״בתאריך 7.10 בשעה 07:10 היה רגע שבו המספרים הסתדרו, אבל העולם התפרק.
קבוצות הטלגרם של חמאס כמו جنين القسام, حركة حماس משכו אותי מהבית ללחימה בעוטף עזה.
אבל דווקא שם, בין האש וההריסות, נדלק משהו – רגע של שינוי שיעיד על העתיד.
הוכחה חותכת, שחור על גבי אבק הקרב: המודיעין הטקטי – זה שנבנה מזיעה ואינסטינקטים של לוחמים, מעולם ה־OSINT ומהשטח עצמו – ניצח את המודיעין הטכנולוגי ואת הקונספציה.
ביום ההוא הבנתי, אני כאן מהסיבות הנכונות.
יש לי שליחות: להציל חיים."
כך נפתח סיפורו של יפתח גץ – גשש לוחם במילואים, שביום שבו ישראל התעוררה לתופת, יצא לבדו, ללא נשק וללא יחידה, אל הלא נודע.
במהלך הקרב לחם במשטרת שדרות, שדות ניר עם, מסיבת נובה, קיבוץ בארי, והמשיך לעזה, ללבנון, לסוריה ולפעילות מודיעינית בלחימה באיראן.
זהו יומן מלחמה שנמשך יותר מ־600 ימים, מסמך אישי שנכתב תוך כדי תנועה – בשטח, בין תמרונים, קרבות, מבצעי סיכול וחילוץ חטופים, ומפגשים נדירים של חיים ומוות.
יפתח עבר בין עשר יחידות כלוחם גשש חוד, תפקיד שיצר בעצמו מתוך השטח, במענה לצורך מבצעי מובהק ללא מענה ממוסד בשטח.
במהלך הלחימה היה שותף להקמת יחידת "זאבים" – יחידת גששי חוד מיוחדת שפעלה בלב התמרון הקרבי.
כשהשאלה שהובילה אותו שוב ושוב אל הקו הקדמי: "היכן צריך אותי כעת?"