בשמחת תורה תשפ"ד, 7.10.23 פרצה בישראל מלחמה. כל מה שהכרנו נעלם, כל שידענו נשכח. אלפי מחבלים תאווי דם חדרו לשטחה של המדינה, רצחו, חטפו, אנסו ושחטו כל הנקרה לדרכם. בשמחת תורה ההוא איבדנו את התמימות שלנו, לחלקנו אבדה היכולת להרגיש, חלקנו עשינו זאת בצורה מלאכותית מחוסר היכולת להתמודד עם מה שקורה.
יותר מחציו של 'ניפגש בחלומות' נכתב מתא הטען בטנק במהלך הקרבות ברצועת עזה. הוא מבקש לספר את סיפורה של המלחמה, מהחזית ומהעורף, את סיפוריהם של רבבות ישראלים שפגשו את המלחמה מקרוב, מי בממ"ד בדרום הארץ בבוקרו של אותו החג, ומי בטנקים שדוהרים לתוך הקרב, מי בגעגוע לבן שבחזית ומי באירוע רב נפגעים בלב הרצועה, מי בבתי החולים, ומי בכמיהה הבלתי נגמרת לראות שוב את בני משפחתו החטופים.
הספר יכניס אתכם לחוויה, אתם ממש תוכלו להלך ברחובות הקיבוצים החרבים או לצאת להתקפה עם פלוגת טנקים, לחיות ולחוות את המלחמה.
סיפור החזית בספר מכניס אותנו לעולמו של איתן פרץ, קצין שריון צעיר, שמתוך טראומת השבעה באוקטובר הפרטית שלו מוביל מחלקת טנקים ללחימה בעזה.
בעורף, תיכנסו לעולמם של משפחת אבני מקיבוץ ניצנית שבעוטף, שמתמודדים עם אובדן פרטי, בני משפחה חטופים וחורבן הבית, פשוטו כמשמעו.
משפחת אבני, שמתפנים מביתם שבעוטף, מתארחים בתחילתה של המלחמה בבית משפחת פרץ, שבנם נשלח לקרב, ושם, גם נוצר מפגש נדיר בין משפחה חילונית קיבוצניקית למשפחה דתית מהשומרון שמספר את סיפור האחדות בעם ישראל ומחדד את ההבנה העמוקה של המושג 'ביחד'. על הפערים שבין שדה הקרב לשגרה, על התמודדות עם טראומה, כאב ושכול בגיל צעיר, על אובדן חברים בשדה הקרב, איך קמים? לאן ממשיכים?
ובעיקר, על משבר ועל צמיחה.
שילה אלג'ם, בן 22, מהיישוב רבבה שבשומרון. תלמיד ישיבה, שריונר, התגייס כשמונה חודשים לפני המלחמה, בפרוץ המלחמה שהה בישיבתו שבשדרות, ונפקד מחתונת אחיו ביום המחרת כשבחר לנסוע לבסיס.
נלחם כמעט בכל הגזרות ברצועת עזה, נפצע וחזר להילחם, איבד במלחמה חמישה חברים בשדה הקרב, והמון תמימות.
זהו ספרו הראשון.
הספר יוצא לזיכרם ולהנצחתם של חברים, שלא שבו משדות הקרב בעזה, נמשיך להאיר את האור הגדול שהאירו, לפזר את הטוב שפיזרו בעולם, נוסיף חיים, נחייה.