האם ביכולתה של הפילוסופיה להשיג את האמת, להסיר מעליה את צעיף האשליות, והאם הסגנון שלה משפיע על כך?
בחיבורו החלוצי והמשפיע, ז'אק דרידה מבקש לבחון סוגיה זו במשנתו של פרידריך ניטשה ומגלה שרוב דבריו על כך עוסקים בנשים. הוא יוצא לכן לחקירה, ראשונה מסוגה, של מקומה של האישה כמטפורה או כאבן בניין פילוסופית בהגות הניטשיאנית. עיונו המדוקדק, המגייס לעזרתו את זיגמונד פרויד ובעיקר את מרטין היידגר, מוביל אותו לבירור הזיקה בין מתנת ההוויה למשחק המשמעויות הבלתי פוסק של הכתיבה.