איגרות הסופר אהרן צייטלין (1973 - 1898) מצטרפות כסוגה נוספת ומאירת עיניים לכלל יצירתו המגוונת בכל תחומי ספרות יידיש והספרות העברית: שירה, דימה, פרוזה, רומנים, מסות, ביקורת ספרות, כתיבה עיתונאית ועוד. באמצעות ניתוח תוכר איגרותיו והרקע לכוניבתן, נעשה ניסיון בספר זה לבחון את פעילותו בפולין בין שתי מלהמות העולם, ברשות הרבים וברשות היחיד, בארבעה תחומים: (א) עבודתו העיתונאית כפופולריזטור של מדעי היהדות ומדעי הרוח; (ב) פעילותו כמבקר ספרות ופולמוסן חריה; (ג) עבודתו כעורך של כתב - העת לספרות גלאבוס, (ד) מעמדו ופעילותו בתור יושב ראש הפן קלוב של'טופרי יידיש בווארשה ואחד מיוזמי הצטרפות ספרות יידיש בעולם לתנועת הפן הכללית. בספר פוענחו איגרות אהרן צייטלין שנכתבו רובן בווארשה ומקצתן בזכרון יעקב. לאיגרות אלה צורפו הערות והסברים מקיפים שמטרתם להבהיר אה הרקע, הנסיבות והמהות של העניינים הרבים מאוד שנדונים בהן. פרופ' יחיאל שיינטוד מלמד במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג ללשון וספרות יידיש ומכהן בקתדרה לחקר ספרות יידיש, ע"ש יוסף ואידה ברמן. ספרים אחריס שפרסם בהוצאת מאגנס על תולדוה תרבות יהודי פולין בין שת - מלחמות העולס ובתקלפת השואהי יצחק קצנלסון: כתבים שניצלו מגטו וארשה וממחנה ויטל (1990) יוסף טונקל (דער טונקעלער): ספר ההומורסקות והפארודיות הספרותיות ביידיש (1990); אהרן צייטלין: ברנר, אסתרקה, וייצמן השני (שלושה מחזות) (1993), ישעיהו שפיגל: פרוזה סיפורית מגטו לודז' (1995).