1
סיימון קאוול, השופט המוכר ביותר בריאליטי המוזיקלי -
America’s Got Talent
מתרומם על רגליו. הוא מהודק, בוהק, והוא יודע את זה. הוא נראה כמו הגורל עצמו. ידו מרחפת מעל לחצן גדול ומוזהב.
אם ינחית עליו את אצבעותיו, המתמודד הרועד על הבמה יוכל לדלג על שלב האודישן, ולעבור ישירות אל שלב השידורים החיים הנכסף.
זרקורים נדלקים, מופנים כולם אל המתמודד. הוא לא רואה את השופטים ולא רואה את הקהל. הוא מחכה ללחיצת הקאוול-גורל. לו רק תקרה, לא יאמין לטוב שנחת עליו. זה life hack, טריק שמאפשר לעקוף את החיים עצמם, להיות טוב או מיוחד מהחיים עצמם. זה האישור שאתה יוצא דופן.
מאז שסיפרו לי שיש לי סרטן, אני רואה בדמיוני את כף היד מעל אותו לחצן מוזהב — ובוכה.
2
סיפרו לי שאני חולה סרטן באוקטובר 2024, בחול המועד סוכות. התעוררתי בבוקר שישי לכאב בטן שכמעט ולא אפשר לי ללכת. לא הכרתי כאבים כאלה. אחרי שסיפרתי לבת הזוג שלי (אני גרוש פלוס שלושה) יצאתי לנסות בכל זאת לעשות סיבוב יום שישי כי לעתים אני חמור. אחרי שסיימתי לדדות ברחבי העיר התקשרתי לגרושתי, שהייתה הרופאה שלי לאורך כל השנים שלנו ביחד (כמעט שלושים). היא הציעה שאבוא אליה למרפאת הילדים שהיא מנהלת ושם היא תבדוק אותי. הגעתי אליה. אני איש גדול ואז הייתי גם שמן מאד, באופן לא בריא (עכשיו אני הכי רזה שהייתי בעשרים וחמש השנים האחרונות. צ’ופר אחד של סרטן שלב ארבע). כששכבתי על מיטת הילדים הרגשתי כמה אני שמן. גרושתי הישרה אמרה כמעט מיד שהיא לא יכולה לבדוק אותי. אני גדול מדי, שמן מדי, מבוגר מדי. היא ביקשה שאסע לחדר מיון. בת זוגי הצטרפה ונסענו לבית החולים ״מאיר״ בכפר סבא. אני מכיר את ״מאיר״ מאז שאני ילד. הייתי בא עם הילדים שלי לבקר את אמא שלהם כשהתמחתה שם. אבא שלי ניהל שם מרפאה במשך שלושים שנה. מעולם לא התאשפזתי שם, אבל לא הרגשתי זר.
