הקדמה
מאזן הכוחות בג'ונגל האורבני שבו אנו חיים שונה לחלוטין מזה שהיה נהוג בעבר. אם בעבר האדם החזק ביותר היה זה שפעל בכוח פיזי, היום החזק הוא זה שיודע לתקשר, להבין, להשפיע ולרתום אחרים לשיתוף פעולה.
בעבר, בקהילות קטנות, תפקידו של האדם נקבע לפי כוחו הפיזי או מינו. נשים גידלו ילדים, גברים יצאו לציד או למלחמה. אבל המציאות השתנתה. בעולם שבו גברים ונשים עובדים ופועלים זה לצד זה, נדרשת שותפות חדשה — כזו שאינה מבוססת על היררכיה טבעית אלא על תקשורת, כבוד הדדי והבנה עמוקה של המנגנונים האנושיים שמניעים אותנו.
האם באמת השתנינו? לדעתי לא. האדם נשאר אותו אדם. הפחדים, הדחפים והתגובות הישנות עדיין קיימים בתוכנו, רק שהעולם סביבנו דורש תגובות חדשות. כאן בדיוק נכנסת לתמונה שיטת "שותפות חדשה".
בספר הזה תלמדו את כל מה שלמדתי לאורך שנים של גישורים. תלמדו את שפת הגישור, את הטכניקות והכלים, את הדרך לזהות מה באמת חשוב — ולהבדיל בין צורך ובין תגובה אוטומטית. תיחשפו לסודות שנולדו מתוך מצבי אמת, בחדרי גישור שבהם אנשים עמדו מול החרדות והכעסים הכי עמוקים שלהם.
שיטת שותפות חדשה היא בעיניי סוג חדש של אומנות לחימה. לא כזו שמבוססת על כוח פיזי, אלא על שקט פנימי, על הקשבה, על שפה מדויקת. היא נועדה לאנשים שרוצים ללמוד איך ליצור סדר והרמוניה — לא דרך שליטה, אלא דרך דיאלוג. כמו כל אומנות לחימה, היא גם דרך חיים, גם אימון פנימי, וגם כלי להסדרת מערכות יחסים בעולם שמשתנה במהירות.
אומנויות הלחימה המסורתיות התפתחו כמענה לצורך אנושי להגן, להציב גבולות ולנווט אתגרים פיזיים וחברתיים. הן העניקו לאדם כלים להתמודדות עם קונפליקטים בסביבתו, דרך משמעת, תרגול וחיזוק פנימי. שותפות חדשה נועדה לחבר, להרגיע, להעצים ולהוביל אנשים למקום שבו הם יכולים לא רק לשרוד, אלא לפרוח. תרגול השיטה יעזור לכם לייצר שקט פנימי, לשפר את הביטחון העצמי, ולבנות מערכות יחסים שמבוססות על שיתוף אמיתי — בבית, בעבודה, ואפילו ברחוב.
בספר תלמדו איך נראית שפה של שיתוף פעולה, איך ניגשים לריב בלי להיכנס למלחמה, ואיך יוצרים הסכמות שמכבדות את שני הצדדים. תלמדו לכתוב הסכמים, לנהל פגישות, לדבר אחרת — ובעיקר לראות את העולם דרך עיניים אחרות.
החזון שלי פשוט: להפיץ את שפת הגישור, להפוך אותה לנורמה. ככל שיותר אנשים ידברו בגובה העיניים, נקשיב במקום לשפוט, נשתף פעולה במקום להיאבק — כך תהיה לנו חברה טובה יותר. אני מאמין שזה אפשרי. אני מאמין שזו לא רק תקווה — זו משימה.
זהו ספר פרקטי. הוא נועד לשימוש יומיומי — לא להישאר על המדף. קראו בו שוב ושוב. חזרו אליו. התאמנו, תרגלו, הפנימו. כי שינוי אמיתי, כזה שמייצר שקט וצמיחה, לא קורה ביום. הוא נבנה דרך תרגול, דרך פתיחות, דרך הבנה חדשה של עצמנו ושל הזולת.
אני מזמין אתכם לצאת איתי למסע. מסע שבו תגלו איך להפוך את החיים שלכם להרבה יותר שלווים, מדויקים ומחוברים — בלי להרים את הקול, ובלי להרים יד.
איך הגעתי לגישור
עברתי בחיי עליות ומורדות. ניסיתי למצוא את עצמי בהרבה תחומי עשייה, ובאיזשהו שלב, אחרי שעברתי משבר כלכלי גדול, הבנתי שאני צריך ללמוד מקצוע שיעזור לי להיות יציב כלכלית. מכל האתגרים שפגשתי בדרך, הבנתי שאני לא מבין איך המערכת עובדת, ושעליי להכיר אותה כדי שאוכל להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בפניי. ההבנות הללו גרמו לי לעשות תואר ראשון במשפטים. הנחתי שאם אדע מה חוקי ומה לא, יהיו לי כלים מעשיים להתמודד עם מחלוקות ואיך להתנהל בעולם. בדיעבד אני מבין כמה תמים הייתי.
אני זוכר שכבר בתחילת השיעור הראשון בקורס "משפט חוקתי" שאלה המרצה, "מה זה בג"ץ?"
כולם בכיתה ידעו את התשובה וצעקו, "בית דין גבוה לצדק".
"ומה תפקידו?" היא שאלה.
"לעשות צדק", הרים מישהו את ידו ואמר.
"חברים", אמרה המרצה, "הגעתם לבית הספר למשפטים. כאן אין צדק. כאן יש רק חוק. כולם לעמוד דקת דומייה לזכר הצדק".
באותו רגע לא חשבתי שיש בעיה עם זה שיש רק חוק ואין צדק.
אבל ככל שהתקדמתי בלימודים, הבנתי שמשהו לא בסדר. משהו מאוד מאוד לא בסדר.
ההבנה שמערכת המשפט פשוט לא מספקת את הסחורה, הכתה בי בקורס "דיני מתנה".
לפי דיני המתנה, אם מישהו נותן מתנה למישהו אחר, והמקבל עשה משהו רע מאוד כמו לקלל אותו במילים קשות מאוד או לאיים עליו, זו יכולה להיות עילה לבטל את המתנה. כלומר, אתה יכול לקחת את המתנה בחזרה בנסיבות מסוימות.
באחת מהמטלות בקורס קראנו פסק דין שיצא מבית המשפט העליון, שעסק במקרה שבו אם תבעה את בנה כדי שישיב לה דירה שנתנה לו במתנה. ולמה האם רצתה את הדירה בחזרה? כי הבן הכניס כלב לדירה. כן, זה היה הסיפור.
במשך עשרות עמודים התפלפלו השופטים על סוגיית הכנסת הכלב לדירה: האם זו נחשבת הפרה כה חמורה שדינה ביטול מתנה?
אחסוך לכם את קריאת כל העמודים האלה ואומר שהתשובה היא לא. אם קיבלתם דירה במתנה והכנסתם אליה כלב אז אל דאגה, לא ייקחו לכם את הדירה.
אני זוכר שכשקראתי את פסק הדין חשבתי שמשהו כאן ממש לא בסדר.
איך יכול להיות שאמא ובן הגיעו לבית המשפט העליון, הוציאו מאות אלפי שקלים, השקיעו המון אנרגיה וחיו שנים בלחץ ותסכול, כדי שמישהו יחליט בשבילם על משהו כל כך פשוט.
הרי ברור שיש כאן בעיה הרבה יותר גדולה מהסוגיה המשפטית — והבעיה היא מערכת היחסים. ברור שמשהו קרה בין האם לבן, ושמערכת היחסים ביניהם לעולם לא תחזור למה שהייתה בעבר.
אין לי ספק שרק מעצם הפנייה להליכים משפטיים נוצר מתח כל כך גדול בין הבן לאימו, שסביר להניח שבעקבותיו אין לאימו קשר עם נכדיה וכל המשפחה התפרקה. היה לי גם ברור שהמאבק לא התחיל מההליכים המשפטיים, ושזה קרה כי האם והבן לא הצליחו למצוא פתרון שיהיה מוסכם על שניהם. אבל האם הם באמת ניסו? האם הם באמת עשו כל מה שאפשר לעשות, לפני שהם ויתרו על השליטה בתהליך שלהם ונתנו לאחרים להחליט עבורם? אני בטוח שלא, שהם לא עשו את המקסימום. אין לי ספק שאילו הם היו באמת מנסים ונותנים לתהליך הגישורי להתקיים בהתאם לכללים ולכלים שתלמדו בספר הזה, הם בכלל לא היו מגיעים לבית המשפט, הם היו מוצאים פתרון מיטבי והיו מצליחים לשמור על המשפחה שלהם.
למזלי באותה תקופה גיליתי את עולם הגישור. בהתחלה הסתכלתי על הגישור כעוד הליך משפטי טכני, אבל משהו בו סקרן אותי וגרם לי להמשיך ולהתעמק. וככל שהתעמקתי כך הבנתי את הקסם שיש בגישור. רוב האנשים חושבים שגישור הוא פישור או בוררות, ולא מבינים שמדובר בתהליך אנושי ורגשי, שהמרחק בינו ובין השיח המשפטי הוא מרחק של שמיים וארץ. ככל שצללתי עוד יותר למהות של הגישור, הבנתי שאנשים מכירים את המילה, אבל הם לא באמת יודעים את המשמעות שלה ומה היא באמת.
זה גרם לי להבין שיש פה הזדמנות מעולה עבורי, שלא רק תאפשר לי להתפרנס בכבוד אלא גם לעבוד בעבודה שאהיה גאה בה, לחיות חיים מלאי משמעות ולעשות טוב בעולם.
ככל שצללתי לתחום הבנתי שיש עוד בונוס גדול מאוד בלהיות מגשר: הכלים שאני לומד ליישם בחדר הגישור, משפיעים באופן ישיר גם על מערכות היחסים האישיות שלי עם הסובבים אותי. הגישור שיפר את היחסים שלי עם אשתי (שגם התאהבה במקצוע ועובדת יחד איתי כבר שש שנים), עם גרושתי, עם הילדות שלי, עם החברים שלי, עם העמיתים שלי לעבודה, ובעצם עם כל מי שפגשתי במהלך היום ברחוב... עם כולם בכל מקום.
התאהבתי בתחום, וזה כל מה שהייתי צריך כדי לקבל החלטה להפוך למגשר מקצועי.
אבל הייתה בעיה. בתחילת דרכי המקצועית, לא הייתה מודעות לגישור ואנשים לא פנו מיוזמתם האישית למגשרים. בתי הספר לגישור אמרו לתלמידים שרצו לגייס, שמתישהו תחום הגישור יקבל הכרה מהממסד ואז בתי המשפט יפנו אליהם גישורים, ולכן הם רק צריכים לחכות וללמוד עוד ועוד קורסים ולצבור עוד ועוד תעודות שיעזרו להם להיכנס לרשימות המגשרים שייפתחו מתישהו. אז הם חיכו וחיכו 30 שנה ויותר, ולרובם הגדול זה פשוט לא קרה. הרבה מאוד אנשים למדו קורס גישור בסיסי ורצו להפוך למגשרים, אבל מהר מאוד הבינו שאנשים לא באים אליהם והתייאשו.
אבל אני לא רציתי להתייאש. הייתי צריך להביא כסף הביתה, אך לא רציתי לוותר על החלום ועל האמונה שאצליח להתפרנס בכבוד ואפילו בשפע בעזרת הגישור.
התחלתי לבדוק מי הקהל שהכי צריך גישור, ומהר מאוד הבנתי שהתחום הרלוונטי לי הוא תחום הגירושים. כבר אז הייתה הבנה ברורה בציבור שהליכים משפטיים גורמים למלחמות נוראיות על גב הילדים. למעשה, בשנים הראשונות שבהן גישרתי בגישורי גירושים, קרה לפחות פעם בשנה אירוע של הורה שרצח את ילדיו כדי לפגוע בהורה השני בעקבות מאבקים משפטיים. אלו היו מעשי זוועה שגרמו לתדהמה אדירה. אנשים לא הבינו איך יכול להיות שהורה רוצח את ילדיו. אבל אני, שראיתי בכל יום את האלימות שהשיטה המשפטית גורמת, לא הייתי מופתע. כל אדם שעיניו בראשו, שהסתכל בעיניים פקוחות על התהליך המשפטי בענייני משפחה, הבין מהר מאוד שהשיטה הזו אינה מתאימה למשפחות במשבר. יתרה מכך: שהשיטה הזו גורמת לנזקים אדירים שלעיתים הם בלתי הפיכים.
לי היה ברור שאם הגישור לא יהפוך להיות הדרך העיקרית שבה אנשים מתגרשים, האלימות תמשיך, וזה דרבן אותי עוד יותר להיכנס לתחום הגירושים ולהתמחות בו. גם הסיפור המשפחתי האישי שלי (אני דור רביעי להורים גרושים וכל דודותיי גרושות גם הן) גרם לי להתחייב לתחום הגירושים ולעשות ככל שבידי כדי למנוע ממשפחות, ובעיקר מהילדים, את הסבל שנוצר כשמתגרשים לא טוב.
התחלתי לכתוב מאמרים ומדריכים ולפרסם את שירותיי בכל הארץ. די מהר התחילו להגיע פניות מאנשים שרוצים להתגרש, ורוצים לעשות זאת בטוב ובשיתוף פעולה, אך לא מצאו מגשר מקצועי קרוב לביתם. במשך כחמש שנים, נסעתי לכל מקום בארץ שבו הצלחתי לקבוע פגישת היכרות וגישור, מבאר שבע ועד כרמיאל, בכל יום נסעתי בין המשרדים שפתחתי ופגשתי זוגות במשבר זוגי. בהתחלה עשיתי טעויות רבות שמהן למדתי המון. הטעויות האלה אפשרו לי לשכלל את שיטת העבודה שלי, לצבור ניסיון מעשי, לעזור לאלפי זוגות להתגרש בשלום ולעשות לעצמי שם. במהלך התקופה הזאת התקבל בישראל החוק ליישוב סכסוכים במשפחה, שמונע מאנשים שרוצים להתגרש לפתוח במלחמה משפטית, לפני שהצדדים קיבלו מידע מעובדת סוציאלית ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט, על כך שיש דרכים נוספות להתגרש מלבד מלחמה משפטית.
השלב הבא מבחינתי היה כתיבת הספר "להתגרש בשלום", שבו הסברתי מה זה בכלל גישור גירושים ולמה זאת הדרך הטובה ביותר להתגרש, ולאחריו הספר "שותפות חדשה" שהיה מדריך אישי להתנהלות נכונה בגירושים באופן שיביא ליצירת מציאות חיים טובה להורים ולילדים. הצלחת הספרים עזרה לבסס את המוניטין שלי כמגשר מוביל, ויותר ויותר אנשים פנו אליי לגישור. הגעתי למצב של צוואר בקבוק. בנקודה הזאת הבנתי שאם אני רוצה להמשיך ולגדול אני צריך מגשרים נוספים שיעבדו איתי. בהתחלה ניסיתי להכניס לחדר בוגרי קורס גישור ממוסדות לימוד אחרים וגם כאלה שעשו פרקטיקום (התמחות מעשית) בגישור בתביעות קטנות או תואר שני ביישוב סכסוכים (תואר שגם אני עשיתי). אבל מהר מאוד הבנתי שמה שאני עושה בחדר הגישור שונה מאוד ממה שמלמדים בבתי הספר לגישור, ולכן עליי להכשיר בעצמי את המגשרים שיעבדו איתי.
משם הדרך לפתיחת הפרקטיקום הראשון בישראל בגישור גירושים הייתה קצרה. במהלך הזמן למדו אצלי אנשים טובים ואיכותיים רבים, שעזרו לי בעזרת שאלותיהם הקשות ונקודת המבט האישית שלהם, לחדד ולגבש עוד יותר את שיטת העבודה שלי. לבוגרים שלמדו אצלי יש חלק מהותי בתהליך יצירת הספר הזה, וחלקם הפכו למגשרים במשרה מלאה בצוות שלי.
היום הצוות שלי ואני נותנים שירות לכל מי שרוצה לפתור את הסכסוכים שלו באמצעות גישור בשיטת שותפות חדשה ביותר מ־25 ערים בישראל, ואנחנו עובדים על פתיחת משרדים בעוד מקומות ובמדינות אחרות. לכל לקוחותינו אנו מסייעים לפתור סכסוכים גדולים באמצעות דיאלוג, להגיע להסכם וליצור שותפות חדשה ביניהם.
חלק א':
רקע ועקרונות בסיס בגישור
מהו גישור?
גישור בבסיסו הוא שיטה ליישוב סכסוכים, בעזרת צד שלישי ניטרלי המסייע לצדדים למצוא פתרון בהסכמה בדרך של דיאלוג. אבל האמת היא שכדי שגישור יצליח לא חייבים להיעזר בצד שלישי. כאשר לאחד הצדדים יש הבנה וכלים גישוריים, הוא יכול לנהל גישור מוצלח בעצמו ולהביא לתוצאה מיטבית. ומובן שכאשר לשני הצדדים יש הבנה וכלים גישוריים התהליך יהיה קל יותר והתוצאה תהיה טובה עוד יותר.
המגשר מאפשר תקשורת פתוחה ומשא ומתן חופשי בין הצדדים. תפקידו אינו לקבל החלטות עבור הצדדים אלא לסייע להם להגיע לפתרונות שיהיו מוסכמים על כל הצדדים. מגשר מסייע לצדדים לתקשר ביעילות, לזהות את האינטרסים ואת הצרכים שלהם, לבחון פתרונות אפשריים ובסופו של דבר, להגיע מתוך רצון חופשי להסכם שיועיל לשני הצדדים. ולמה חשוב שההסכם יועיל לשני הצדדים? כי מערכות יחסים יכולות וצריכות להיות ארוכות טווח, ולכן חשוב ששני הצדדים ירגישו מרוצים מהדרך שבה נפתר הקונפליקט. צד שאינו מרוצה מהתוצאה לא ירצה להמשיך במערכת היחסים, ולפעמים אפילו יחפש דרך לפגוע או לנקום בצד השני — וכתוצאה מכך הצד שכביכול ניצח בסיבוב ראשון, עלול למצוא את עצמו בנקודת חולשה בסיבובים הבאים.
הגישור הוא תהליך וולונטרי: הצדדים בוחרים מרצונם החופשי לשבת בגישור ולפתור את המחלוקות שלהם בדרך של דיאלוג. יש בזה עוצמה רבה, כי השליטה בתהליך ובפתרון הסכסוך נשארת כל הזמן בידי הצדדים. החשיבות של הניטרליות של המגשר גדולה מאוד. רק כאשר המגשר באמת ניטרלי, הוא יוכל לעזור לצדדים להרגיש בנוח ולמצוא את הפתרון שיתאים עבורם. כמגשרים, אנחנו שם כדי לעזור לצדדים להגיע לפתרון שמתאים להם ללא קשר לדעה האישית שלנו, ואנחנו לעולם לא מביעים תמיכה בצד אחד ופחות בצד האחר.
אחת המטרות החשובות של אומנות הלחימה הגישורית היא להביא את הצדדים לקונפליקט להיות מסוגלים להיות ניטרליים גם כשאין מגשר מבחוץ. חשוב להדגיש בנקודה זו שעצם היותנו ניטרליים בסכסוך שבו אנו מעורבים אישית, אין פירושו לוותר על עצמנו ועל מה שחשוב לנו. זה בסך הכול אומר שאנחנו צריכים להבין שלכל מטבע יש לפחות שני צדדים, ושככל שנכיר בנרטיב של הצד השני וניתן לו לגיטימציה כך נוכל לראות תמונה גדולה יותר, שתאפשר לנו לחשוב ולמצוא פתרונות יותר יצירתיים — פתרונות שיאפשרו לשני הצדדים לצאת מרוצים ולצמוח מהסכסוך.
כאמור, תפקידו של המגשר הוא לעזור לאנשים להגיע להסכמה מבלי לומר להם מה הפתרון או לייעץ להם מהי "התשובה הנכונה" לכאן או לכאן, אלא לתת להם את הכלים ואת הכוח להחליט בעצמם איך ייראו חייהם.
גישור הוא תהליך שאפשר ליישם בהקשרים רבים ושונים כדי לעזור לאנשים לפתור את הסכסוכים שלהם בצורה בונה ושיתופית יותר. אפשר לקיים תהליכי גישור בכל תחום שבו קיימת מערכת יחסים בין אנשים. זה יכול להיות במשפחה, בעסקים, בעבודה ובעוד הרבה תחומים נוספים.
בזכות כל היתרונות האלה, כאשר יש סכסוך, במקום לוותר או לריב בצורה שאין בה תכלית או אפילו ללכת לבית המשפט כדי שמישהו אחר יחליט עבורם, הצדדים יכולים לבחור לפנות לגישור מבלי לחשוש שיצטרכו להפסיד או לוותר על משהו שחשוב להם.
גישור עוזר להפריד אנשים מהבעיה. אנחנו נוטים לחבר את האדם לבעיה. אם אני כועס עליך עכשיו אז אתה כבר לא חבר שלי. אם אנחנו זוג אבל כרגע נמצאים בסכסוך על משהו, אפילו אם זה דבר קטן, הוא עלול לצבוע את כל מערכת היחסים שלנו, ואפילו להביא למצב שלא נדבר זה עם זה.
כמגשרים אנחנו רוצים לעשות את ההפרדה בין האדם לבעיה. אנחנו רוצים שהצדדים יבינו שהם יכולים להיות חלוקים ביניהם בנושא מסוים אך לשתף פעולה בנושאים אחרים. בזכות ההפרדה של האדם מהבעיה, ובזכות הכלים שתקבלו בספר, תוכלו לראות איך אתם יכולים להפוך כל משבר להזדמנות.
וזה דבר שמאוד מאפיין את שיטת "שותפות חדשה" — כל משבר הוא הזדמנות לצמיחה.
אנחנו לא מחפשים משברים בחיים, אבל כשהם מגיעים, אנחנו כמגשרי שותפות חדשה יודעים איך לעבוד איתם ואיך לצמוח מהם.
גישור בכלל ושותפות חדשה בפרט, הן שפות שלמות שברגע שאנחנו מתחילים ליישם אותן, אנחנו רואים שינויים והתפתחות בכל תחומי חיינו.
ככל שנצלול לתוך הספר, תראו איך זה קורה הלכה למעשה, תיווכחו שתפיסת העולם שלכם משתנה לטובה, תגלו בעצמכם כוחות שלא הכרתם ותגלו שיש סביבכם המון הזדמנויות והמון אנשים שרק מחכים שתהפכו אותם לשותפים בתהליכים שאתם רוצים לקדם בחייכם.
הלל הזקן אמר, כששאלו אותו איך הוא מסכם את התורה על רגל אחת, את המשפט — "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך". ובעיניי זה הבסיס לכל מערכת יחסים אנושית טובה. וכדי שנוכל לעשות זאת, יש לנו את הגישור ואת הכלים שהוא נותן לנו.
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
