פתח דבר
אף ששמה של זלדה נודע בספרות העברית כמשוררת, צורת הביטוי האהובה עליה ביותר הייתה הרשימה. דומה שכתיבת הפרוזה הלירית הייתה טבעית לה וזורמת בה אף יותר מן השירה. לצערה הרב, כפי שאמרה לידידים רבים ואף כתבה לא פעם במכתביה, העורכים נמנעו מלפרסם את הרשימות בכתבי העת ודחו שוב ושוב את הצעותיה לפרסמן. טענתם הייתה שאין ביקוש לרשימות, והם ביקשו שתשלח להם שירים בלבד. היא התרגשה מאוד כשהציע לה ידידה הוותיק זרֻבבל גלעד לפרסם בשנת 1973 ב'מבפנים', ביטאון הקיבוץ המאוחד שערך, את קובץ 'רשימות מורה', שחלקים ממנו נדפסו כבר בשנות הארבעים בכתב העת 'דבר הפועלת'.
למרבה הצער — צערה שלה וצערם של כל קוראיה ואוהביה — מלבד 'רשימות מורה' ומעט רשימות אחרות שפורסמו בעיקר ב'דבר הפועלת', הרשימות שכה אהבה לא ראו אור בחייה. אולי לקושי בפרסומן של הרשימות היה חלק בבחירתה לזקק את הרשימות לשירים, שהם תמציתיים ומרוכזים יותר והיו העדפתם הברורה של עורכי כתבי העת. בשנותיה האחרונות הלך ופחת מספרן של הרשימות, והיא כתבה כמעט רק שירים. אך זלדה המשיכה לכתוב רשימות כל חייה, ובמידה רבה כתבה אל תוכָן את חייה.
הרשימות המכונסות בספר זה ערוכות בעקבות חייה של זלדה, מילדותה ועד שנותיה האחרונות, והספר כולו הוא מעין ביוגרפיה ספרותית מבעד לעיניה שלה.
***
את הרשימות המצויות במחברות ובדפים הרבים מספור שהניחה זלדה אחריה אפשר לחלק לשתי חטיבות עיקריות: חטיבה אחת כוללת חיבורים שכתבה מתוך כוונה ברורה שיראו אור בזמן מן הזמנים, וחטיבה שנייה — טקסטים שכּתבה כאילו לעצמה: כתיבה זורמת של הלך נפש ומחשבות חולפות, כעין שיחה שבכתב עם ידיד נפש קרוב שאינו נמצא לצִדה באותו רגע.
בחלק זה של הרשימות אפשר למצוא קטעים נפלאים מבחינה הגותית וספרותית, ובתוכם משורבבים מדי פעם משפטים מכיוון שונה לחלוטין: 'מכונית צופרת בחוץ', 'מחר יהיה מעונן חלקית (אמרו ברדיו)', 'אתמול היתה דוֹבָּה', 'בבוקר תיקנו את הכיור' וביטויים נוספים שאין להם קשר של ממש לטקסט המופלא שלתוכו השתרבבו. לפעמים כתיבה כזו גולשת אל תוך זרם של פסוקים ממגוון מקומות במקרא הנכתבים ברצף, בזה אחר זה, כמעט ללא שגיאה. המוני פסוקים היא זכרה על פה!
מחטיבה זו פורסמו כבר רשימות רבות הן בספרים הקודמים שיצאו לאור והביאו רשימות מתוך עיזבונה והן בספר זה שלפניכם. לפעמים רשימות אלו הן חלקים מתוך רצף ארוך של טקסט שעובר מנושא לנושא, ולפעמים נראה מהכתובים שזלדה עצמה בודדה קטע מסוים לרשימה נפרדת.
בשער הראשון בספר זה מובאות רשימות שאין כל ספק שכוונתה של זלדה הייתה להביאן לדפוס. המאפיין העיקרי של רשימות אלו הוא מספר הנוסחים הרב שיש לכל אחת מהן. היו נושאים שזלדה העלתה על הכתב פעמים רבות ובתקופות שונות של חייה (הנוסחים הראשונים של חלק מן הרשימות הם משנות השלושים של המאה העשרים והאחרונים משנות השבעים). מדובר לפעמים בעשרות גרסאות, החל מגרסאות ראשוניות ו'טיוטתיות' ועד גרסאות רבות שכל אחת מהן מתחילה כהכנה של טקסט המיועד לדפוס: כותרת או שלוש כוכביות, סימן מובהק אצל זלדה לטקסט 'נקי'. טקסט 'נקי' כזה מתחיל בדרך כלל בנוסח שכבר נכתב בעבר, שהרי כוונתה הייתה להעתיק את הטקסט לנוסח 'נקי', אך לאחר שורות אחדות, עשר, עשרים ולפעמים יותר, הייתה משנה, לעִתים מעט ולעִתים הרבה, ויוצרת המשך חדש לחלוטין לטקסט הישן. דומה כי העתקה כפשוטה, חזרה נקייה על טקסט שכבר נכתב ותוקן, הייתה מעשה כמעט בלתי אפשרי בעבורה; תמיד הייתה עורכת בטקסט שינויים. לא תמיד מתוך מגמה לתקן, לעִתים קרובות ביקשה להתעכב על עניין מסוים או שעלה בדעתה רעיון חדש כלשהו. מלאכת הגיבוש והעריכה לפרסום של טקסט מתוך שלל הנוסחים הללו היא תהליך ממושך, קשה ומורכב ביותר.
הרשימות הבולטות ביותר בחטיבה זו הן אלו העוסקות בילדותה ברוסיה ובראשית ימיה בירושלים; מספר גדול במיוחד של רשימות, קטעי רשימות וגרסאות רבות מספור עוסקים בחברתה העיוורת גבירה ובהשפעה העצומה שהייתה לידידות מיוחדת זו על זלדה לאורך חייה, גם שנים אחרי שנפרדו ואף לאחר מותה של גבירה ממחלה קשה בשנת 1956.
בעריכה של חלק גדול מן הרשימות לדפוס היה צורך להכניס אל הנוסח הסופי חלקים מכמה נוסחים, כיוון שלעִתים קרובות חסרים בנוסח אחד חלקים או שורות שמצויים בנוסח אחר. השתדלתי לבנות כל רשימה ממספר נוסחים קטן ככל האפשר, ובעיקר השתדלתי שהנוסחים שאני משתמשת בהם יהיו מתקופות קרובות, ובדרך כלל בחרתי להביא את הנוסחים שנראו לי המאוחרים יותר. הקפדתי להימנע מצירוף חלקֵי רשימות מתקופות שיש ביניהן פערים גדולים של זמן, נוסחים שנכתבו בשנות הארבעים עם נוסחים משנות השבעים וכדומה. אף שמדובר בכתיבה על אותו נושא עצמו, גם העולם שבו נכתבו הדברים וגם הכותבת עצמה עברו שינויים רבים ועמוקים בעשרות השנים שבין נוסח לנוסח. בקטעים העוסקים בגבירה, שבהם היה עניין מיוחד להביא טקסטים שנכתבו בתקופות שונות, חילקתי את הרשימות לפרקים.
***
מילים אחדות על כתבי היד:
זלדה הניחה אחריה עשרות אלפי עמודים כתובים בכתב ידה החל משנות לימודיה בסמינר ועד סמוך מאוד למותה. חלק גדול מכתבי היד מצוי במחברות ובבלוקים למכתבים, וחלק גדול לא פחות מפוזר בדפים בודדים, רובם דפים שנתלשו מעצמם או במכוון ממחברות ומבלוקים.
בתוך המחברות, שהן החלק המסודר ביותר של העיזבון, מצויים באי־סדר האופייני לזלדה מגוון רחב של טקסטים: טיוטות רבות לשירים שנדפסו, טיוטות (לא רבות) לשירים שלא נדפסו; טיוטות של מכתבים שנשלחו וכאלה שמעולם לא נשלחו; רשימות למכולת ורשימות למכבסה; רישומים מהרצאות ששמעה ומשידורי רדיו שהאזינה להם ועוד ועוד. הכול בערבוביה מופלאה וכתובים ברובם בדרך הכתיבה האופיינית לזלדה: מתחילים מחברת חדשה בצִדה הימני וכותבים בכל העמודים החלקים והיפים שמצד שמאל. כשמגיעים לאמצע המחברת הופכים אותה, ומתחילים כביכול מחברת חדשה מן הצד השני, שוב באותה שיטה: רק מצד אחד של הדף, הצד החלק יותר, צד שמאל. כשמגיעים לאמצע המחברת — חוזרים למחציתה הראשונה וכותבים בצד שלא נכתב עליו, בעמודים הימניים, שהם חלקים פחות עכשיו, כיוון שכבר נכתב לפני כן בצִדם האחורי, ואחר כך באותה שיטה גם מצִדה השני של המחברת. כך מתקבלת מחברת שכל עמודיה מלאים בכתב יד, אך לעִתים קרובות המשכו של טקסט אינו מצוי דווקא בעמוד שאחריו (ד"ר תמר שחף, נכדתו של הרב אברהם חן, דודה האהוב של זלדה, סיפרה לי שגם סבהּ נהג לכתוב כך במחברותיו). כשבא הקורא או המפענח לנסות להגיע אל הטקסט הכתוב, לא תמיד ברור שהמשכו של הטקסט נמצא בעמוד הבא או בעמוד השישי משמאל, מצִדה השני של המחברת, ואולי דווקא משפט הסיום לטקסט שקרא זה עתה נמצא שלושה דפים קודם, אלא שהוא כתוב בשולי העמוד ולאורכו ולא לרוחבו, כמקובל; רק שם בדיוק היה מקום ריק.
ואם לא די בזה, לא פעם מילאה זלדה בכתיבתה מחברת מכל צדדיה, ולא הייתה בידיה מחברת חדשה, ואז היא כתבה בפשטות על גבי הטקסט הקודם, וכאן נוסף הצורך 'לקלף' ולהרכיב מחדש שני טקסטים מתוך עמוד אחד. לפעמים, כשמתמזל מזלנו, אחד הטקסטים כתוב בעיפרון או בעט אדום או בגוון אחר של כחול, אבל לפעמים שתי שכבות הכתיבה כתובות באותו עט עצמו.
***
ספר זה כולל רשימות מתוך עיזבונה של זלדה המסודרות, כאמור, בעקבות מהלך חייה.
בשער הראשון, ילדות ונעורים, מובאים שני קבצים של רשימות: פרקי ילדות מרוסיה ותקופת הילדות והנעורים בירושלים.
בזיכרונות הילדות, בעיקר הילדות ברוסיה, זלדה מתייחסת לעצמה לפעמים בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי (או בגרסאות מעטות בכינויים 'האפרוחית' או 'הפרחחית', שאינם נזכרים בקטעים המובאים כאן). כדי להימנע ככל האפשר מהתערבות בטקסט השארתי בכל מקום את הכינוי כפי שנכתב.
בשער השני, צחוקה הדף את הייאוש — פרקי גבירה, מובאות ארבע רשימות על גבירה, חברתה העיוורת מן הסמינר שנכתבו בנסיבות שונות וכן שיר של זלדה על גבירה. את השער חותמים רשימה קצרה של ארז ביטון, שהיה תלמידה של גבירה, ושני שירים שלו על אודותיה.
בשער השלישי, כך עוברים הימים, כך שנים חולפות, מובאים עשרים ואחד קטעים, בעיקר רשימות קצרות מאוד אך גם קטעי מכתבים וטיוטה אחת של שיר. השער נפתח ברשימה הנוגעת לביקור משפחתי בחברון שנערך סמוך מאוד לעלייתה ארצה בשנת 1925, ומסתיים ברשימה העוסקת בפתרונות לבעיית הבדידות בזִקנה, שנכתבה בתקופה האחרונה לחייה. אפשר היה לבחור רשימות אחרות ואפשר היה לעורכן בדרך אחרת; אני בחרתי להביא בשער זה רשימות ומכתבים שנותנים מבט עמוק אל תוך מהלך חייה והלך נפשה בתקופות שונות בחייה.
השער הרביעי, הגלגול האחרון, עוסק בתקופה הקשה ביותר בחייה של זלדה, לאחר מות בעלה. בתקופה זו כתבה רשימות רבות הנוגעות בכאב ובבדידות, ותחושות אלו ניכרות בכל הרשימות שבשער זה.
השער החמישי, דמויות קרובות, מתמקד בשלוש דמויות שהייתה להן משמעות עמוקה בחייה של זלדה בכמה תקופות ובכמה מישורים, ומובאים בו דברים שכתבה אל אנשים אלו ועליהם.
חותמים את הספר אחרית דבר מאת פרופ' גדעון טיקוצקי ושער שישי ובו תצלומים וציורים הקשורים בחייה וביצירתה של זלדה ומלווים דברי הסבר קצרים.
***
את המסע אל תוך כתבי היד של זלדה התחלתי בשנת תשע"ג (2013), קרוב לשלושים שנה אחרי פטירתה. ראובן (רובי) קסל, שבידיו נמצא חלק גדול מן הכתבים, ביקש ממני להצטרף אליו ואל המשורר יונדב קפלון ולבדוק אם יש באוסף המחברות והדפים הגדול הזה, שהיה מאוד לא־מסודר וקשה לפיענוח, דברים שלא נדפסו בספרים ונוכל להביאם לדפוס לרגל שלושים שנה למותה של זלדה ומאה שנים להולדתה.
לשלושתנו היה קשר עמוק מאוד עם זלדה, קשר שהייתה לו השפעה רבה על חיינו. זמן מה עבדנו יחד על עריכת הכתבים לדפוס. יונדב פרש מן העבודה המשותפת אחרי שיצא לאור הספר הראשון, ׳צפור אחוזת קסם׳, ואני פרשתי זמן קצר לפני שיצא לאור הספר השני, ׳גני האין׳. קטעים רבים שפיענחתי והכנתי לדפוס מתוך כתבי היד הופיעו בשני ספרים אלו.
הספר שלפניכם הוא פרי יוזמתו של ידיד יקר, ד"ר צבי צמרת ע"ה. צביקה, כפי שכונה בפי ידידיו הרבים, שהיה בקשרי ידידות עם זלדה, עקב לאורך השנים האחרונות אחרי ספרי הרשימות שיצאו לאור מעיזבונה הספרותי וחשב שראוי להוציא את הרשימות לאור בדרך מסודרת ומדויקת יותר ובליווי הסברים על הטקסטים, זמנם וההקשר שבו נכתבו. לפני כשלוש שנים, כאשר קיבל לידיו את ניהול 'ספריית הילל בן חיים', פנה אליי כדי שאערוך ספר שיהיו בו רשימות מן העיזבון מסודרות ומלוות הסברים, וקיווה שספר זה יפתח סדרה חדשה של הספרייה. צביקה ליווה את הספר במסירות ובאהבה רבה מתחילת עריכתו ועד שלב מתקדם מאוד, אך לדאבון הלב נפטר בז' בשבט תשפ"ג, ולא זכה לראות את פרי יוזמתו יוצא לאור. יהי ספר זה נר לנשמתו.
***
תודות לידידות וידידים, למורים ולעמיתים יקרים שרבים מהם מלווים אותי שנים רבות בעבודה ובחיים ועמדו לצִדי בשנים האחרונות גם בעבודה המורכבת והרגישה של עריכת הכתבים וההכנה של הספר; שתמכו ועודדו, שהאירו וסייעו בעצה טובה ונבונה, כל אחד בתחומו ובדרכו המיוחדת: פרופ' רחל אליאור, הסופר פרופ' חיים באר, פרופ' זאב גריס, ד"ר קרן דובנוב, פרופ' אביעד הכהן, פרופ' חנה כשר, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, המשוררת והחוקרת שרה פרידלנד בן־ארזה, פרופ' יהודה פרידלנדר ופרופ' יעל שמש.
תודות לבני משפחתה של זלדה שתמכו בהוצאת ספר זה לאור: לרות אריאלי, אחייניתו של חיים, בעלה של זלדה, לד"ר תמר שחף, נכדתו של הרב אברהם חן, דודה האהוב של זלדה, ולדוב זהבי, נכדו של הרב מנחם מנדל חן, דודה של זלדה שנרצח בפרעות באוקראינה.
תודות ללאה הרנוי, בתה של גבירה שוויקה־לוי, חברת נעוריה של זלדה, על שעות ארוכות של שיחה מרתקת ומרגשת, ליעל גלזנר ולפרופ' רות גלזנר, בתה וכלתה של הציירת לאה גלזנר, שהאירו את עיניי בקשרי הידידות המיוחדים שהיו בינה ובין זלדה.
תודות לעורכת הלשון חנה פורטגנג על עזרתה, רוחב דעתה ועצותיה הטובות ולרוחמה ש. על מלאכת העיצוב היפה, הרגישה והקשובה.
תודה לארכיון 'גנזים' ולעובדיו על הזכות להשתמש בכתבים המצויים ברשותם.
ומעל הכל תודה מקרב הלב לפרופ' גדעון טיקוצקי, שאין שיעור לתמיכתו החמה ולעזרתו הרבה בבנייתו ובעריכתו של קובץ זה. גדעון הביא עִמו מלבד עומק של הבנה ורגישות גם את ניסיונו העשיר והמגוון באיסוף, בעריכה ובהבאה לדפוס מעיזבונן של כמה מן הגדולות והחשובות שבמשוררות העבריות: דליה רביקוביץ, לאה גולדברג ויוכבד בת-מרים, שהייתה קרובה מאוד לנפשה של זלדה ואהובה עליה במיוחד.
