הקדמה
התמריץ האולטימטיבי
מלחמות מודרניות אינן מסתיימות עוד בניצחון מוחלט או בתבוסה ניצחת, ואף על פי כן, מדינת ישראל מוכרחה לנצח בכל סכסוך שהיא נקלעת אליו. המשפט האחד הזה מסכם את מורכבויות המזרח התיכון, מקום של סתירות ועימותים מחזוריים שכמעט לעולם אינם נותנים הזדמנות לשלום.
הבעיות המאפיינות את האזור היסטוריות ואינן מאפשרות פתרונות פשטניים, אך עבורנו בישראל, ועבור העם היהודי, הן נתונות בתוך מסגרת של אמת נצחית וחזון מתמשך. יש בידינו את התמריץ האולטימטיבי לנצח, שכן המאבק שלנו קיומי. לעם היהודי אין חלופה אחרת. אין לנו לאן ללכת מלבד מדינת ישראל.
יותר מאלפיים שנה הסתובבנו מנודים ברחבי העולם. אדמותינו הוחרמו ונכבשו בידי אויבים רבים: האשורים, הבבלים, הפרסים, המוקדונים, הרומאים, היוונים, הטורקים, הערבים, העות'מאנים והבריטים. טבח שישה מיליון היהודים במלחמה העולם השנייה היה השואה הגדולה ביותר, אבל לא הראשונה. יהודים נטבחו בעקביות בידי האומות שאירחו אותן.
בשעה שהתכוננו להקים את מדינתנו נכפתה עלינו מלחמת עצמאות, מנובמבר 1947 ועד יולי 1949, מלחמה שנהרגו בה כ־6,000 אזרחים וחיילים, כמעט אחוז מן האוכלוסייה היהודית. הלחימה השתוללה מחצי האי סיני ועד גבולותינו הצפוניים עם לבנון ועירנו הדרומית ביותר, אילת.
אנחנו ניזונים מחזון העתיד ומלקחי העבר. כעם שנאלץ להתמודד עם איומים בלתי פוסקים, אנחנו מאמינים שהפתרון היחיד טמון בזכות הפולחן שלנו ובזכותנו לכונן אומה משלנו, בלי להיות נתונים למרותם של אחרים. הפטריוטיות שלנו עמוקה. יחד עם אמונתנו, היא מעצבת את תודעתנו המשותפת.
האנטישמיות גאתה בעידן של דיס־אינפורמציה והכחשה. זוהי פורענות גלובלית, כוח מתאכזר שניזון מבּוּרות ובא לידי ביטוי בסימני היכר נאציים ובהתייצבותם של תועמלנים חדורי תעוזה חדשה המסתייעים בסנגוריהם הנאיביים. השפעתה גורפת עולם, ממזרח ועד מערב.
כיהודים, אנחנו יודעים להתבונן עמוק פנימה, אך איננו יכולים להתעלם מן התמונה הרחבה יותר. הבית הלאומי שלנו צריך להיות תמיד פתוח, לא רק עבורנו הישראלים החיים בו אלא גם עבור יהודי התפוצות. הם יצטרכו לעבוד קשה כדי לכונן חיים חדשים בארצנו אם ירצו להתיישב כאן, אבל יזכו להערכה ולהגנה.
אני מאמין ברלוונטיות המתמשכת של אנשים כגון תאודור הרצל, חוזה המדינה היהודית, זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הציונית הרוויזיוניסטית ודוד בן־גוריון, האב המייסד של ישראל המודרנית. האידיאלים והפילוסופיות שלהם בני־יישום בהקשר מודרני.
הרצל היה עורך דין, סופר ופעיל יהודי אוסטרו־הונגרי שייסד את הציונות כתנועה פוליטית מודרנית. על בסיס ניסיונו הנרחב עם אנטישמיות ברחבי אירופה, הוא הגיע למסקנה כי היטמעות היהודים בסביבתם איננה אפשרית. ספרו "מדינת היהודים" שראה אור ב־1896, פורס את חזונו למולדת יהודית בארץ הקודש.
הרצל נפטר באורח טרגי מהתקף לב בהיותו בן 44 בלבד, אבל השפעתו, וחלומו, חיים איתנו. הוא מוזכר בשמו במגילת העצמאות ומוכר רשמית כ"אב הרוחני של המדינה היהודית". גם ז'בוטינסקי לא זכה לראות את עצמאות ישראל בחייו. הוא נפטר ב־1940, בהיותו בן 59.
ז'בוטינסקי גרס שהדרך היחידה להשגת שלום בר־קיימא היא כינונה של מדינה יהודית חזקה. מדינה כזאת תביא, לשיטתו, למיתונם של מנהיגי ערב, שיהיו פתוחים יותר ל"ויתורים הדדיים". הוא היה סבור שאי־אפשר להוציא את הערבים מארץ ישראל וקיבל את המושג של שני עמים בארץ הקודש ובלבד שיובטח בה רוב יהודי. ישראל החדשה שתגשים את אידיאולוגיית "קיר הברזל" שלו תגן על עצמה בעוצמה ובמקביל תנהל יחסים עם שכנותיה.
בחזונו של בן־גוריון היתה המדינה החדשה כוח דינמי המושך אליו עלייה משמעותית מארצות הברית ומברית המועצות, אך האידיאליזם שלו היה נוקשה. הוא היה יכול להיות בוטה, דוגמטי, ציני ומתעמת. הוא עמד על כך שיהדות איננה דת בלבד אלא גם פילוסופיה לאומית. תפיסתו, שלפיה חיים יהודיים אותנטיים אפשר לחיות רק בישראל, יצרה ניכור בינו לבין יהדות ארצות הברית במיוחד.
רוח ההתרסה של בן־גוריון עודנה איתנו. לא נירתע מפני מטחי רקטות ולא ניכנע לארגוני טרור כגון חמאס וחיזבאללה ולמדינות טרור כגון איראן. אנחנו נכונים להילחם מפני שאנחנו מוכרחים לנצח. כדי לשמור על מדינה כשלנו מפני שכנות המפגינות כלפיה עוינות היסטורית, עלינו להחזיק ביכולות הגנתיות והתקפיות יוצאות מן הכלל. הכוח שיצרנו אפקטיבי להפליא וכך יהיה תמיד. זה פשוט כורח המציאות.
כאדם שהקדיש את חייו להגנת המדינה, ששיאם בתפקיד ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים לאחר כהונה כיועץ לביטחון לאומי, אני גאה בהבנתי את טבעם של האיומים הניצבים בפנינו ובהתמודדות עמם באופן חשאי, רב־עוצמה ומניעתי, בכל רחבי העולם.
נוסף על נכסינו המודיעיניים, אנחנו מנצחים משום שאנחנו מחזיקים ביתרון מודיעיני וצבאי איכותי. למרות האסון הראשוני של 7 באוקטובר, יש לנו את הציוד הטכני הטוב ביותר ואת הצבא הגדול והמאומן ביותר באזור, הנתמך בידי חיילי מילואים אמיצים ומנוסים שהקריבו בעת האחרונה קורבנות רבים.
יש בגופי גֶן של המוסד. התפקיד, וריגול, זורמים בדמי. אחרי הכול, הם העסיקו אותי במשך 38 שנים עד לפרישתי מהארגון, ב־2021. יכולת הפעולה העצמאית, התושייה והאינטליגנציה הרגשית נבחנים כמעט עד לנקודת השבירה למן ראשית תקופת ההכשרה.
המדריכים רוצים לראות אותך מגיב לחשיפה לאי־ודאות ולמתח. הם צריכים לדעת אם אתה מסוגל להיטמע ברקע. הם מעריכים את יכולתך לחשוב בבהירות בנסיבות קשות ובסביבה חדשה לגמרי. הם מאתגרים אותך, מתעמתים איתך, עושים ככל האפשר לשבש את יכולת ההתמצאות שלך ולהוציא אותך משיווי המשקל.
אנחנו לומדים להסתנן אל מוחות אויבינו. אנחנו אומדים את תהליכי החשיבה, האינסטינקטים התרבותיים והמוטיבציות הפוליטיות שלהם. אנחנו מתכננים בחריצות לטווח הארוך אבל יכולים להגיב מהר בעת הצורך. התכונות האלה, בחיזוקן של תעוזה ויכולת חשיבה אופקית, מובילות להצלחותינו הגדולות ביותר.
משימות אסטרטגיות נטוות באותן עורמה ותשומת לב שאנשי המבצעים במוסד בוראים בהן דמות וחיים אותה במסגרת סיפור כיסוי. עלי להודות שחייכתי כהוגן כשראש הממשלה בנימין נתניהו, המנהיג הזר הראשון שהוזמן לבית הלבן בתקופת כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ, העניק לו במתנה ביפר מוזהב.
זה היה אזכור פיקחי של המבצע החשאי בספטמבר האחרון, שבו התפוצצו אלפי ביפרים ומכשירי קשר שהוטמן בהם חומר נפץ באמצעות הודעה מוצפנת שהצריכה את החזקתם בידי פעילי טרור של חיזבאללה. הנזק הפיזי והפסיכולוגי שהמיט המבצע הרס את ארגון הטרור והיווה נקודת מפנה במלחמה.
הבאתו של מבצע מורכב ורב־רבדים של המוסד אל סיומו הגורלי והמהמם, יותר מעשור לאחר השקתו, שבה ואיששה את המוניטין שיצאו לישראל על יכולתה להוציא לפועל נקמה אכזרית, מתוחכמת והרסנית ביעילותה. הילת הכוח מסייעת לכונן קשרי תועלת הדדית שהם בחזקת בלתי סבירים.
ההתעקשות שלי ב־2018, על מבצע לגניבת ארכיון הגרעין האיראני בשלמותו מפרוור של טהרן, העמידה במבחן אפילו את האמון של עמיתַי הקרובים ביותר. אף על פי כן, בזכות תכנון מדוקדק במשך שנתיים ואומץ הלב והתושייה של הצוות שנבחר בפינצטה, הוא חשף את שקריה של איראן בפני העולם. לעולם אין לבטוח בה שוב.
הרעתי להחלטת הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן בתקופת כהונתו הראשונה. אני ממשיך לתת את האמון הרב ביותר ביכולתו למקסם את הלחץ על אויבים, יכולת שבאה לביטויה העז ביותר בנחישותו העקבית למנוע מאיראן את היכולת לייצר נשק גרעיני. המוּלות חשופים היום יותר מתמיד; טהרן חלשה מבחינה כלכלית. היא איבדה חלק ניכר מבעלות בריתה ומהשפעתה במזרח התיכון. היא תצטרך להקשיב למוזיקה החדשה הבוקעת מוושינגטון.
לסטיב ויטקוף, שליח הנשיא למזרח התיכון, יצאו עד מהרה מוניטין של מתווך אסרטיבי ונוקשה. סירובו לעסוק במשאים ומתנים ריקים מתוכן או במִחזור טיעונים ישנים אותת על שינוי יסודי בקצב ובמיקוד.
הכול נסמך על מורשתו של הנשיא טראמפ כמשכין שלום יוצא דופן. הוא רוצה להיכנס לפנתיאון המנהיגים העולמיים הניחנים בתעוזה ובראייה מרחיקת לכת. חשיבתו האידיוסינקרטית הלא קונבנציונלית העניקה לוויכוח הנוטה למות על עתידה של עזה דחיפה מחודשת וממד נוסף.
בשנים 2021-2013 עבדתי עם שלושה נשיאים וממשלים אמריקאיים. היחסים עם הנשיא אובמה היו קשים ומאתגרים לישראל, ואף על פי שהנשיא ביידן היה חבר אמת של ישראל, מורשתו באזור אינה משמעותית. ניסיוני בעבודה עם הנשיא טראמפ הוא של אדם שמעריך מנהיגות ונאמנות ונכון לגמול עליהן באותו מטבע.
הצוותים שכינס סביבו, במיוחד בסי־אַיי־אֵיי ובמחלקת המדינה, החלטיים, נחושים וחרוצים. כשם שכיבדתי והערכתי אנשים מסוגם של מייק פומפאו וג'ינה הספל בממשלו הראשון, כך אני מתרשם מדמויות בולטות כמרקו רוביו וסטיב ויטקוף בגלגולו הנוכחי.
הנשיא נקט ישירוּת טיפוסית כשהזדרז להטיל סנקציות כלכליות והגבלות תנועה על אישים ובני משפחותיהם שהיו מעורבים בחקירות בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד אזרחי ארצות הברית או שותפותיה. הוא חתם על צו נשיאותי שבו האשים את בית הדין הפלילי הבינלאומי בכך שהוא נוקט "צעדים בלתי לגיטימיים וחסרי בסיס נגד ארצות הברית ובעלת בריתה הקרובה, ישראל".
אבל גם בהפסקת תקצובו של ארגון מושחת כאונר"א אותת ממשלו כי הוא נחוש למנוע את חזרת המערב על טעויות העבר בדמות הזרמת סיוע כספי כל עוד הפוליטיקה של הרס ושליליות עומדת בעינה. צעד זה מזמין את מדינות ערב והמפרץ לנקוט גישה פרואקטיבית יותר.
אני מאמין בכל לבי כי מנהיגים רוחשים הערכה למי שמציג עמדה נחושה באשר לצרכים של מדינתו אבל מבין גם את אלה שלהם. זוהי משוואה פשוטה מאוד. ככל שהדברים נוגעים לחלק מן המנהיגים, איני מסכים עם פעולותיהם או מקבל אותן, אבל אני מבין את הרציונל העומד בבסיסן. דבר זה מספק לי את המידע הנחוץ לביצוע הקפיצה האינטלקטואלית אל תוך נעליהם ולהבנה, "בסדר. זה הסיפור כאן. זאת האסטרטגיה".
מתוקף תפקידי התוודעתי לרבים ממנהיגי העולם. ולדימיר פוטין הוא מנהיג הפועל במישורים רבים, לא פעם בעת ובעונה אחת. יחסי העבודה בינינו, שהיו מבוססים על רקע משותף בקהילת המודיעין, היו אינטנסיביים אך פרודוקטיביים. הוא גיאו־פוליטיקאי מיומן, אסטרטג עמוק ומנהיג מטבעו.
באוקטובר 2024, הוא אירח מנהיגים מ־36 מדינות ובהן סין, הודו, איחוד האמירויות הערביות, מצרים ואיראן, במסגרת פסגה של מדינות בעלות כלכלות צומחות המאוגדות יחד בארגון BRICS, ובכך הדף את התפיסה הרווחת בדבר בידודה של רוסיה, הדגיש את עקרוּת הסנקציות המערביות והתייצב לצד עקרון הסדר העולמי החדש.
הנשיא טראמפ עובד באופן מהיר והגיוני. הוא סוגר עסקאות. היתה משמעות אדירה לכך שבתוך חודש מהשבעתו הוא שיגר לריאד צוות של שלושה אישים לשיחות ישירות עם מקביליהם הרוסים. התפאורה למפגש הזה, שבאופן מסורתי היה נערך היכנשהו באירופה, אותתה על כבוד עצום לחשיבותה הפוליטית של ערב הסעודית ולפוטנציאל הכלכלי שלה.
זהות המשתתפים והמתווכים הסעודים עוררה עניין רב. אל סטיב ויטקוף הצטרף היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ ומזכיר המדינה מרקו רוביו, שכבר שוחח באריכות עם מקבילו, סרגיי לברוב. אני יודע מניסיוני האישי הארוך ששר החוץ הוותיק של רוסיה הוא אדם מתוחכם, ממולח ובעל חוסן מיוחד במינו.
אל לברוב נלווה הדיפלומט יורי אושקוב, עוד אחד מבעלי בריתו הנאמנים ביותר של הנשיא פוטין. עבדנו יחד הרבה. כשגריר לשעבר בארצות הברית, הוא מבין את הנפש הרפובליקנית. נוכחותו של קיריל דמיטרייב, ראש הקרן הרוסית להשקעות ישירות, הדגישה את חשיבותן הכלכלית של השיחות. המארחים, שר החוץ יורש הנסיך פייסל בן פרחאן והיועץ לביטחון לאומי מסאעד אל־עיבאן, הם עוזרים מרכזיים של מוחמד בן סלמאן (המכונה תכופות MBS), יורש העצר של ערב הסעודית וראש הממשלה שלה.
יש לי אמון רב ב-MBS כדמות מרכזית באזור. הכרתי אותו כאדם קשוח אך הוגן, דק אבחנה ופרגמטי. בגיל 40, הוא משמש כשליט בפועל של ממלכה שאוכלוסייתה היא אחת הצעירות במדינות ה-G20. יש לו פוטנציאל להיות הפנים של שינוי דגשים וציפיות באופן שמגדיר תקופה.
הממלכה נהנית מן היתרון הטמון בהימצאותה בצומת דרכים של שלוש יבשות ונקודת המפגש של שווקים מפותחים ומתפתחים; MBS כבר נחל הצלחה אדירה באיזון אינטרסים גיאופוליטיים מתחרים. הוא ניצב בחוד החלוץ של דור חדש של מנהיגים אזוריים.
השייח' מוחמד בן זאיד אל־נהיאן, נשיא איחוד האמירויות הערביות ושליט אבו דאבי, מנהיג ענק בעל שיעור קומה, הוא דמות נוספת בעלת משקל רב ומנהיג ראוי לציון. הוא השיג התקדמות משמעותית כשהוביל וחתם יחד עם ישראל על הסכם שלום כחלק מהסכמי אברהם ופיתח את היחסים עם מדינות אירופה, שבהן העמדות כלפי המזרח התיכון מפוצלות. במיוחד כונן קשרים חשובים עם מדינות מרכזיות באיחוד האירופי כגון צרפת ואיטליה.
ברור לנו שאם ישראל רוצה שיתייחסו אליה כאל שחקן משמעותי על הבמה העולמית - היא רוצה, והיא כזאת - מוכרחים להיות בידיה נכסים בני המרה. היועץ לביטחון לאומי באחת ממדינות ערב ניסח זאת כך: "אתה יודע, יוסי, זאת השאלה. לנו יש הכסף ולכם יש הגשר והשכל. בוא נשלב כוחות ונשנה את האזור יחד".
הגשר נתפס כמורכב ממידע ומניסיון. הוא התייחס גם למומחיותה הטכנולוגית של ישראל. הוא מעולם לא שכח את העזרה שהגשתי לו בדמות ייעוץ בנושאים כגון תשתית ביטחונית מגובשת. קשה להפריז בחשיבות משמעותו של קשר אסטרטגי כזה, שהיווצרותו חוצה גבולות מסורתיים.
ארגוני טרור פלסטיניים ממשיכים לעשות טעות אסטרטגית בניסיונם ליישם את מודל הטרור. ההסברה הישראלית כשלה בהעברת הנימוקים שלנו למלחמה צודקת בצורה יעילה או משכנעת, ואני לא בטוח שנוכל לזכות אי־פעם בדעת הקהל העולמית.
אני רחוק מלהיות היחיד שדוחה את הטענות לרצח עם, הרעבה מכוונת ופשעי מלחמה, טענות הזוכות לתמיכת ארגונים פגומים כגון בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק. בישראל עצמה ניטש ויכוח גדול בשאלת האופן הטוב ביותר להגיב אליהן, אבל אני יודע את האמת. הכרחי שהעולם יֵדע את האמת.
עתידה של עזה בצורתה הנוכחית אינו בר־קיימא בגלל הסרבנות הפלסטינית, אי־פשרנות שמזינה שנאה. חמאס ממשיך לדחות את זכותה של ישראל להתקיים. הוא מאיים לחזור על זוועות 7 באוקטובר ולהעצים אותן.
הוא גילה את פניו האמיתיות, מילולית ופיגורטיבית, במהלך ההצגות הגרוטסקיות שהעלה כששחרר חטופים בשלב הראשון של הסכם הפסקת האש, כאשר פעיליו הגיחו פתאום מאחורי המגינים האנושיים בעזה והתייצבו בתיאטרליות מול המצלמות. הם יכולים להכריז על עצמם כמנצחים, אבל זה שולי עד כדי אי־רלוונטיות.
מה השיג חמאס בטבח אלפיים אזרחים ישראלים ולקיחתם של 251 גברים, נשים וילדים בשבי? כלום ושום דבר. יותר מ־20 אלף מפעיליו נהרגו בסכסוך הנמשך זה 22 חודשים שבא בעקבות הטבח, וחלקים גדולים מהרצועה נהרסו. מה הם מנסים לעשות כשהם מתנהגים כאילו לא השתנה דבר? הם ממשיכים למנוע מעמם חיים טובים יותר.
הנשיא טראמפ מיקד את תשומת הלב העולמית בשאלה המרכזית: כיצד תיבנה עזה מחדש? ברור שלאיש מלבדו אין תוכנית בת־יישום לשיקום האזור שנחרב במלחמה וזרוע בפצצות נפל ובמטענים ממולכדים. גם ללא נוכחותם הקטלנית של חמושי חמאס, עזה היא מלכודת מוות.
במשך 17 השנים שעברו מאז עלה חמאס לשלטון בעזה הוא החריב את הכלכלה, שדד את הסיוע הבינלאומי ולא בנה דבר מלבד מערכת מנהרות ומערך רקטות, שייעודם האידיאולוגי המוצהר הוא להפוך את הרצועה לגיהינום חמוש שתכליתו היחידה לזרוע הרס.
הערכת הפוטנציאל של עזה אולי דורשת מהדמיון שלנו לבצע קפיצת אמונה, אך מדובר בפוטנציאל ניכר. עזה יושבת על צומת דרכים של שני נתיבי סחר עתיקים, וניחנה ביופי טבעי עוצר נשימה וחוף ים תיכוני מרהיב. מול חופיה מצויים מאגרים של גז טבעי.
כישלונה של ישראל בעבר להבטיח גיוס של מימון חיצוני בר־קיימא מפוקח כהלכה הוא סיבה לחרטה מתמשכת. אין זה סביר כי תמיכה כספית מצד מקור האוהד את חמאס מבחינה היסטורית, כגון קטאר, תהיה מקובלת על ישראל או על ארצות הברית, אבל למרות הסכסוך שהציתו מאורעות 7 באוקטובר, יש לאזור סיבות לאופטימיות.
אחד הרגעים הזכורים לי במיוחד בתפקידי כראש המוסד היה החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן, בספטמבר 2020. למרות מאורעות מאוחרים יותר, ההסכם בין ארצות הברית, ישראל, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, סודאן ומרוקו נותר כמורשת מוחשית לכהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ ושל מנהיגי אותן המדינות.
נדרשו כמה שנים של משא ומתן עדין וחשאי להביא לידי ההסכם ואת הסכמי השלום הסימולטניים עם איחוד האמירויות ובחריין אל מימושם ההיסטורי. נוסף על השייח' מוחמד בן זאיד אל־נהיאן, גם מלך בחריין חמד בן עיסא אל־חליפה ומלך מרוקו מוחמד השישי נהגו בחוכמה בתמיכתם.
בהשוואה למנהיגים בעלי שיעור קומה כמוהם, היעדרו הבולט של מנהיג פלסטיני מתון שאפשר לעשות איתו עסקים הוא מצב ראוי לגינוי. למרות הבטחתו לעצור מתן יחס כספי מועדף למחבלים עצורים ולמשפחות מחבלים שנהרגו במהלך פעילותם, יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הוא במובהק איש האתמול.
גילו, 89, פוסל אותו לא פחות מסירובו הקבוע לשאת ולתת בתום לב. דפוס החשיבה לא השתנה. רווחי פתוח, היורש שמינה באי־רצון, בן 75; שום דבר ברקע שלו כחבר ותיק בגוורדיה הישנה של הפתח אינו רומז כי יביא איתו דבר אחר.
יש להניח שהמצב באזור יישאר נזיל במהלך המחצית הראשונה של כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ, בשעה שהשלכות נפילת משטרו של בשאר אל־אסד בסוריה ילכו ויתבררו. הסימנים המוקדמים מצביעים על כך שאחמד חוסיין אל־שרע, הנשיא הזמני שעמד בראש ההתקוממות ומשתמש בכינוי אבו מוחמד אל־ג'ולאני, מבין מה נדרש ממנו לעשות כדי לשקם את ארצו המרוסקת והמרוששת.
ביקורו הרשמי הראשון מחוץ לארצו היה בערב הסעודית, שבה עלה לרגל למכה וקיבל את הזכות הנדירה להיכנס לכעבה. נוסף על ההשראה הרוחנית, הוא בלי ספק שיחר אחר השקעות לתיקון התשתיות ושיקום הכלכלה. הוא פנה לטורקיה, נקט זהירות פרגמטית בכך שסירב לפסול את האפשרות שרוסיה תמשיך להחזיק בנמליה החשובים מבחינה אסטרטגית ופתח ערוצי תקשורת עם הנשיא פוטין.
עדיין מוקדם לדעת אם יזהה את הרוחות החדשות הנושבות מכיוונו של הנשיא טרמפ ויכיר ביתרונותיהם של יחסים זהירים אך מועילים הדדית עם שכנתו החזקה, ישראל.
מאחר שביטחוננו מתחזק באמצעות הסכמי שלום, אני מקווה שהסכמי אברהם יורחבו בחודשים ובשנים לעתיד לבוא. הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית עשוי לשנות מן היסוד את המצב הנוכחי.
אבל למען הסר כל ספק, דעת הקהל המקומית בישראל תומכת במחיקת חמאס. עמדה זו התקשחה באופן משמעותי בתחילת פברואר, עם שחרורם של שלושת הגברים הראשונים במסגרת תנאי הסכם הפסקת האש הראשוני. חיוורונם, רזונם ומצבם הנפשי המדורדר בבירור בעקבות ההתנהגות האכזרית כלפיהם בתקופת השבי העלו על הדעת תמונות כואבות במיוחד מן העבר.
אין בישראל תחושת ניצחון בשעה שהמזרח התיכון ניצב על סף שינוי מרחיק לכת. מצב הרוח יישאר קודר עד שיחזור אחרון החטופים. 7 באוקטובר עתיד להיות יום זיכרון נוגה. יעברו שנים רבות עד שפצעיו יחלימו.
לעולם ועד לא נשכח את הזוועות שנעשו בחפים מפשע באותו בוקר רצחני, אך אני מאמין בכל לבי ברוחה של ישראל, הרוח היהודית. רוח ייחודית שאיש לא יוכל לכבות. אני סמוך ובטוח שארצי תשגשג ותפרח במשך מאות שנים לעתיד לבוא.
