מאז הטמין המלך יאשיהו את ארון הברית במחילות הר הבית, לא הפסיקה תעלומת מקום הימצאו להסעיר את כל העולם ולהצית את דמיונו. בימי בית שני גילה כהן ברצפת העזרה רמזים למקומו אך מת מיד. האם נותר הארון במקומו? האם הוא נבזז או הוברח במהלך אחד מהאירועים המסעירים שקרו בשטח? עד לימינו אלה, מאות חוקרים, מחפשי אוצרות, שודדי עתיקות וסתם ארכיאולוגים - חיפשו ומחפשים את האוצר הגדול מכולם - ארון הברית.
מקום הימצאו לוט בערפל. השערות הועלו ואגדות שונות סופרו, אך אין מי שבאמת מסוגל לתת את התשובה.
גמליאל- מנכבדי משפחות הכהונה בירושלים שלפני חורבן בית שני בטוח שבידו "נשק יום הדין", הנוסחה הסודית שתגרום למפלת החיל הרומאי הענק בראשות טיטוס העולה על ירושלים. במשך עשרות שנים, כל משאביו ומאמציו מופנים רק בכיוון אחד - מניעת חורבנו של בית המקדש.
במרחק אלפיים שנה ממנו מתנהל קרב מוחות ומאבק עקוב מדם בין אנשי ההקדש המוסלמי ה"וואקף", המנסים למחוק את שרידי בית המקדש, כנופיות שודדים ערבים, כמו גם קבוצת שוחרי מקדש הזויה - החותרים, כל אחד מסיבותיו שלו, לחדור לעומק מחילות הר הבית, ולמצוא שם את ארון הברית הקדוש שערכו הרוחני, ולהבדיל: הגשמי, לא יסולא בפז.
בספר שלפנינו - הצתה מאוחרת, מספר מ. ארבל בכישרונו הייחודי את סיפורם של חיפושים אלו בצורה מותחת דרמטית ומסעירה, כשברקע נפרשת לפנינו העיר ירושלים בסוף ימי בית שני, והיא חיה, נושמת ותוססת, ומתוארת כפי שמעולם עוד לא נעשה.
הכתיבה המרתקת והמרגשת, הביאה את רבות קוראי הסיפור שהתפרסם בהמשכים במשך כמעט שנתיים בשבועון "משפחה", להתחבר שוב אל הוויית בית המקדש שכל כך חסרה בימינו אנו, ולהרגיש ביתר עוצמה את הגעגועים והציפייה לבניינה.