הקדמה
התרגלנו לחשוב שאנשים מבוגרים בוגרים יותר מילדיהם, אבל מה קורה כשמגיעים לעולם ילדים רגישים ובתוך מספר שנים בגרותם הרגשית עולה על זו של הוריהם, שחיים כאן כבר כמה וכמה עשורים? מה קורה כשההורים הלא-בוגרים הללו אינם מסוגלים להיענות רגשית לילדיהם באופן שיספק את הצרכים הרגשיים של אותם ילדים? התוצאה היא הזנחה רגשית, שהיא תופעה אמיתית אשר אינה נופלת בחשיבותה מהזנחה גופנית.
הזנחה רגשית בילדות מובילה לבדידות רגשית מכאיבה, שעלולה להיות בעלת השפעות שליליות ארוכות טווח על בחירותיו של אדם בכל הנוגע למערכות יחסים ולבני זוג. הספר שלפניכם יתאר כיצד הורים חסרי בגרות רגשית משפיעים לרעה על ילדיהם, בפרט כאשר מדובר בילדים רגישים, והוא יראה לכם כיצד לרפא את עצמכם מהכאב ומהבלבול שנוצרים כאשר הורה מסרב לאינטימיות רגשית.
הורים חסרי בגרות רגשית חוששים מרגשות כנים ונרתעים מקרבה רגשית. במקום להתמודד עם המציאות הם משתמשים במנגנוני התמודדות שמתנגדים לה. הם לא מקדמים בברכה בחינה עצמית, ולכן רק לעיתים נדירות מוכנים לקבל על עצמם אשמה או להתנצל. בשל חוסר הבגרות שלהם הם אינם עקביים ואי אפשר לסמוך עליהם מבחינה רגשית, וכשהמטרות האישיות שלהם נכנסות לתמונה הם הופכים עיוורים לצרכים של ילדיהם. בספר זה תלמדו שכאשר ההורים אינם בוגרים רגשית, הדחפים ההישרדותיים שלהם תמיד גוברים על הצרכים הרגשיים של ילדיהם.
מיתוסים ואגדות מתארים הורים כאלה זה מאות בשנים. חִשבו כמה אגדות מציגות ילדים נטושים שנאלצים לקושש עזרה מבעלי חיים ומגורמים אחרים, רק משום שההורים שלהם רשלנים, חסרי אונים או נעדרים. בחלק מהסיפורים דמות ההורה מרושעת ממש והילדים צריכים לדאוג לעצמם כדי לשרוד. סיפורים מסוג זה זכו לפופולריות לאורך מאות שנים כיוון שהם נוגעים בחוויה רוֹוחת: ילדים שנאלצים להסתדר בכוחות עצמם אחרי שהוריהם הזניחו או נטשו אותם. הורים לא בוגרים, כך נראה, היוו בעיה עוד מימי
קדם.
את התֶמה של הזנחה רגשית מצד הורים שעסוקים בעצמם אפשר למצוא גם כיום — בסיפורים המרתקים ביותר בתרבות הפופולרית שלנו. בספרים, בסרטים ובטלוויזיה, הסיפור על הורים חסרי בגרות רגשית והשפעתם על החיים של ילדיהם הוא נושא שופע. בחלק מהמקרים דינמיקה כזו בין הורה לילד היא מוקד הסיפור ובאחרים היא עשויה להיות חלק מסיפור הרקע של אחת הדמויות. כשתלמדו בספר הזה על חוסר בגרות, ייתכן שיעלו בדעתכם דמויות מפורסמות מתוך מחזות וספרים, ובוודאי דמויות מתוך חדשות היומיום.
הכרת ההבדלים הקיימים בין אנשים מבחינת בגרות רגשית תאפשר לכם להבין מדוע אתם עלולים להרגיש כל-כך בודדים רגשית, חרף טענותיהם של אחרים שהם אוהבים אתכם ומרגישים קרובים אליכם. אני מקווה שהדברים שתקראו כאן יענו על שאלות שמלוות אתכם זמן רב, למשל — מדוע התקשורת שלכם עם בני משפחה מסוימים הייתה כל-כך מכאיבה ומתסכלת. הבשורות הטובות הן שאם תבינו את הרעיון של חוסר בגרות רגשית תוכלו לפתח ציפיות מציאותיות יותר מאנשים אחרים ולקבל את רמת מערכת היחסים שאפשר לנהל איתם, במקום להרגיש פגועים מהיעדר ההיענות שלהם.
פסיכותרפיסטים יודעים זה זמן רב שניתוק רגשי מהורים רעילים הוא הדרך של האדם להשיג שלווה ולהסתמך על עצמו. אבל איך עושים את זה? ניתן לעשות זאת באמצעות הבנת הדבר שאיתו מתמודדים. הספרות שעוסקת בהורים שמרוכזים בעצמם לא סיפקה עד כה הסבר מלא לשאלה, מדוע היכולת של אותם הורים לאהוב מוגבלת. הספר הזה ממלא את החסר ומסביר שהורים כאלה בעיקרון אינם בוגרים רגשית. כאשר תבינו מהן התכונות המאפיינות את ההורים שלכם, תוכלו להחליט בעצמכם איזו רמה של מערכת יחסים אפשרית או בלתי אפשרית איתם. הידיעה הזאת תאפשר לכם לחזור לעצמכם ולחיים שניזונים מעומק הטבע הפנימי שלכם, במקום להתמקד בהוריכם שמסרבים להשתנות. ההבנה שהם חסרי בגרות רגשית תשחרר אתכם מבדידות רגשית כיוון שתבחינו שלהזנחה שלהם אין קשר אליכם, אלא אליהם. כשמבינים למה הם לא מסוגלים לנהוג אחרת, ניתן סוף כל סוף להשתחרר מהתסכול, כמו גם מהספקות העצמיים ומהתהייה של האדם אם הוא ראוי לאהבה.
בספר שלפניכם תגלו מדוע אחד ההורים שלכם או שניהם לא היו מסוגלים לקיים איתכם אינטראקציות מזינות רגשית. תגלו מדוע בדיוק הרגשתם למשל שההורים שלכם כל-כך לא רואים אתכם ולא מכירים אתכם, ולמה כל המאמצים שלכם וכוונותיכם הטובות לתקשר איתם מעולם לא שיפרו את פני הדברים.
בפרק הראשון אראה מדוע אנשים שגדלים עם הורים חסרי בגרות רגשית מרגישים לעיתים קרובות בודדים רגשית. כמו כן, אציג סיפורים של אנשים שהיעדרו של קשר רגשי עמוק עם הוריהם השפיע משמעותית על חייהם כבוגרים. הפרק אף כולל תיאור מפורט של מאפייני הבדידות הרגשית ושל האופן שבו מודעות עצמית יכולה לסייע לשנות תחושות מסוג זה.
הפרקים השני והשלישי יעמיקו במאפייניהם של הורים חסרי בגרות רגשית ובסוגי הבעיות שהם מחוללים במערכות יחסים. רבות מההתנהגויות הלא-מובנות של הוריכם ייראו פתאום ברורות לאור התכונה של חוסר בגרות רגשית. לפרק השני מצורפת רשימת שאלות שתסייע לכם לזהות את התחומים שבהם בא לידי ביטוי חוסר הבגרות הרגשית של ההורה המדובר. תוכלו גם להבין במידה מסוימת מה עשויות להיות הסיבות שבשלן, בשלב מוקדם כלשהו, נעצרה אצלו ההתפתחות הרגשית.
הפרק הרביעי מתאר ארבעה סוגים עיקריים של הורים חסרי בגרות רגשית והוא יסייע לכם לזהות לאיזה סוג עשוי להשתייך ההורה שלכם. בנוסף, תלמדו על הרגלים מזיקים שילדים עלולים לאמץ בניסיון להתאים את עצמם לארבעת הסוגים האלה.
בפרק החמישי תלמדו כיצד אנשים מתנתקים ממי שהם באמת בכדי למלא תפקיד משפחתי, ואיך הם מפתחים פנטזיות לא מודעות ביחס להתנהגותם הרצויה של אנשים אחרים כדי לרפא את עצמם מהזנחות העבר. תקראו על שני טיפוסים שונים מאוד של ילדים שהורות חסרת בגרות רגשית עשויה, בסבירות גבוהה, להוליד: המפנימים והמחצינים (הדבר גם יבהיר מדוע אחים שגדלו באותה משפחה יכולים לתפקד באופנים שונים כל-כך).
בפרק השישי אתאר ביתר פירוט את אישיותם של המפנימים, שהם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לעסוק בבחינה עצמית ובצמיחה אישית, ולכן סביר להניח שיימשכו לספר הזה. המפנימים הם אנשים בעלי הבחנה דקה ורגישות גבוהה ויש להם אינסטינקטים חזקים בכל הקשור לתקשורת ולחיבור לאנשים אחרים. תוכלו לבדוק אם סוג האישיות הזה מתאר אתכם, ובפרט הנטייה להתנצל כשאתם זקוקים לעזרה, הנטייה לקבל על עצמכם את רוב העבודה הרגשית במערכות יחסים והנטייה לתת קדימות לרצונותיהם של אנשים אחרים על פני אלה שלכם.
הפרק השביעי עוסק במה שקורה כאשר דפוסים ישנים של יחסים מתפרקים ואנשים מתחילים להתעורר ולחשוב על הצרכים הבלתי מסופקים שלהם. זה השלב שבו הם בדרך כלל פונים לעזרת הפסיכותרפיה. אשתף סיפורים של אנשים שהחליטו לשנות את דרכם לאחר שהתעוררו ונחלצו מדפוסים שבמסגרתם הכחישו את הצרכים שלהם. במסגרת התהליך שבו הודו בפני עצמם בָּאמת, הם החזירו לעצמם את היכולת לסמוך על האינסטינקטים שלהם ולהכיר את עצמם בֶּאמת.
בפרק השמיני אציג אופן התייחסות לבני אדם, שאותו אני מכנה גישת המודעוּת לבגרות. רעיון הבגרות הרגשית ישמש אותנו לעמוד על רמת התפקוד של אנשים שונים, ובאמצעותו תתחילו להבין את ההתנהגות של אותם אנשים בצורה אובייקטיבית יותר ולהבחין בסימנים ברורים של חוסר בגרות כאשר אלה יבואו לידי ביטוי. תלמדו מה עובד ומה לא עובד מול אנשים חסרי בגרות רגשית, וכיצד להגן על עצמכם מהמצוקה שהם עלולים לחולל. כל זה יסייע לכם לזכות בשלווה ובביטחון עצמי.
בפרק התשיעי תוכלו להתרשם מאנשים שבעקבות יישומה של הגישה הזאת חוו תחושה חדשה של חופש ושלמות. סיפוריהם יעזרו לכם להבין מה מרגישים כשסוף כל סוף נפטרים מתחושות האשמה והבלבול שגורמת ההורות חסרת הבגרות הרגשית. התמקדות בהתפתחותכם האישית יכולה להעלות אתכם על המסלול לשחרור ממערכות יחסים חסרות בגרות רגשית.
הפרק העשירי מסביר כיצד לזהות אנשים שיתייחסו אליכם יפה ויהיו יציבים ובטוחים רגשית עבורכם. הדבר יסייע לכם לשנות את ההתנהגויות הבין-אישיות המזיקות שאופייניות לילדים בוגרים של הורים חסרי בגרות רגשית. הגישה החדשה הזו למערכות יחסים יכולה להפוך את הבדידות הרגשית לנחלת העבר.
אחרי שתקראו את הספר שלפניכם תוכלו לזהות סימנים לחוסר בגרות רגשית ולהבין מדוע לעיתים קרובות הרגשתם שאתם לבד. סוף סוף תבינו מדוע הניסיונות שלכם לייצר אינטימיות רגשית לא הצליחו לכונן מערכות יחסים קרובות עם אנשים חסרי בגרות רגשית. תלמדו לנהל את האמפתיה המפותחת-מדי שלכם, שאולי שבתה אתכם כבני ערובה בידיהם של אנשים מניפולטיביים שלא השיבו לכם באותו היחס. לבסוף, תוכלו לזהות אנשים שמסוגלים לקיים אינטימיות רגשית אמיתית ותקשורת מספקת.
אני מתרגשת לחלוק עימכם את תוצאותיהן של שנים של קריאה ומחקר בנושא, לצד סיפורים מרתקים מעבודתי עם מטופלים אמיתיים. המשימה להבנת הנושא הזה ליוותה את רוב חיי המקצועיים. אני מאמינה שאמיתות רבות פשוט מסתתרות במקומות גלויים לעין ומסתוות מאחורי סטריאוטיפים חברתיים שלא מאפשרים להתבונן בהורים באובייקטיביות. אני כל-כך שמחה לחלוק את התגליות ואת המסקנות שפעם אחר פעם זכו לאישוש על-ידי אנשים כה רבים שאיתם עבדתי.
אני מקווה להקל על הבלבול ועל הסבל הרגשי שהורים חסרי בגרות רגשית מעוררים בילדיהם. אם הספר יסייע לכם להבין את הבדידות הרגשית שלכם או יעזור לכם ליצור קשרים רגשיים עמוקים יותר ואינטימיות רגשית מספקת יותר בחייכם — הרי שמטרתי הושגה. אם הספר יאפשר לכם לראות את עצמכם כבני אדם ראויים, שכבר אינם נתונים למניפולציות של אנשים אחרים — עשיתי את מלאכתי. אני יודעת שכבר חשדתם בעצמכם בנכונות של רוב הדברים שאתם עומדים לקרוא כאן, ואני רוצה לומר לכם שצדקתם לאורך כל הדרך.
אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם.
פרק 1
כיצד הורים חסרי בגרות רגשית משפיעים על החיים של ילדיהם הבוגרים
בדידות רגשית היא תוצאה של מחסור באינטימיות רגשית עם אנשים אחרים. היא יכולה להתחיל בילדות, כשילד חש שהוריו המרוכזים בעצמם אינם רואים אותו רגשית, או שהיא יכולה להתעורר בבגרות, כשמאבדים חיבור רגשי. אם זו תחושה שנמשכת כל החיים, יש להניח כי היא מעידה על חוסר מענה רגשי מספק בילדות.
התבגרות במשפחה שההורים בה חסרי בגרות רגשית היא חוויה של בדידות. הורים כאלה עשויים להיראות רגילים ולהתנהג רגיל לחלוטין, לדאוג לבריאותם הפיזית של הילדים ולהעניק להם מזון וביטחון. אך אם הם לא מבססים עם הילד שלהם קשר רגשי יציב, במקום שבו אמורה להיות תחושת ביטחון אמיתית — נפערת אצל הילד תהום.
הבדידות שנלווית לתחושה שאחרים אינם רואים אותנו היא כאב בסיסי, ממש כמו פציעה גופנית, אבל מבחוץ היא אינה נראית לעין. בדידות רגשית היא חוויה מעורפלת ופרטית, שלא קל לראות או לתאר. אפשר לקרוא לה תחושת ריקנות או תחושה של האדם שהוא לבד בעולם. יש מי שכינו את החוויה הזאת בדידות קיומית, אבל אין בה שום דבר שקשור לקיום עצמו. אם אתם מרגישים את זה — זה מגיע מהמשפחה שלכם.
לילדים אין שום אפשרות לזהות היעדר אינטימיות רגשית במערכת היחסים שלהם עם הורה. הם פשוט לא מכירים את הרעיון. עוד פחות סביר שיהיו מסוגלים להבין שההורים שלהם חסרי בגרות רגשית. יש להם רק תחושת בטן של ריקנות — ככה ילדים חווים בדידות. ילד להורה בוגר רגשית פשוט ייגש להורה כדי לקבל ממנו חיבוק מלא חום וחיבה, וכך ירפא את תחושת הבדידות שלו. אבל אם ההורה שלכם פוחד מרגשות עמוקים, ייתכן שנשארתם עם תחושה לא נוחה של בושה בשל עצם הצורך שלכם בנחמה.
כשילדיהם של הורים חסרי בגרות רגשית מתבגרים, הריקנות הבסיסית שלהם לא נעלמת, גם אם על פני השטח הם מנהלים חיים נורמליים של מבוגרים. הבדידות שלהם יכולה להימשך גם אל תוך שנות הבגרות המאוחרות יותר, אם שלא בטובתם הם בוחרים מערכות יחסים שלא מספקות להם את החיבור הרגשי שהם זקוקים לו. הם ילמדו, יעבדו, יתחתנו ויולידו ילדים משלהם — אבל לכל אורך הדרך תמשיך לרדוף אותם תחושה בסיסית של בידוד רגשי. בפרק שלפנינו נתבונן בחוויית הבדידות הרגשית של אנשים שונים וכיצד מודעות עצמית סייעה להם להבין מה חָסַר להם ואיך יוכלו להשתנות.
אינטימיות רגשית
אינטימיות רגשית קשורה בידיעה של אדם שיש בחייו מישהו שהוא יכול לומר לו הכול, מישהו שהוא יכול לפנות אליו עם כל תחושה שהוא חווה, לגבי כל דבר. הוא מרגיש בטוח לחלוטין להיפתח בפני האדם הזה, במילים או במבטים, או פשוט בשהייה שקטה בצוותא מתוך תחושת חיבור. אינטימיות רגשית ממלאת את האדם עמוקות ויוצרת אצלו תחושה שבאמת רואים אותו כפי שהוא. היא יכולה להתקיים רק כשאנשים מבקשים להכיר זה את זה, ללא שיפוט.
כילדים, הבסיס לביטחון שלנו הוא תחושת חיבור רגשי למטפלים העיקריים שלנו. הורים מעורבים רגשית נוסכים בילדיהם תחושה שיש להם תמיד למי לפנות. ביטחון כזה מצריך תקשורת רגשית אמיתית עם ההורים. הורים בוגרים רגשית מקיימים רמה כזו של חיבור רגשי כמעט כל הזמן. הם פיתחו מודעות עצמית ברמה שמאפשרת להם להרגיש בנוח עם רגשותיהם, כמו גם עם רגשותיהם של אנשים אחרים.
חשוב מכך, הם קשובים רגשית לילדים שלהם, שמים לב למצבי הרוח שלהם ומגלים עניין בתחושותיהם. ילד מרגיש בטוח להתחבר להורה כזה, בין שהוא מבקש לעצמו נחמה ובין שהוא מתלהב ממשהו ורוצה לחלוק זאת. הורים בוגרים מעניקים לילדים שלהם תחושה שהם נהנים לתקשר איתם ושזה בסדר לדבר על נושאים רגשיים. הורים כאלה מקיימים חיי רגש משגשגים ומאוזנים, ועל-פי-רוב מגלים עקביות במידת הקשב והעניין שלהם כלפי ילדיהם. אפשר לסמוך עליהם מבחינה רגשית.
בדידות רגשית
הורים חסרי בגרות רגשית, מאידך, עסוקים בעצמם עד כדי כך שהם לא שמים לב לחוויות הפנימיות של הילדים שלהם. בנוסף, הם מתייחסים לרגשות בביטול וחוששים מאינטימיות רגשית. הצרכים הרגשיים שלהם עצמם מעוררים בהם אי-נוחות, ולכן אין להם מושג איך להציע תמיכה ברמה הרגשית. הורים כאלה עלולים אפילו להתרגז או לכעוס כשהילדים שלהם נרגזים, ולהעניש אותם במקום להציע נחמה. תגובות כאלה מכבות את הדחף האינסטינקטיבי של הילדים ליצור קשר וסותמות את הגולל על חיבור רגשי.
אם אחד ההורים שלכם או שניהם לא היו בוגרים מספיק כדי לתמוך בכם רגשית, בוודאי הרגשתם בילדותכם את ההשפעות של היעדר התמיכה הזאת, אבל לא בהכרח ידעתם מה לא בסדר. אולי חשבתם שתחושת הריקנות והבדידות הזאת היא רק החוויה הפרטית והמשונה שלכם, שמבדילה אתכם מאנשים אחרים. כילדים, לא הייתה לכם שום יכולת לדעת שהתחושה הזו היא תגובה נורמלית ואוניברסלית למחסור באחווה אנושית. המונח "בדידות רגשית" טומן בחובו גם את המרפא לו: התעניינות אוהדת של אדם אחר במה שאתם מרגישים. בדידות כזו אינה תחושה מוזרה או חסרת פשר — היא תוצאה צפויה של התבגרות בצל מחסור באמפתיה.
כדי להעשיר את תיאור הבדידות הרגשית, נתבונן בשני אנשים שזוכרים באופן חי את התחושה הזאת מילדותם ומיטיבים לתאר אותה.
–––––––— הסיפור של דייוויד ––––––––
כך הגיב המטופל שלי, דייוויד, כשהערתי שנראה כי הגדילה במשפחה שלו הייתה חוויה של בדידות: "זו הייתה חוויה של בדידות גדולה, כאילו אני מבודד לגמרי. זו הייתה עבורי עובדת חיים. הייתה הרגשה שזה פשוט נורמלי. במשפחה שלי חיינו בלי תחושת חיבור זה לזה, והיינו כולנו מבודדים רגשית. ניהלנו חיים מקבילים, בלי נקודות מפגש. בתיכון ליווה אותי דימוי שאני צף באוקיינוס ואין סביבי אף אחד. זאת הייתה התחושה בבית."
כשביקשתי ממנו לתאר עוד את תחושת הבדידות, הוא אמר: "זאת הייתה תחושה של ריקנות ושל שום דבר. לא הייתה לי שום דרך לדעת שרוב האנשים לא מרגישים ככה. מבחינתי, התחושה הזאת הייתה פשוט חיי היומיום."
–––––––— הסיפור של רונדה ––––––––
רונדה זכרה תחושת בדידות דומה כשהייתה בת שבע ועמדה ליד משאית הובָלה מחוץ לבית הישן של משפחתה, יחד עם הוריה ושלושה אחים בוגרים ממנה. טכנית היא אמנם הייתה עם המשפחה שלה, אבל אף אחד לא נגע בה והיא הרגישה לגמרי לבד: "עמדתי שם עם המשפחה שלי, אבל אף אחד לא ממש הסביר לי את המשמעות של מעבר הבתים הזה. הרגשתי לבד לגמרי וניסיתי להבין מה קורה. הייתי עם המשפחה שלי אבל לא הרגשתי שאני איתם. אני זוכרת שהרגשתי מותשת, שאלתי את עצמי איך אני אתמודד עם זה בעצמי. לא הרגשתי שאני יכולה לשאול שאלות. הם היו לגמרי לא זמינים עבורי. חששתי מדי לשתף אותם במשהו. ידעתי שאצטרך להתמודד עם זה לבד."
המסר שחבוי בבדידות רגשית
כאב ובדידות רגשיים כאלה הם בעצם מסר בריא. החרדה שהרגישו דייוויד ורונדה סיפרה להם שהם זקוקים נואשות לחיבור רגשי. אבל משום שההורים שלהם לא התייחסו לרגשותיהם, הדבר היחיד שיכלו לעשות היה לשמור את הרגשות האלה בתוכם. למרבה המזל, כשמתחילים להקשיב לרגשות במקום להיסגר, הם מכוונים אותנו לחיבור אותנטי לאחרים. ידיעת הסיבה לבדידות הרגשית שאתם חווים היא צעד ראשון לקראת מציאת מערכות יחסים מספקות יותר.
כיצד ילדים מתמודדים עם בדידות רגשית
בדידות רגשית מסיבה לילד מצוקה כה רבה עד שהוא יעשה כל מה שנחוץ כדי ליצור עם ההורה קשר כלשהו. ילדים כאלה עלולים ללמוד להציב את צורכיהם של אנשים אחרים במקום הראשון ולראות בכך מחיר שעליהם לשלם כדי להתקבל למערכת יחסים מסוימת. במקום לצפות מאנשים אחרים לתמוך בהם או להפגין בהם עניין, הם עלולים לקחת על עצמם תפקיד של סיוע לאחרים, תוך שהם משכנעים את כולם שלהם עצמם יש מעט מאוד צרכים רגשיים. למרבה הצער, פתרון כזה נוטה להעמיק את הבדידות, מכיוון שהסתרת הצרכים העמוקים שלנו מונעת חיבור אמיתי עם אחרים.
בהיעדר תמיכה או קשר הוריים ראויים, ילדים רבים שנושאים חסכים רגשיים משתוקקים להשאיר את ילדותם מאחור. הם מאמינים שהפתרון הטוב ביותר הוא לגדול מהר ולעמוד ברשות עצמם. הם מפתחים יכולות גבוהות מכפי גילם אבל בתוך-תוכם הם בודדים. לעיתים קרובות הם מדלגים מוקדם מדי לבגרות, יוצאים לעבוד ברגע שהם יכולים, הופכים פעילים מינית, מתחתנים מוקדם או מתגייסים לצבא במקומות שבהם השירות הצבאי נתון לבחירה. הם כמו אומרים לעצמם, אם כבר אני דואג לעצמי, מדוע שלא איהנה גם מהיתרונות של התבגרות מהירה. הם מצפים לַבגרות ומאמינים שהיא מציעה להם חופש והזדמנות להרגיש שייכים. למרבה הצער, מתוך בהילוּת להשאיר את הבית מאחור הם עלולים להתחתן עם האדם הלא-נכון, להסכים לניצול או להישאר במקום עבודה שלוקח מהם יותר ממה שהוא מעניק להם. לעיתים קרובות הם מתפשרים על מערכות יחסים שיש בהן בדידות רגשית משום שהם מרגישים שזה נורמלי, כמו בילדותם בבית.
מדוע העבר חוזר על עצמו
אם היעדרו של חיבור רגשי להורה חסר בגרות רגשית הוא חוויה מכאיבה כל-כך, מדוע אנשים כה רבים מוצאים את עצמם בבגרותם במערכות יחסים מתסכלות באותה מידה? החלקים הפרימיטיביים ביותר במוח שלנו אומרים לנו, שהדברים שאותם אנחנו מכירים הם הדברים הבטוחים (Bowlby 1979). אנחנו נמשכים למצבים שהתנסינו בהם משום שאנחנו יודעים איך להתמודד איתם. כילדים, אנחנו לא מזהים את המגבלות של ההורים שלנו משום שאנו פוחדים לחשוב על הורינו כעל אנשים לא בוגרים או פגומים. למרבה הצער, כאשר אנו מכחישים את האמת הכואבת על הורינו אנחנו מגבילים את יכולתנו לזהות אנשים שעשויים להזיק לנו באופן דומה, במערכות יחסים עתידיות. בחסות ההכחשה אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב באותן סיטואציות, משום שבכל פעם מחדש אנחנו לא רואים מה עומד לקרות. הסיפור של סופי מדגים את הדינמיקה הזאת היטב.
–––––––— הסיפור של סופי ––––––––
סופי הייתה בזוגיות עם ג'רי במשך חמש שנים. הייתה לה עבודה מעולה כאחות והיא הרגישה בת מזל על כך שהיא נמצאת במערכת יחסים ארוכת טווח. כשהייתה בת שלושים ושתיים רצתה להתחתן, אבל לג'רי זה לא בער. מבחינתו הכול היה בסדר גמור בדיוק כך. הוא היה בחור כיפי, אבל לא נראָה שהוא מעוניין באינטימיות רגשית ובדרך כלל נסגר כשסופי העלתה נושאים רגשיים. סופי הרגישה מתוסכלת מאוד והגיעה לטיפול כדי להבין מה לעשות. זו הייתה דילמה קשה: היא אהבה את ג'רי, אבל הזמן שבו תוכל להקים משפחה הלך ואזל. היא גם הרגישה אשמה וחששה שאולי היא דורשת יותר מדי.
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
