התעוררתי בבת אחת. היה אור של בוקר חורפי, כמו שאני אוהבת. אבל לא הייתי במיטה שלי, הזוגית, בבית שלי. זו היתה מיטה אחרת, מיטת יחיד, מוכרת, בבית שהיה שלי מזמן. הייתי בחדר שלי בבית הוריי. לא זכרתי איך זה קרה ומתי נשארתי לישון אצלם ולמה. אחרי כמה רגעים, נזכרתי שבעצם גם הם כבר לא גרים כאן ואמי גרה בדירה אחרת, אחרי שאבי כבר נפטר.
אז מה עשיתי שם? לא נבהלתי משום מה, רק ניסיתי להבין.
הקשבתי לקולות. יונה המתה בשאלה מחוץ לחלון המאורך. ילדה קראה ברחוב למטה ״סמדר! סמדר!״. קולות פתיחה וסגירה של תריסים. אישה נזפה בקול מאנפף, אולי בילד, אולי בבעלה.
מבעד לדלת החדר הסגורה, שמעתי קול צלצול עדין, כצמידיה של אמי העסוקה, אלו שנגנבו בפריצה כשכבר מזמן לא גרתי בבית הוריי.