הספר מציג את התנ"ך כספרות המאופיינת במתח בין היסוד האסתטי והאנטי- אסתטי האצור בה. באמצעות ניתוח ספרותי של טקסטים מן התורה, הנביאים עד לאיוב, קהלת ושיר השירים, מדגים המחבר בצורה מרתקת תיזה זו על אופיו הספרותי הייחודי של התנ"ך וחוקר את הפרדוקס של היות התנ"ך דוגמה מובחרת לספרות נשגבה ולאנטי-ספרות כאחד.