לפני יותר משלוש מאות שנה ישבה אישה יהודייה מהמבורג, גליקל בת לייב, לכתוב ׳בלב דואב מאוד׳ את ספר זיכרונותיה. כשנתיים לפני כן היא התאלמנה מבעלה האהוב חיים האמל, וכדי להעסיק את עצמה בשעות נדודי השינה ולא לשקוע במרה שחורה החליטה לכתוב לשנים עשר ילדיהם ספר שנועד לחזק את מורשת אביהם ולהנציח את זכרו. אך למעשה העמידה גליקל במרכז את סיפור חייה שלה מילדותה ועד זקנתה, על רקע ההתרחשויות בסביבתה, וכך שילבה בחיבורה את האישי, המשפחתי והציבורי. בכישרון כתיבה יוצא דופן ביידיש, לשון דיבורה וקריאתה, ותוך שזירה של אגדות וסיפורים מגוונים בתיאור קורותיה, פורסת גליקל לפני הקוראים את מחשבותיה, רגשותיה ואמונותיה.
גליקל מספרת על חוויות של שמחה ושל צער, וחולקת איתנו הומור, נחת וסיפוק כמו גם כעס, תלונה ואכזבה. הקוראים מתוודעים לא רק לגליקל הבת, הרעיה, האם והאלמנה, אלא גם לגליקל הסוחרת הבקיאה והממולחת, המצליחה בעסקים, המפרנסת את בני משפחתה ומנהלת את ענייניהם. זיכרונותיה של גליקל מעמידים לפנינו, בקריאה מהנה, תמונה ספרותית־היסטורית מרתקת של אישה יהודייה מרשימה בת המאה השבע עשרה, של עולמה הרוחני ושל החברה שבה צמחה ופעלה.
יצירתה של גליקל נדפסת בספר זה בתרגום עברי ובלוויית הערות הבהרה מעטות. מהדורה דו־לשונית של החיבור, ביידיש ובתרגום לעברית, ובה מבוא נרחב ואלפי הערות, ראתה אור במרכז זלמן שזר בשנת תשס״ו (2006).