחיל בחאפלה, אמר לנו עזרא דגים.
תגידו על יפו מה שתגידו, אבל לקבל בנאדם מה שגומר את האישפוז שלו היא יודעת. יפו זה עיר עם לב ועם נימוסים. הנה, חוזר אשדודאי, או רמת־גני, או פתח־תקוואי - חזר. אף אחד, אולי מלבד המשפחה שלו, לא זורק קצוץ לכיוון שלו. חוזר יפואי מהג'מעה - יפו מקבלת אותו. הנה, גומר בני בננה את האישפוז שלו ובחוץ, מול השער של הקראקון, מחכה לו הפליימות של ששון. ובכניסה ליפו, במגרש הריק של המתקן פנצ'רים, מחכים כבר כמה עבדיאת עם טוסטוסים ואופנועים, מקושטים בדגלים קטנים ובבלונים. ואיך שמגיעה הפליימות של ששון עם הקליינט בפנים, כולם מסתדרים לנסוע מלפניו ומאחוריו, ועל־יד הבית שלו כבר מחכים קרובים וידידים ושכנים. וכמו שמתקרבת המכונית, כולם מרביצים בראוו, ופה ושם אתה אפילו רואה איזה אשה מה שיורדות לה דמעות מהעיניים ולא חשוב על מה אישפזו את הבנאדם ומה אמר עליו כבוד השופט ומה כתבו עליו בעיתונים. הבנאדם נפל, אכל אותה, עכשיו חזר נקי, מחקו לו הכול מהקיר של החטאים. אז קבלו אותו.
וואללה, ועוד איך מקבלים.
pic
מעזרא דגים עד הבית של פלוריקה הרומנייה זה באמת לא רחוק. חמישה רגעים ואנחנו שם. מתחת לבית של פלוריקה כבר מחכים כמה חברים וגם האבא של בני בננה שקוראים לו אלברטינו. בחלונות עומדים השכנים, ועל הבלקון שלה יושבת פלוריקה עם חלוק סאטן כחול מלא פרחים אדומים, אוכלת פיצוחים עפולה אורגינאל. שמנה פלוריקה הרומנייה, ואיזה שמלה שלא קונה מתפוצצת עליה. שמנה שמנה, אבל כולם משתגעים עליה, בעיקר בחורף. איך אומר פרוספר? אני זורק לכם עשרה תנורים חשמל בשביל פלוריקה אחת. אח, פלוריקה, פלוריקה, אללה יעתיק!
אלברטינו, האבא של בני בננה, הריח של העראק יוצא לו גם מהאוזניים, צועק מהרחוב אל הבלקון של הרומנייה: יא פלוריקה, תיסלָאמי יא פלוריקה!
סלאמתאק אלברטינו, צוחקת אליו הרומנייה, עוד מעט יבוא הבן שלך, הא? שתתנהגי טוב אל הילד שלי, אומר לה אלברטינו.
מה אתה דואג מותק, אני לא חדשה בשוק, היא אומרת לו ויורקת על הרצפה את הקליפות של הפיצוחים.
אני האבא שלו, אני דואג, אומר אלברטינו.
לא הרגישו עליך את הדאגה כל השנים, צוחקת הרומנייה השמנה ויורקת לכביש את הקליפות פיצוחים.
אולי אני עולה אצלך קצת עד שהבן שלי מגיע? מציע אלברטינו.
בר־מינן! אומרת הרומנייה, אתה אין לך בושה בכלל, אני מתכוננת לבן שלך, עושה אמבטיה, הולכת אצל הספר, ואתה רוצה לתפוס סיבוב על החשבון שלו?
באותו רגע כבר שומעים את האופנועים והטוסטוסים. הנה הם באים! באמצע נוסע הפליימות של ששון, עם ענפים ירוקים על הטומבון. ילדים רצים משני צדי המכונית. לפני הבית של הרומנייה עוצרים. מחיאות כפיים יש? וואללה יש. כמה זקנות שעומדות בחלונות זורקות מעורב של סוכריות נייר וסוכריות בונבון־שקדים. בני בננה יוצא מהאוטו ומסתכל מסביב. בנאדם נחמד, באמת, איך נפל לארבע־עשרה חודשים נטו.
קבלו אותו! צועק הבוכרי מהחנות ירקות. כולם מוחאים כף, מצפצפים. כמה נשים עושות צעקות של חתונה. בני לוחץ ידיים. בני מתחבק עם האבא, עם החברים. מברוק יא בני, שלא תדע יותר מצרות. גם אתם, גם אתם.
נגמרים החיבוקים, נגמרות הנשיקות. בני בננה שואל טייב, עכשיו תגידו, למה באנו פה?
באנו פה בשביל לתת לך צ'ופר, משהו ספיישל, אומר עקילה.
איפה פה הצ'ופר? שואל בני בננה, מביט לכל הצדדים.
תביט למעלה, יא עפיפי, תביט ותראה מה הכנו לך מנה ראשונה לפני שהולכים לפתוח שולחן אצל עזרא דגים.
מרים בני בננה את הראש שלו ורואה על הבלקון את פלוריקה הרומנייה בשמלה החדשה שמתפוצצת עליה, בתסרוקת החדשה עם צבע בלונדיני חדש.
באמת סלאמתאק שחשבתם על זה, אומר בני בננה לעקילה.
אחרי ארבע־עשרה חודשים בכלא הבנאדם מוכרח דחוף לנקות את הדם שלו, אומר עקילה.
היי פלוריקה! מנפנף לה בני בננה יד, אני רק גומר להגיד שלום לבניאדם הנחמדים האלה ואני בא אצלך כמו טיל.
תיקח את הזמן שלך, אומרת לו הרומנייה השמנה, החיפזון מהשטן.
דיבורים פה, דיבורים שם, בסוף אומר עקילה תעזבו את הבנאדם שיעלה למעלה. ואיך שהוא הולך לעלות למעלה כולם אומרים לו מברוק יא עיני, שיהיה לך בהצלחה, וגם אומרים לו לאט־לאט, יא מחבובי, שלא תתפוס יותר מדי התרגשות.
ואחר־כך, כשרואים אותו על הבלקון, עומד על־יד הרומנייה, צועק לו עקילה: יאללה בני, שחק אותה! ובני אומר: נשחקהָה, חביבי, נשחקהָה.
תיזהרי על הילד! צועק אלברטינו לרומנייה השמנה, יותר משנה לא באה לו בחורה בעיניים, שיהיה לך רחמנות עליו.
שלא תדאג, צוחקת פלוריקה ולוקחת את בני בננה ביד שלה, נכנסים שניהם בתוך הבית.
עכשיו הג'מעה מתיישבים על המדרכה, מדליקים סיגריות, צוחקים פה,
צוחקים שם, מחכים שבני בננה יוציא את הרעל מהדם שלו ויירד ללכת אתם לעזרא דגים.
אוח... יא באבא! יא באבא! מיילל פתאום אלברטינו.
מה יש לך מה? שואלים אותו.
איך שראיתי את בני עם הרומנייה נכנסים לתוך הבית קיבלתי לחץ, אומר אלברטינו ומשחרר אנחה.
תיקח סיגריה, תירגע, אומר לו עקילה, ואחרי שהבן שלך יירד אולי תיקח את המצווה גם כן.
זה מה שאני חושב כל הזמן, אומר אלברטינו.
אחרי איזה רבע שעה נפתחת הדלת והרומנייה השמנה יוצאת לבלקון עם סיגריה בפה. בני בננה יורד לרחוב.
איך היה הילד שלי? צועק אלברטינו לבלקון של פלורה.
הוא יהיה בסדר, צוחקת פלוריקה, צריך רק להתרגל.
שנה ורבע היה הילד יבש, מתנצל אלברטינו, אבל האבא שלו בסדר גמור, תאמיני לי בסדר גמור. אולי אני עולה אצלך עכשיו?
יא חרמן זקן! צוחקת הרומנייה השמנה, לא מתבייש מהבן שלך?
אין מה להתבייש בדברים האלה, אומר אלברטינו ומתחיל ללכת לחדר המדרגות.
אבא, אתה לא בא אתנו לעיראקי? שואל בני בננה.
אני בא אחר־כך, תשמרו לי מקום, אומר אלברטינו.
מה יש לך? שואל אותו בני.
יש לי לחץ, מגחך אלברטינו ונעלם בחדר המדרגות.
תפס התחממות הזקן, צוחק עקילה.
פלוריקה! צועק בני לרומנייה שעומדת על הבלקון, תיזהרי על האבא שלי, כבר לא צעיר הבנאדם הזה.
שלא יהיו לך דאגות, אומרת הרומנייה, ניקח אותו על טורים קטנים.
הנה בא הזקן של בני לבלקון, והרומנייה זורקת את הסיגריה לרחוב וקמה מהכיסא שלה.
וואלאק אלברטינו! צועק לו עקילה.
מה יש לך שם? מתכופף הזקן של בני בננה על המעקה.
שחק אותה! צועק לו עקילה.
נשחקהָה, נשחקהָה, מגחך הזקן וסוחב אחריו את הרומנייה.