שופנהאואר 1788 - 1860 שופנהאואר שנא את ההפילוסופיה כפי שכתבו ולימדו אותה בסביבתה האינטלקטואלית - הפילוספיה הגרמנית שלאחר קאנט. והא אכן הפליא לכתב פילוסופיה סדרכו שלו: בשפה יפהיפייה, בהירה, ובמקוריות שרק מאה שנה לאחר מותו חזרו להכיר את מה שיש בה. אומרים עליו שהיה גדול הפסימיסטים בתולדות הפילוסופיה. אין ספק: הוא לא אהב את הרשע, האכזריות, הזוהמה וההרס שראה סביבו. ועל כך כתב בשפה שגבלה בפיוט. שופנהאואר מאס במצב-הרוח האופטימי ש המחשבה השלטת בדורו, ולא היה מוכן להשתתף באווירה הכללית של הבטחת הקידמה. בכך גם היה הפילוסוף המערבי הגדול הראשון שנטה לעבר היבטים של הפילוסופיות המזרחיות. אב את עיקר ההשלמה עם המצב האנושי העגום הוא ייעד לאמנות, ובעיקר למוזיקה. אין פלא, על כן, שהיתה לו השפעה מפרה במיוחד על אמנים ועל תפיסתו את האמנות. זהו הספר הראשון בעברית על שופנהאואר.