ממנה עד עולם
בבניין דירות במרכז העיר ב' נכנס גבר לראות חדר למגורים והוא משונה למראה וזעף ייחודי בפניו. הראו לו חדר בקומה הראשונה ובו ריחות עיפוש ושתן ועשן שעוד הִקשה על הנשימה. צֶלֶם תלוי שם על הקיר בצד החלון vוציור אישה עם תוכי במסגרת וכתמים בשירותים ועובש במטבח. הסתכל הגבר סביבו והסתכל באישה עם התוכי ואמר שאינו זקוק לשינה גם לא למזון, והכניס את חפציו. וערם ערמות שאינן שוות בגובהן וגם כאלה שדווקא שוות בדיוק ובהן חוברות וספרים ועוד חפצים רגילים. ובלילות רועדות הערמות והספרים מתנועעים, והגבר מתהפך בשמיכות ובסדינים. ובימים הוא הולך בחדרו שמונה צעדים מקיר אל קיר, ועל הקירות מוסיף ותולה ניירות וציורים. ותלה בהם גם מרקדניות הבלט המצוירות בחוברות והתעסק סביבן במבטים.
בדלת ממול גר שכן פרוע שיער והוא משונה במידה שאינה פחותה ונוקש בשיניו תמיד, גם בשנתו, וישן לעיתים רחוקות. נכנס פרוע השיער להסתכל בחדר וראה את האישה עם התוכי ונקשר בה ליבו וראה את שכנו החדש עוסק ברשימות ובכתבים ואמר לו שהוא אוהב אישה זו. ועוד הוסיף ואמר על שכנו החדש שדומה הוא לעוף, והוסיף וחידד שדומה אדם זה לעורב, ושב ונתן את עיניו באישה עם התוכי. וראה לנכון להוסיף שדומה שכנו החדש דווקא לעורבני, כי יש בו דבר מה קיקיוני. עמדו שני השכנים בחלונות והסתכלו בקירות, ומקקים עוברים בין חדריהם מבעד לדלתות הפתוחות. ורבצו במיטה העשויה סדינים ודפים וצפו באישה עם התוכי לילות וימים. וראו בחלון משאית חונה תחת הבניין, ויוצאים ממנה ראי גדול וארגזים וגבר בריא עצמות ומשופם, המחווה תנועות ריקוד מול הראי ולבוש כולו בלבן.
נכנס הגבר המשופם בבניין הדירות והסתכל בשכניו, והציץ בחדר פרוע השיער שחפצים וכלים בו והציץ בחדר השכן העורבני שקירותיו מלאים. ונגע בכלים ובחפצים ובא להסתכל בקירות ובציורים. הסתכלו בו העורבני ופרוע השיער והציעו משקה ושתו בשוכבם תחת שמיכות וניירות והסתכלו אל האישה עם התוכי. כך עברו ימים ולילות בבניין הדירות ושלושת השכנים אינם ישנים. צפו בהם דרי הבניין הולכים במסדרונות נוהמים כחיות ועומדים בפתחים.
יום אחד חלה השכן העורבני וטיפס בו חום. כעוף הנצלה שכב בתוך סדיניו וניירותיו וישן שינה מפרכת, ונסחט מאיבריו והתהפך ביצועיו ושמע צעדים מלמעלה והטה אוזן והאזין. נרחץ הלילה בגשם ונמלא בהדים ונשמעים בו צער ודמעות וצעדים, וקולות באים בחדרו כחפצים. נכנס בו צמא ועלו בגרונו קולות חרחור ויבבה וקם אל החלון לתפוס גשם בפיו, אבל יבְשה העיר ב' ורק מתקרת חדרו חדר טפטוף פנימה ומטה טיפה אחר טיפה. נשכב העורבני על גבו ופתח את פיו לגמוע מים ונרדם על הרצפה. ושמע שדופקים בדלתו והוא מתגלגל על הרצפה כביצה ואישה שחורת שיער עומדת בפתח וידה על ליבה. והעורבני טפטוף וטרטור באוזניו וחצץ ומלח בפיו והוא מעולף על הרצפה.
נכנס הגבר המשופם בחדר ובא פרוע השיער ועמד במטבח ובחש מרק כמכשף. עזרו לעורבני ללגום מהמרק והוטב לו וגנח והקיא ועישן. ובלילה שכב שוב ביצועיו וצפה אל התקרה שכן משהוטב לו שוב לא הצטרך לשינה. ובעומק הלילה אותם צעדים מלמעלה ודמעות וצער הנכפל בין הקומות. נאנח העורבני ונרעדו ערמות הספרים ונפלו חוברות פתוחות באמצען ובהן נחבטו ספרים על כריכותיהם. צפו הרקדניות על הקיר והסתכלו האישה והתוכי זה בזה ועברו מבטים בחדר הלוך ושוב והופיע טפטוף מהתקרה. קם העורבני וזחל על הרצפה להסתתר ממבטיהן ולשתות מן המים האלה ושכב על גבו ער ופעור פה.
עברו ימים ובמסדרון נראה איש צנום ועיניו כהות כאילו יש בן צל, והוא לבוש בשחורים ומחודד כעיפרון. גר איש זה במרתף והיה עולה אל פני האדמה וראה את דלת חדר העורבני פתוחה ונכנס בה. הסתכל בקירות וקרא בכתבים וראה מקרוב את הציורים והיה הכול טוב בעיניו. והתכרבל ביצועים העשויים סדינים ושמיכות ודפים וחוברות ומצא שם סיגריה ועישן. עמד העורבני בצד החלון ונכנסו המשופם ופרוע השיער וטוב היה בעיניהם שָכן זה וטוב היה להם לארבעתם לרבוץ בשמיכות ובניירות ולצפות אל האישה עם התוכי. ורבצו כך לילות וימים עד שהבחין פרוע השיער בכתם הרטיבות בתקרה והחווה בסנטרו והמהם. הנהן העורבני והצביע מעלה.
הלכו הארבעה במסדרונות והצמידו אוזניהם לדלתות ושמעו מיני נחרות ואנחות. ועמדו בפני דלת בקומה השנייה וממנה נשמעות פסיעות ובכיות. התגודדו שם הארבעה באוזניים כרויות והמשופם יצא מפיו צחוק. במרפקים בצלעות ניסו להשתיקו והסתובב מפתח בחור המנעול ובפתח עמדה אישה שחורת שיער. מעל כתפיה ראו שמיכות ומגבות על הרצפה ותצלומים על הקירות. שאלוה שאלות והחוו לעברה מחוות ויצאו עיניהם אליה. והוסיפו ודיברו אליה במילים יפות ולא רצתה לענות. והלכו במסדרונות והשמיעו נהמות ועמדו בפתחים ובחלונות.
בבוקר יצא העורבני אל הרחוב והסתכל מעלה אל הבניין בן חמש הקומות ובשובו לחדרו יצא מהחלון וטיפס אל חלון החדר שמעליו ונכנס בו. שמיכות ומגבות על הרצפה ותצלומים על הקירות, ושידת מגירות ובה ספרים וחוברות. נדהם העורבני והוציאם. וקרא ביומניה של אותה אישה וגָבר עליו יצרו וקרע מהם דפים ותחבם תחת חולצתו ורץ ומיהר לזנק מהחלון ולשוב לחדרו.
ימים רבים התבודד והתגולל בניירות לא לו ולא פתח את דלתו. וכתב בחוברות ובמחברות וקרא וברר ותלש ותלה, וקימט והשליך אל ערמת יצועיו. וסביב האישה עם התוכי ותחת הצֶלֶם תלה את כתביו, מהתקרה ועד הרצפה. באו שכניו והניחם לקרוא את הכתוב. ודיברו בכתבים כל דרי הבניין עד שהגיע הדבר לאוזניה של שחורת השיער והיא משכה באפה וירדה אל החדר לקרוא גם.
רבצו הארבעה בין שמיכות וספרים ואפר סיגריות בבקבוקים ריקים, ובהיכנסה נתנו בה מבטים. עזר לה העורבני לעלות על כיסא כדי לקרוא בדפים העליונים. רע היה הכתוב בעיניה ועיקמה באפה. ניסו למשוכה מטה לשמוע את דעתה אבל לא רצתה לרדת מהכיסא. והביאו לפניה בזה אחר זה דפים על דפים לקרוא גם בהם והייתה רוכנת מעל ראשיהם להתבונן בכתוב. הביא לה המשופם דף שנתלש מיומנה. ראה זאת העורבני ממקומו לצד החלון ומיהר לחטוף את הדף מידה ורצה הגורל והפילה מהכיסא. ניסו לתפוס בה כל הארבעה וצעקו ונהמו סביבה, ותפסו ברגליה, בידיה, במותניה ובצווארה. זעקה האישה ונמלטה מכפותיהם ורבתה ההמולה בחדר. והושיבוה על הכיסא והתחננו למחילתה. והוסיפו והפצירו בה עד שעייפה מהם ונעתרה לסליחותיהם. ונשאוה אל יצועי הסדינים והניירות והשמיכות והחוברות וכיסוה בקפידה. ולא ישנו לילות וימים והפכו בסדר הדפים, את העליונים העבירו מטה והזיזו לצדדים וציורים ותמונות נעו בחדר מקיר לקיר והרקדניות עברו הלוך ושוב מפינה לפינה, וחיכו למוצא פיה שתאמר שטובים הדברים בעיניה. ישבה שחורת השיער על אדן החלון מנענעת ברגליה ומפילה בעקביה ערמות ספרים, והעורבני מסתכל ומזעיף פנים.
יום אחד מצאה את הדפים שנתלשו מיומנה ונתנה בהם סדר וביקשה לתלותם בקיר. שמחו השכנים למעשיה וסבבוה בדבקים ובנעצים והעורבני עוד מזעיף פנים. וכשלא הסתכלה היה תולש את דפיה מהקיר, וכשלא הסתכל הייתה תולה אותם חזרה. וידעו כל דרי הבניין שעניין רב בחדר זה, ואמרו שכך תמיד יהיה, מכאן ועד עולם.
נהפך החדר ולא נמצא בו עוד סדר ונתגלה דף תועה ובו ראשיתו של סיפור ישן. קראו בו החמישה ונפלה עליהם שתיקה וחיפשו אחר המשכו והפכו שוב בחדר ונעו ונדו כל החפצים. צחקה שחורת השיער ואמרה שהמשך הסיפור כתוב ביומניה. ונקש בשיניו פרוע השיער ואמר ששמע סיפור זה בעבר, ורק חציו נכתב. התיישב המשופם ואמר שנגמר כל סיפור היכן שנגמר הנייר. ולגם הדר במרתף הלבוש בשחורים והסכים ואמר שמה שאבד אין לו המשך וזה מובן מאליו. ופנה העורבני לשחורת השיער ופנתה והסתכלה בו חזרה. ואומנם לזמן מה הכול היה טוב בבניין הדירות ובעיר ב' כולה.
דלק
היה בניין בעיר ב' במרכזה שכל העובר תחתיו נופלים על ראשו חפצים וכלים. מהומות עלו מבניין זה וצעקות נשמעו ברחוב כולו, כי באחד מחדריו ניסו את כוחם גבר ואישה באהבה וקשתה עליהם המלאכה מאוד, עד שחלמו בלילות על מעשי שנאה ונקמה ובבקרים היו הומים כיונים ובצוהריים היו עומדים בחלונות ולעת ערב הייתה פורצת ביניהם מריבה.
בקומה השנייה גרו והאישה צהובת שיער והיא עושה ככל העולה על רוחה ולכן נכתבו על אודותיה רשימות בפנקסי משוררים ושוטרים. מנהג היה לה להתגנב לחדרים לא לה בכל הבניינים בקרבת בניינה ולהתקין לעצמה סעודה מכל הבא ליד. הייתה יושבת בחדרי אחרים וסועדת ומציתה סיגריה ומניחה יד אחת על בטנה ומדיחה את הכלים בקפידה. והייתה גם רוחצת במקלחות אחרים ומתבשמת בסבונים זרים.
והגבר איש גבוה וכהה שיער ועין והוא מזעיף בגבותיו לעיתים קרובות ובכך מבטא את חוסר שביעות רצונו מכל הדברים. דבר לא היה לו עם משטרת העיר ב' אבל לעיתים קרובות אמר שאת עצמו הכניס לכלא למאסר עולם, ובימים גרועים היה אומר שגזר על עצמו דין מוות. והיה כרוך אחר אותה אישה כנער והייתה משתרבבת לשונו למראֶהָ ככלבלב.
לילה אחד לאחר מריבה יצאה צהובת השיער מהבניין והיא רוטנת ומדברת מילים קשות, ופגשה בנעליה שהושלכו מהחלון אל המדרכה, ואיתן שמיכות וכריות וכיסא. ובתוך החדר שוכב הגבר זעוף הגבות על הרצפה וכל גופו פועם בכוח ושעות רבות שכב כך וייחל למותו ולמותה. נשמעו צפירות תחת הבניין והן נמשכות וקודחות בראשו עד שקם אל החלון וצעק וראה שזוהי צהובת השיער במכונית לא לה. מיהר זעוף הגבות ורץ וקפץ אל תוך המושב ונסעו בכבישי העיר ב' ופתחו את כל החלונות ושרו בקולי קולות עד שנגמר הדלק וצעדו חזרה אל הבניין עד הבוקר.
ובשובם אמר זעוף הגבות שעסוק הוא בשאלות על אודות חיים ומוות והרי בכל רגע יכולים שניהם או אחד מהם למות. התכרבלה צהובת השיער במעילו כי שמיכות לא היו עוד בחדר והסתכלה בו ושאלה מה בעצם העניין כאן, כי גם ככה אין בשביל מה לחיות. התעטף הגבר בשמלותיה ואמר שאין באמת עניין חדש כאן, ועדיין גוף זה שיכול לחשוב שאין בשביל מה לחיות, יכול למות. ואמר שהגוף הוא כמו דלק, ואם צריך אדם להגיע למקום כל שהוא מן ההכרח להשתמש בו, לשרוף אותו ולגמור אותו, ובלבד שיגיע אדם למקומו. והפחד מפני סופו של גוף זה עליו לפוג כאשר יודע אדם עבור מה הוא מכלה אותו, ולכן אם ידע לאן עליו להגיע, לא יפחד עוד ממותו שלו.
נענעה צהובת השיער בראשה ואמרה שתמיד יפחד אדם על גופו, והגוף אינו הדלק אלא המכונית. שוב הזעיף בגבותיו ואמר שלא, הגוף בדיוק אינו המכונית אלא הדלק. המכונית אפשר למלאה בדלק פעם אחר פעם, וחייו של אדם וגופו אי־אפשר למלאם מחדש; הם מתחילים פעם אחת ונגמרים, ואין פעם נוספת. נו, אמרה צהובת השיער, אז ברור שתמיד יפחד אדם על גופו, שימות לו.
ולאחר עוד חילופי דברים שכאלה הגיעו השניים למסקנה שטוב להם כל כך ורצויים להם חייהם כל כך ועל כן מוכרחים הם לבזבזם כדלק ולא לחסוך בהם, וכל עוד ראויים החיים לחיותם יש לחיותם במהירות ובכוח. ומאז היו מריבותיהם איומות והיו מנופפים בסכינים והופכים ברהיטים ופותחים וסוגרים את החלונות, וכשהייתה נחה עליהם הרוח לפיוס ולאהבה היה בניין הדירות כולו מזדעזע.
ערב אחד וצהובת השיער תלויה על גב מאהבהּ ומנסה להטיח את ראשו בקיר, נקש בדלתם שכנם פרוע השיער מלמטה ונקש בשיניו והביע דאגה. הזעיף הגבר בגבותיו והסתכלה צהובת השיער בשכן בעיקום אף. דיבר פרוע השיער על ליבם בדברי היגיון וטעם, וצחקו לו. והמשיך ודיבר מדם ליבו ואמר שדואג הוא פן ייפגע מי מהם באורח בלתי הפיך, והלך צחוקם וגבר כקולם של תנים וזאבים. הכניסוהו בחדר ומזגו לו משקה ודיברו עימו בגילוי לב על החלטתם לחיות במהירות ובכוח פעם אחת בלבד. האזין פרוע השיער לדבריהם ונקש בשיניו וצקצק בלשונו וביקש שיניחו לו זמן מה להגות בדברים.
דן בדברים פרוע השיער עם דרי הבניין ודפקו שכנים בדלתם של צהובת השיער וזעוף הגבות בקומה השנייה ושוחחו עימם בעניין זה. ולמשך זמן מה הגו דרי הבניין במרכז העיר ב' בחיים וכיצד ראוי לחיותם, וכל עובר אורח ברחוב שנפלו על ראשו נעל או כוס היה נתפס פתאום למיני מחשבות כאלה, והגתה בהן העיר ב' כולה.
