“רטט התרגשות עבר במעלה גבי כשקראתי לראשונה מרובע אחד של כיאם. קשה בכלל להתחיל ולהבין את הפרוגרסיביות של רעיונות כאלה ואת מידת ההתאמה שלהם (עד כאב מזכך) לזמנים המודרנים.

"ארבעים מרבעים" (או הכותרת החלופית שלי: איך לתאר את הרעיון של "אכול ושתה כי מחר נמות" בהרבה דרכים ממש מגניבות) הוא ספר קטן בכל מימד פיזי, כאילו כדי "לבוא טוב" בידיים יחד עם ההמצאה ההנדסית הכי מדהימה שיצאה מהתקופה הפורייה של העולם האוריינטלי: הנרגילה. אני מעוות כאן את ההיסטוריה בכיף שלי, וזה מה שנפלא באינטרנט.

טעימה קטנה מהיוצר כיוון שהבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אחזור על השטות הזו בשעורי ספרות בתיכון של לנתח ולברבר על שיר של 4 שורות ולא לומר כלום. אבל הכלום הוא מה שנשאר בסוף בכל מקרה, הלא כן?

"הוֹ חָכָם יָהִיר, שִׂים קֵץ לְמַרְאִית הָעַיִן
לַתְּהִיּוֹת הָרֵיקוֹת בִּדְבַר הַיֵּשׁ וְהָאַיִן!
שֵׁב לִשְׁתּוֹת: חַיִּים שֶׁהַמָּוֶת הוּא קֵץ תַּכְלִיתָם
מוּטָב לִחְיוֹתָם כַּחֲלוֹם בְּבֵית הַיַּיִן!"

Words to live by.”