“לא מזמן התנהל דיון באתר, על כתיבת ספרים שדמויותיהן הראשיות הן בעלי חיים והסיפור כאילו כתוב מנקודת מבטם אף על פי שבן אנוש כתב את הספר. נאמר בדיון שכל ניסיון לכתוב דרך נקודת מבטה של חיה, יינחל כישלון חרוץ במבחן האמינות.
האמנם? מסתמן שלפחות במקרה אחד, המקרה של הספר הנ"ל, הניסיון נחל הצלחה מסויימת.
המפתח לכך - לא לחשוב איך החתול מרגיש. אלא לראות איך החתול מתנהג, ואז המחשבה איך הוא מרגיש תהפוך לקלה למדי.
כל כך פשוט, לא? ממש פישוטה!
פישוטה, החתול של יניב עברון, בורח כשהוא מריח ריח של סיגריות? משמע, ניתן להבין שהוא לא אוהב את הריח של הסיגריות שהוא מעשן.
פישוטה, החתול של יניב עברון, מתקרב לאחותו של יניב שבאה לביקור וצופה בה מכינה סלט, אף על פי שהאחות קצת פוחדת ממנו? משמע, ניתן להבין שהוא בסך הכל מנסה להתיידד ולהתקרב אליה על מנת שלא תפחד.
וכ'ו וכ'ו.
זהו סיפור על חתול ועל הבעלים שלו, שביניהם שוררת אהבה גדולה, וגם הבנה עמוקה מאין כמותה אחד של השני.
הכתיבה של הספר, מנקודת מבטו של פישוטה החתול, חביבה ומעלה חיוך. בקלילות ובנונשלנט, יניב עברון כותב כאילו פישוטה החתול עצמו החליט לעשות הסבה מרבצן מקצוען בספה לסופר מקצוען במקלדת.
האיורים של היא-לי סופר, של החתול פישוטה, יפים ומדויקים בדמיון שלהם לחתולים שאני רואה ביום יום.
את הספר השגתי מאמי, שהשיגה מחברה שלה, בעלים של שלושה חתולים.
מומלץ במיוחד לכל אוהבי החתולים, ולכל אלו המשמשים בעלים לחתולים.

נ.ב - כשניסיתי לחפש קישור באינטרנט לתמונה של כריכת הספר הזה, לא הצלחתי.
אני יודע איך פישוטה החתול וודאי היה מגיב לכך - היה מיילל יללה של כעס! וזה לגיטימי לגמרי. בכל זאת, עד שסוף סוף כתב ספר והפך לסופר מפורסם, לא מראים גם תמונה שלו באתר??”