ביקורו של המשורר פאול צלאן (1970-1920) בישראל בסתיו שנת 1969 השאיר רשמים עמוקים בחייו ובשירתו המאוחרת, והוליד בין השאר את מחזור "שירי ירושלים". צלאן העיד על עצמו שהביקור השאיר בו רישום של "צֵזוּרה". הדעת נותנת שרישום זה (לקרע ולתפר) נקשר בשיריו, בשיחותיו, בנאומים שנשא. אלא שהביקור שנקטע – ובמובן מסוים, מכיוון שנקטע – עדיין מהדהד במכתבים, בפרוזה ובשירה המאוחרת פרי עטו, בתרגומים ובמֵמוּארים.
לנו נשאר ביקורו של צלאן נושא לשיחה – לחשוב בעקבות צלאן, לזכור ולשורר. לשם כך התכנסה בתל אביב בשנים 2021-2018 סדנת מחקר של חוקרות וחוקרים, מתרגמות ואומנים.
האסופה שלפנינו היא תולדה של סדנה זו, שניסחה שאלות על עולמו של צלאן – על השפה, על תרגום ועדות, על הדיבור ועל מצבי הדומם בשירתו. בין השאלות עמדה שאלת השיחה, וזו יש לה הד בכל מאמרי הקובץ הזה – על מה וכיצד לדבר עם שירתו של צלאן בצל מאורעות הזמן?
