“אני כל כך כל כך שמחה שסיימתי את הספר הזה, השני בסדרה היפה של וירג'יניה אנדרוס! כבר חשבתי שחיים אינם חיים לאחר תום הספר הראשון, פרחים בעליית הגג האגדי, שמכאן אין דרך מוצא. אחרי תקופת כליאה ממושכת של שלוש שנים וחמישה חודשים, כבר לא ניתן לנהל חיים כתקנם. התרגשות מדהימה אחזה בי כאשר פתחתי את הספר לראשונה, שבויה כבראשונה בעולמן של ארבע, כעת שלוש, כעת שתיים ורק אחת- בובת חרסינה בלונדינית תכולת עיניים שכל חזותה אומרת יופי וביטחון עצמי אך אישיותה מושפעת משנות חושך ואובדן בל יתואר. בחלק זה תיווכחו להכיר את רגשותיה של קאתי, שהשתפרה מאד בתור מספרת בזכות התערבות מעמיקה בחייה. היא נקלעת למשולשים, ולפרקים אף מרובעי אהבה עצובים בין שניים, שלושה גברים יפי תואר. האחד, בובת חרסינה כמוה, השני, רופא בו תלויה תקוותה, השלישי, רקדן עז מצח, והרביעי, אהבה ראשונה נשתכחה משכבר. היות ושנות העלומים היפהפיות נגזלו משלוש בובות חרסינה, קאתי, כריס, קארי ובובה קטנה רפוית איברים בגומחה עזובה, קשה להם לתמרן בין מה שהחיים האמיתיים- אשר לא חסים על עברם האיום- מציעים, ובשפע שלעיתים נהיה בלתי נסבל. כריס משיג את משאת ליבו, כאשר משוש ליבו האמיתי, עצמו ובשרו, כנראה לעולם לא יהיה בין זרועותיו. קארי לא גובהת ונקלעת לעוצמה כזו של רגש עמוק, שגרמה לי לבכות בשנית, אחרי התלאות שעברתי עם "פרחים ". נבצר ממני לספר לכם שבאמת ואינני יודעת כיצד ממשיכים. כיצד ממאנים להיכנע לחיים הניצבים מעלייך, מאיימים כל כך? כיצד ממשיכים עם החיים, ועם קצב המוזיקה, ורוקדים למרות הכל? את כל התשובות תגלו בין דפי "עלי כותרת עפים ברוח", ובו תבינו שהחיים מלאי הזדמנויות בלתי ניתנות לחיזוי. ובסופו של דבר, נקמה יכולה להיות הסוף הטוב ביותר שניתן לבקש...”

“הספר הוא ספר ההמשך של "פרחים בעליית הגג". זה הספר שהתחלתי ממנו בכל הסדרה. מספר על חייהם של כריס,קאתי וקרי לאחר בריחתם מביתם של סבם וסבתם. הסיפור עצמו היה כמו קודמו,עצוב,מזעזע לפרקים וקשה. אני כנראה אחזור על זה גם פה,כמו בביקורת שכתבתי על פרחים בעליית הגג- אל תקראו את הסדרה הזו טרם הגעתם לגיל 16.”

“ספר ההמשך לפרחים בעליית הגג. זהו ספר שהיה לי קשה להניח מהיד, מאוד אהבתי את העברית המסוגננת שבספר והעלילה ריתקה אותי מאוד. הסיגנון של הסיפור מזכיר מאוד טלנובלה טרגית, ובנוסף יש סוגיות לגבי טאבו ועניינים מוסריים. מצד ראשון זהו ספר שקשה לקרוא , ומצד שני פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.”

“הספר השני בסדרת הפרחים . אני לא יודעת אם אני יותר שמחה או יותר מבואסת משקראתי את ספר ההמשך לספר שכה אהבתי . הדמויות משתנות , העלילה מתפתחת וכמובן מסע הנקמה צריך להגיע אל קיצו . נהנתי לקרוא , שכן לא הורדתי לשניה את הספר מידי , אך אינני יודעת אם אקרא את הספר השלישי , כנראה שספרי המשך לא נועדו בשבילי .”

“אני כל כך כל כך שמחה שסיימתי את הספר הזה, השני בסדרה היפה של וירג'יניה אנדרוס! כבר חשבתי שחיים אינם חיים לאחר תום הספר הראשון, פרחים בעליית הגג האגדי, שמכאן אין דרך מוצא. אחרי תקופת כליאה ממושכת של שלוש שנים וחמישה חודשים, כבר לא ניתן לנהל חיים כתקנם. התרגשות מדהימה אחזה בי כאשר פתחתי את הספר לראשונה, שבויה כבראשונה בעולמן של ארבע, כעת שלוש, כעת שתיים ורק אחת- בובת חרסינה בלונדינית תכולת עיניים שכל חזותה אומרת יופי וביטחון עצמי אך אישיותה מושפעת משנות חושך ואובדן בל יתואר. בחלק זה תיווכחו להכיר את רגשותיה של קאתי, שהשתפרה מאד בתור מספרת בזכות התערבות מעמיקה בחייה. היא נקלעת למשולשים, ולפרקים אף מרובעי אהבה עצובים בין שניים, שלושה גברים יפי תואר. האחד, בובת חרסינה כמוה, השני, רופא בו תלויה תקוותה, השלישי, רקדן עז מצח, והרביעי, אהבה ראשונה נשתכחה משכבר. היות ושנות העלומים היפהפיות נגזלו משלוש בובות חרסינה, קאתי, כריס, קארי ובובה קטנה רפוית איברים בגומחה עזובה, קשה להם לתמרן בין מה שהחיים האמיתיים- אשר לא חסים על עברם האיום- מציעים, ובשפע שלעיתים נהיה בלתי נסבל. כריס משיג את משאת ליבו, כאשר משוש ליבו האמיתי, עצמו ובשרו, כנראה לעולם לא יהיה בין זרועותיו. קארי לא גובהת ונקלעת לעוצמה כזו של רגש עמוק, שגרמה לי לבכות בשנית, אחרי התלאות שעברתי עם "פרחים ". נבצר ממני לספר לכם שבאמת ואינני יודעת כיצד ממשיכים. כיצד ממאנים להיכנע לחיים הניצבים מעלייך, מאיימים כל כך? כיצד ממשיכים עם החיים, ועם קצב המוזיקה, ורוקדים למרות הכל? את כל התשובות תגלו בין דפי "עלי כותרת עפים ברוח", ובו תבינו שהחיים מלאי הזדמנויות בלתי ניתנות לחיזוי. ובסופו של דבר, נקמה יכולה להיות הסוף הטוב ביותר שניתן לבקש...”

“הספר הוא ספר ההמשך של "פרחים בעליית הגג". זה הספר שהתחלתי ממנו בכל הסדרה. מספר על חייהם של כריס,קאתי וקרי לאחר בריחתם מביתם של סבם וסבתם. הסיפור עצמו היה כמו קודמו,עצוב,מזעזע לפרקים וקשה. אני כנראה אחזור על זה גם פה,כמו בביקורת שכתבתי על פרחים בעליית הגג- אל תקראו את הסדרה הזו טרם הגעתם לגיל 16.”

“ספר ההמשך לפרחים בעליית הגג. זהו ספר שהיה לי קשה להניח מהיד, מאוד אהבתי את העברית המסוגננת שבספר והעלילה ריתקה אותי מאוד. הסיגנון של הסיפור מזכיר מאוד טלנובלה טרגית, ובנוסף יש סוגיות לגבי טאבו ועניינים מוסריים. מצד ראשון זהו ספר שקשה לקרוא , ומצד שני פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.”

“הספר השני בסדרת הפרחים . אני לא יודעת אם אני יותר שמחה או יותר מבואסת משקראתי את ספר ההמשך לספר שכה אהבתי . הדמויות משתנות , העלילה מתפתחת וכמובן מסע הנקמה צריך להגיע אל קיצו . נהנתי לקרוא , שכן לא הורדתי לשניה את הספר מידי , אך אינני יודעת אם אקרא את הספר השלישי , כנראה שספרי המשך לא נועדו בשבילי .”