מָה הוּא אָמַר לִי, אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל חֲלוֹם, הָאַהֲבָה הִיא מַצָּב שֶׁל חֲלוֹם וְאִי אֶפְשָׁר לִפְרֹט אוֹתָהּ לַמִּלִּים שֶׁהוּא אָמַר לִי, כִּי זֶה גּוֹן הַקּוֹל, וְכָל רֶטֶט שֶׁל רֶגֶשׁ הַמְּשַׁנֶּה אֶת גּוֹן הַקּוֹל, כְּמוֹ הַכְּתָמִים הָרוֹעֲדִים שֶׁל הַמּוּזִיקָה חַסְרַת הַצְּלִיל בְּרִשּׁוּם הַמָּדוֹנָה שֶׁל לֵאוֹנַרְדּוֹ, אֵלֶּה כִּתְמֵי חֹם הָאוֹהֲבִים בָּרַעַד שֶׁל יָפְיוֹ הַלֹּא יָדוּעַ כְּאַדְווֹת מַיִם שֶׁל אֱלֹהִים הַחָגִים מְרַחֲפִים סְבִיב לִבִּי סְבִיב הַמֶּרְכָּז הַמַּגְנֵטִי שֶׁל לִבִּי.
כְּשֶׁהָרִיתִי אֶת עַצְמִי וְהֵרַמְתִּי אֶת עַצְמִי מֵהַר הַמָּוֶת
אוֹר זָהַר עַל פָּנֵינוּ וְעַפְנוּ מֵעַל הָהָר
וּבָאוֹר הַזּוֹהֵר הָיָה לָנוּ דִּבּוּר
וְאָמַרְתָּ לִי, בּוֹאִי
וְקָפַצְתִּי אַחֲרֶיךָ
וְלא יָרֵאתִי אֶת הַנְּקִיקִים בַּדֶּרֶךְ
ולא רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹד לְעוֹלָם
עַד שֶׁבָּאתָ
בספרה החדש יוצאת יהודית אוריה למחקר מרתק, טעון ביופי ובחוכמה, של מעמקי האהבה. היא בוראת יבשת חדשה, בלתי מיושבת לכאורה אבל מלאת חיים, שבה אישה ואיש חוצים את כל מדורי הגיהינום וגן העדן של אהבתם בלי להיפגש אפילו פעם אחת. הם כמהים זה לזה, מתגלים זה לזה, חולמים, מתערטלים, מתמזגים ואפילו נעלמים זה לזה – הכול מבעד למארג מסחרר של מילים ושתיקות, כתיבה ודממה. אפשר לדמות את המארג הזה לאיתות מורס מסוג חדש – מורס האהבה – שמתעלה מעל להבחנות העתיקות בין ריאליזם ופנטזיה, שירה ופרוזה, והופך כל משפט בספר ללחש אהבה. כמוהו כרשת דייגים שקופה, אינסופית, שתפקידה למשות מאוקיינוס האהבה את הקונכיות היפות ביותר הנחבאות בתוכו. ומתוך הקונכיות האלה מסתמנת הגיאוגרפיה הנפשית הפלאית של הכותבת, האוהבת, המכשפת במילים – יהודית אוריה.
יהודית אוריה היא משוררת. ספריה הקודמים הם האור של החלום יהיה ממשי יותר — מכתבים ליוליה (פטל 2023), צבאים (פרדס, 2016), רשימותיה של חוה (כרמל, 2003), חלל מושלם (תמוז — אגודת הסופרים, 1994). שיריה פורסמו במוסף הספרותי של 'מעריב', 'עכשיו', 'מאזנים', 'מרפסת', 'אספקלריה' , 'המוסך' , 'יקוד', 'הדור' — השנתון העברי של אמריקה, 'קפל' ו'סלונט'. רשימות על שירתה הופיעו ב'מאזניים', 'יקום־תרבות', 'קולות רבים' ו'המוסך'. רשימות פרי עטה הופיעו ב'בננות', 'המוסך', 'עתון 77 ', 'גג', 'יקוד', 'הדור' ו'מקור ראשון'.