העצים לבשו את הצבעים המהודרים של הסתיו. צבעי האדום והזהב זהרו. ניקול עמדה על ראש גבעה והשקיפה על הטחנה ועל ביתה. מבין העצים, היא ראתה את אור השמש מפזז על המים הזורמים והצלולים. חלפו עשרה ימים מאז ביקרה וסלי סטאנפורד, ויותר מחודש מאז ששבה ביאנקה לחייה. היא חשבה שהעבודה הקשה בטחנה תשכיח אותו מלבה, אך לא כך היה. "נהנית מהשלווה?" ניקול קפצה כאשר שמעה את קולו של קליי. היא לא ראתה אותו במשך כל הזמן ששהה עם ביאנקה. "ג'אני אמרה לי היכן את. אני מקווה שאיני מפריע." היא הסתובבה באיטיות והביטה אליו. השמש שמאחוריו צבעה בזהב את הקצוות המסולסלים של שערו הכהה. הוא נראה עייף ומבוגר יותר. עיגולים עמוקים נחרתו מתחת לעיניו, ואמרו ששנתו לא ערבה. "לא," היא חייכה. "לא הפרעת. האם אתה בסדר? האם קצרו את הטבק שלך?" קוויו הקשים של פיו לבשו חיוך רך. הוא התיישב על הקרקע, התמתח עליה, ובהה בשמיים מבעד לעץ זוהר עמוס עלים בצבעי אדום - זהב. נראה שהוא נרגע מיד. הקרבה לניקול הזחילה שלווה לאיבריו.

שם הספר
דפנת ההר - מונטגומרי / טאגרט #5
תאומת הקרח - תאומות צ'נדלר #2
תאומת האש - תאומות צ'נדלר #1
האובדת - טרילוגיית הליידי #2
הסוערת - טרילוגיית הליידי #3