“"היה לך בית בעיראק- יתנו לך בישראל. הייתה לך חנות צילום בעיראק- תקבל חנות צילום בישראל"

זה המשפט החותם את המחזה 'פוטו בגדאד' המתאר באופן פיוטי את החיים בעיראק לפני העליה לארץ. התיאורים במחזה והלכי השיחות והדיאלוגים מזכירים לי את הספרים של אלי עמיר, ואת הגעגועים למדינה שהייתה.
המחזה לדעתי כתוב בצורה די טובה, ומתאר הדרמה באופן מספק למדי למרות שיש נטייה קלה 'להתחשב מדי בקוראים' (או בצופים), להביע ביקורת קלה על אופן קבלת העולים העיראקים לארץ עוד לפני שהם בכלל הספיקו לעלות על הספינה.

דבר נוסף שחשוב לי לציין לטובה הוא ההתעסקות בחומרים הקשורים לחיי היהודים במזרח, המסורת לעומת הקדמה, העבר לעומת ההווה, כמו למשל בתיאור הדוד ההומו ששוכב עם גברים ערבים בפארק הסמוך לביתו.”