מכתב ברכה מהגאון הגדול מרן ראש הישיבה הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל
(לספר גניבה וגזילה)
בכל אחד מספריי נהגתי לעלות אל מרן ראש הישיבה הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, והוא כיבדני במכתבי ברכה, המעטרים את ספריי. ברם, בספר דנא, באה השמש בצהריים בעיצומה של הכתיבה ומרן זצ"ל נלקח לישיבה של מעלה. אין לי אלא להתרפק על דמותו ועל כתיבתו וברכתו, ברכת מרדכי, כפי שכתב לי באחד מספריי הראשונים:
אזכרה בהמיה ימים מקדם, כשהרב רבי אברהם וינרוט שליט"א היה מצעירי ה"לומדים" בישיבתנו. קולו הצלול עדיין מצטלצל באוזני. תמיד רכון ושקוד על עמקות תלמודו. שרעפיו תמיד עימו בעמלה של תורה ויראת שמים. כך עמל ושקד שנה אחר שנה. ומה פלא, כשבכישרונותיו העילויים עלה ושגשג עד כי עטו המבורכת נוטפת נטפי מור ובשמים של תורה. אשרי לו ואשרי חלקו.
ועתה כשהננו עוקבים אחר הרב רבי אברהם וינרוט, הננו משתאים לעומת פירותיו המבורכים, דבר דבור על אופניו, מסודר ומאורגן, נתון במשכיות זהב של "לשון לימודים" בעומק ובהיקף, בחריפות ובקיאות, בעריבות ובמתק שפתיים. וכש"כתר שם טוב עולה על גביו", ביראת שמיים, בצדקה וחסד, במידות תרומיות ובאישיות מלבבת, אין לך ערובה גדולה מאלו על טיבם של דברים, דיבורים ומעשים.
הספר שלפנינו כמו שאר ספריו, עדות המה על צמידות עצומה לתורה, לעמלה ולדבקות בבורא יתברך שמו, ברבותיו ובתלמידי חכמים.
אברכו בכל לב כי יזכה הרב רבי אברהם וינרוט שליט"א בן הרב רבי משה אהרון, יקר היקרים אבי המשפחה הרוממה, לפרוח ולשגשג בכל המובנים והמשמעויות, ברוחניות ובגשמיות מנפש ועד בשר.
ביקרא דאורייתא אוהבו נפש
ב.מ. אזרחי
אכן, קולה של תורה של מורי ורבי הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל נכנס אל ליבי ומהדהד בקרבי שנים רבות. כל ספריי נכתבו בס"ד בין השאר, בזכות דפוס החשיבה, להט הלימוד וטעם הלימוד שקיבלתי ממורי ורבי זצ"ל.
הגאון הגדול הרב דוד כהן שליט"א
ראש ישיבת "כנסת ישראל" - "חברון" וחבר מועצת גדולי התורה
מכתב ידידות
הנה ידידי וחביבי ותלמידי משנות נעוריו בתחילת שימושי בישיבת "עטרת ישראל", הרב פרופסור רבי אברהם וינרוט שליט"א, אשר הוא תלמיד חכם מופלג ומופלא מאוד בידיעותיו הרחבות בכל שטחי התורה בהלכה ובאגדה ומיוחד מאוד בעומק עיונו וסברתו הישרה ומחדש נפלא כמעיין המתגבר בהלכה ובאגדה והוציא ספרים חשובים מאוד, מאירי עיניים ומשמחי לב שהם לתועלת ולברכה בכל אתר ואתר.
וכבר זכה להוציא לאור יצירה מופלאה ספר המקיף יסודות גניבה וגזלה בעומקם וברוחבם שהוא ספר מאיר עיניים בסוגיות עמוקות אלו.
ועכשיו הראני חיבור גדול ושמו יקבנו "עליו הראיה" המקיף את יסודות הסוגיות החמורות של יסודות התפיסה והמוחזקות הנכללות במושג של המוציא מחבירו עליו הראיה. וכמעשהו בראשונים כך מעשהו בספר זה. יצירה נפלאה מלאה ברכת ה', מאירת עיניים ומשמחת הלבבות. וזכה הרב המחבר לפתוח שערי תורה להבין ולהשכיל ביסודות המוחזקות ברחבם היקפם ועומק עיונם.
יהיה גם הספר הזה לתועלת ולברכה לעוסקים בעניינים אלו, להיכנס לעומק הסוגיות ולהשיג עומק עיונם ולהבין ולהשכיל בהבנת יסודות סוגיה חמורה זו, ויהיה בעזרת ה' לזכות הרבים להרבות תורה ואור-התורה בעומק עיונם של סוגיות אלו, וגם הספר הזה יתקבל באהבה ובתודה ויהנו רבים מתורתו הרחבה והמאירה של הרב המחבר.
הכותב וחותם באהבה לכבוד התורה
דוד כהן
הגאון הגדול הרב יגאל רוזן שליט"א
ראש ישיבת "אור ישראל"
בס״ד, חמשה עשר באב תשפ״ד
לרעי היקר רבי אברהם הי״ו המכונה עו״ד פרופ' אבי וינרוט.
נתכבדתי בספרך 'עליו הראיה' שאתה עומד להוציא לאור עולם, כרך גדול העוסק כולו במכלול כללי משפטי הממון של תורתנו הק', וכפי שידוע לכל צורב שנושאים אלו הם התשתית לסוגיות רבות בש״ס, ולהלכות אין ספור בכל מישורי החיים.
הורגלתי כבר במקצת להפתעות שאתה מפתיע את הציבור מפרי הגיונך ועטך, אך הפעם רבתה ההפתעה שבעתיים, בהווכחי בהיקף העצום של שלל ידיעות מגוונות מכל חכמי הדורות, מסודרות בסדר מדהים, ומעל הכל ה'מנגינה' המרהיבה והערבה של ה'לומדות' [לומדעס] הישיבתי, השזורה בכל פרט ופרט, בבהירות ההבנה ורהיטות הכתיבה.
אין ספק בלבי שיהנו מחיבור זה כל גווני המעיינים הפוטנציאלים, הן בני ישיבה ות״ח, והן 'בעלי בתים' הקובעים עתים לתורה, והן קולגות שלך מתחום העיסוק המשפטי.
יפוצו מעינותיך חוצה, ותזכה שיתקדש שם שמים על ידך.
בברכה נאמנה
יגאל רוזן
נ.ב.
א. מצו״ב מאמר קצר בנושא מרכזי שבספרך, שאני רואה צורך רב בפרסומו, אודה לך אם תואיל לצרפו למכתבי הנ״ל.
ב. מצו״ב קטעים מתוך דברים שכתב חתני הרב יהודה הילדסהיימר בנושא הנ״ל.
ג. אני מצרף את סי' יג' מקובץ שיעורי למס' ב״מ, ואת סי' כד' ממס' כתובות, שבהן התייחסות רחבה לנושאי 'מוחזק', בהבנה שונה במקצת, והרי ע' פנים לתורה, ואשמח להערותיך.
תוספת עיונית למכתב הברכה
מהגאון הגדול הרב יגאל רוזן שליט"א
התשתית המרכזית למשפטי הממון של התורה מתבססת בספרך על ביאורו המחודש של הגר"ש שקאפ בספרו בכמה מקומות, ונצטט את המובא בספרך מדבריו (שער ג' פרק ג') וז"ל: "כיון דעל פי משפט סברת השכל החפץ שייך למוחזק, הרי זה חפץ שלו כאילו זכה בו עפ"י שאר הסכמת שכליים".
דא עקא שהנחה זו אם נתייחס אליה כפשוטה, מביאה אותנו לחשש כבד של נפילה והתרסקות במדרון תלול, שכן ההסכמות של השכליים [כהגדרתו, והיינו אנשי השכל] הביאו את האנושות לטרגדיות איומות, [כדוגמת האומה הישראלית בשואה]. שכל האדם מושפע מאד מנגיעות אישיות וחברתיות, מאידיאות השוטפות את דעת הקהל, ומשאר מרעין בישין. לכן אין להניח שהתורה הקדושה מסרה את משפטי הממון לשיפוט השכל האנושי.
אנסה בזה לבאר את דבריו לעומקן. בזוהר הקדוש (פר' תרומה) נאמר, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, והדברים כפשוטן שהתורה הקדושה היא כביכול תכנית העולם, כמבואר כן בתנא דבי אליהו (פרק ל"א), וכן הוא בבראשית רבה (א, א) רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו'. דבר אחר: אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות - ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה, ובורא את העולם1.
הוי אומר, התורה שקדמה לבריאת העולם היא התכנית האדריכלית של העולם כולו, וכוללת גם מפרט טכני עד לפרטי הפרטים. לדוגמא: אילנות קיימים בעולם כי כך מופיע בתכנית וכו' וכו'. התכנית הנ"ל מכילה גם מציאויות מופשטות וכל תהלוכות העולם. הרציחה הינה מעשה מכוער ומאוס מאין כמוהו, מכיון שבתכנית הנ"ל מופיעה האמירה 'לא תרצח', ובאותה נשימה איננו רואין עוולה בהריגת בע"ח לצורך, ובמקרים מסוימים זו אפילו מצוה קדושה, וכגון הקרבת הקרבנות.
גם משפטי הממון הם פרק חשוב בתכנית, וכאשר אנו דנים בנושא בעלות וקנין, אין הנידון בהסכמות משפטיות גרידא, אלא במציאות [מופשטת].
וכאן באים דבריו של הגר"ש שקאפ, שכאשר מושגים מסוימים אינם ברורים לנו, יש לנו להתבונן בבריאה עצמה, וכיון שהיא נבראה בהתאמה מוחלטת לתכנית, נוכל בצעד זה להווכח במיפרט שבתכנית, ולדוגמא: גם אם לא היינו יודעים שהתורה אסרה רציחה, היינו למדים כן מהעובדה שבשכל האדם הישר הרציחה היא מעשה שפל ביותר. למותר לציין שלא נסמוך בזה על שכלם של הגרמנים ימ"ש ושות', אלא במי ששכלו זך, והוא חף מכל נגיעה שהיא.
כן הדבר במשפטי הממון, שכלם הישר של התנאים והאמוראים, שהוא שכל הנמדד בפלס חוקי התורה כולה, שכל זה מאפשר מתוך הבחנה בהירה בתהלוכות החיים, לדעת מה הן משפטי הממון הרמוזים בתורה ומקופלים בין השיטין, ומאז שנחתם התלמוד אין ביד החכמים לקבוע משפטים עפ"י הבנתם, אלא"כ יעשו כן בגדרי תקנות חכמים.
ודוק, בפר' ראה (יב, כח) נאמר שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך, ופירש"י הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם והוא מהספרי, ותימה דהא בסיפא דקרא [מיד אחרי 'והישר'] כתיב בעיני ה' אלהיך, ונמצא דלא קאי כפשוטו על שלפניו, אלא על שלפני פניו, ושוב ראיתי שכבר נדחק בזה בפי' רבי אליהו מזרחי וכתב דאם כן יהיה, 'בעיני ה' אלהיך' שב אל 'הטוב', לא אל 'הישר', וע"ע בגור אריה.
ונראה דאמנם הישר היינו בעיני אדם, אך אין זה אמור בכל אדם, אלא האדם הישר בעיני ה', ועל פי דברי הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל, דהיינו מי שהלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ואדם כזה הוא ה'פלס' ל'ישר' שדיברה תורה, ועל פיו ישקו משפטי הממון.
מכתב ברכה מאת גאון הדור ותפארתו שר התורה ועמוד ההוראה
מרן הגאון האדיר רבי ישראל שניאור שליט"א בעל ה"מעשה אפוד"
בס״ד, אור ליום ג' ז' אלול, ה'תשפ״ד.
בברכה מקרב לב אקדם את פניך ידידי היקר והנעלה, איש חי רב פעלים לתורה ולתעודה, נודע בשערים לשם ולתהילה, רודף צדקות וחסדים, תומך תורה מרבים, הרב עו״ד פרופ' אברהם וינרוט שליט״א, לרגל שמחת לבך בהשלמת ספרך החדש ״עליו הראיה״.
והנה ספרך זה מצטרף לכמה וכמה ספרים מפי עטך והגיון לבך שכבר זכית להוציא לאור עולם: ובהם הספרים ״גניבה וגזילה — פרקי יסוד״, ״מאמרי אברהם״ ״אב בדעת״, ״רז-יה״, ״החיים בהלכה״ ״עשות משפט״, ועוד [וכל זה במקביל לסידרת ה״לאור״ על סדר הפרשות והמועדים, שבה הנך מגיש בפני הציבור הרחב בחכמה ובתבונה מדברי תורתם של גאוני וצדיקי עולם זצ״ל זיע״א], ונתקבלו ספריך בחיבה גדולה ובכבוד רב בכל אתר ואתר, ומרבים תורה בישראל, והמפורסמות אין צריכות ראיה, ואף ספרך החדש זה אשר שמו יקבנו ״עליו הראיה״ אין צריך ראיה בכדי להיוודע ולהיגלות כי הוא ספר נכבד מאד, אשר בו העמקת והרחבת כדרכך הטובה בסוגיות יסודיות ביותר בדיני ממונות, ובהן דיני עדות, רוב, חזקה, מיגו, טענה, תפיסה, ועוד הרבה סוגיות.
והאמת אען ואמר, כי שמחתי עד מאוד לנוכח המראה, אשר למרות כל טרדותיך הרבות בעניינים משפטיים חובקי עולם, מצליח אתה לקבוע עתים לתורה ולעשותה עיקר, להגות בה יומם ולילה, ליישר מסילותיה ולגלות צפונותיה, עד שהגעת להשלים חיבור גדול ונכבד שכזה, שיש בו הרבה חידושים, הן בתוכן הדברים בעיון ובלמדנות, והן בהגשה המיוחדת השווה לכל נפש כשולחן הערוך לפני הקורא, ומלבד כשרון רב רואה אני כאן גם עמל ומסירות גדולה לתוה״ק, אשריך ואשרי חלקך שזכית לכל זה.
ואל ציבור הזוכים ללמוד בספר זה קורא אני, תנו דעתכם הנה כבוד הרב המחבר שליט״א מחייב את כולם, בהוכיחו כי גם העוסק במלאכה יכול לכוון את ליבו ולהתמסר לתורה הקדושה, ולזכות לסייעתא דשמיא נפלאה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד, ולקדש את שמו ברבים.
ובודאי יביא ספר זה תועלת ועילוי נשמה לנשמות הוריך היקרים, אביך, הר״ר משה אהרן ז״ל, ואמך, מרת דרייזל ע״ה, וכן לנשמות אחיך היקרים והאוהבים, הרב עו״ד ד״ר יעקב ז״ל, והר״ר צבי יצחק ז״ל.
ולסיום אברכך מעומקא דליבא ידידי היקר הרב אברהם שליט״א, שתזכה להצליח בכל מעשה ידיך, ועיקר העיקרים להמשיך לשקוד על התורה ולחבר עוד חיבורים יקרים וחשובים, ותזכה יחד עם רעייתך מנב״ת לנחת מכל הצאצאים, זרעא חיא וקימא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אוריתא, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, בעושר ואושר וכבוד, ולא תמוש התורה מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך עד העולם, אכי״ר.
הכו"ח למען התו"ל
ישראל שניאור
[פה עיה"ת בני ברק]

מכתב ברכה מהגאון הגדול מרן ראש הישיבה הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל
(לספר גניבה וגזילה)
בכל אחד מספריי נהגתי לעלות אל מרן ראש הישיבה הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, והוא כיבדני במכתבי ברכה, המעטרים את ספריי. ברם, בספר דנא, באה השמש בצהריים בעיצומה של הכתיבה ומרן זצ"ל נלקח לישיבה של מעלה. אין לי אלא להתרפק על דמותו ועל כתיבתו וברכתו, ברכת מרדכי, כפי שכתב לי באחד מספריי הראשונים:
אזכרה בהמיה ימים מקדם, כשהרב רבי אברהם וינרוט שליט"א היה מצעירי ה"לומדים" בישיבתנו. קולו הצלול עדיין מצטלצל באוזני. תמיד רכון ושקוד על עמקות תלמודו. שרעפיו תמיד עימו בעמלה של תורה ויראת שמים. כך עמל ושקד שנה אחר שנה. ומה פלא, כשבכישרונותיו העילויים עלה ושגשג עד כי עטו המבורכת נוטפת נטפי מור ובשמים של תורה. אשרי לו ואשרי חלקו.
ועתה כשהננו עוקבים אחר הרב רבי אברהם וינרוט, הננו משתאים לעומת פירותיו המבורכים, דבר דבור על אופניו, מסודר ומאורגן, נתון במשכיות זהב של "לשון לימודים" בעומק ובהיקף, בחריפות ובקיאות, בעריבות ובמתק שפתיים. וכש"כתר שם טוב עולה על גביו", ביראת שמיים, בצדקה וחסד, במידות תרומיות ובאישיות מלבבת, אין לך ערובה גדולה מאלו על טיבם של דברים, דיבורים ומעשים.
הספר שלפנינו כמו שאר ספריו, עדות המה על צמידות עצומה לתורה, לעמלה ולדבקות בבורא יתברך שמו, ברבותיו ובתלמידי חכמים.
אברכו בכל לב כי יזכה הרב רבי אברהם וינרוט שליט"א בן הרב רבי משה אהרון, יקר היקרים אבי המשפחה הרוממה, לפרוח ולשגשג בכל המובנים והמשמעויות, ברוחניות ובגשמיות מנפש ועד בשר.
ביקרא דאורייתא אוהבו נפש
ב.מ. אזרחי
אכן, קולה של תורה של מורי ורבי הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל נכנס אל ליבי ומהדהד בקרבי שנים רבות. כל ספריי נכתבו בס"ד בין השאר, בזכות דפוס החשיבה, להט הלימוד וטעם הלימוד שקיבלתי ממורי ורבי זצ"ל.
הגאון הגדול הרב דוד כהן שליט"א
ראש ישיבת "כנסת ישראל" - "חברון" וחבר מועצת גדולי התורה
מכתב ידידות
הנה ידידי וחביבי ותלמידי משנות נעוריו בתחילת שימושי בישיבת "עטרת ישראל", הרב פרופסור רבי אברהם וינרוט שליט"א, אשר הוא תלמיד חכם מופלג ומופלא מאוד בידיעותיו הרחבות בכל שטחי התורה בהלכה ובאגדה ומיוחד מאוד בעומק עיונו וסברתו הישרה ומחדש נפלא כמעיין המתגבר בהלכה ובאגדה והוציא ספרים חשובים מאוד, מאירי עיניים ומשמחי לב שהם לתועלת ולברכה בכל אתר ואתר.
וכבר זכה להוציא לאור יצירה מופלאה ספר המקיף יסודות גניבה וגזלה בעומקם וברוחבם שהוא ספר מאיר עיניים בסוגיות עמוקות אלו.
ועכשיו הראני חיבור גדול ושמו יקבנו "עליו הראיה" המקיף את יסודות הסוגיות החמורות של יסודות התפיסה והמוחזקות הנכללות במושג של המוציא מחבירו עליו הראיה. וכמעשהו בראשונים כך מעשהו בספר זה. יצירה נפלאה מלאה ברכת ה', מאירת עיניים ומשמחת הלבבות. וזכה הרב המחבר לפתוח שערי תורה להבין ולהשכיל ביסודות המוחזקות ברחבם היקפם ועומק עיונם.
יהיה גם הספר הזה לתועלת ולברכה לעוסקים בעניינים אלו, להיכנס לעומק הסוגיות ולהשיג עומק עיונם ולהבין ולהשכיל בהבנת יסודות סוגיה חמורה זו, ויהיה בעזרת ה' לזכות הרבים להרבות תורה ואור-התורה בעומק עיונם של סוגיות אלו, וגם הספר הזה יתקבל באהבה ובתודה ויהנו רבים מתורתו הרחבה והמאירה של הרב המחבר.
הכותב וחותם באהבה לכבוד התורה
דוד כהן
הגאון הגדול הרב יגאל רוזן שליט"א
ראש ישיבת "אור ישראל"
בס״ד, חמשה עשר באב תשפ״ד
לרעי היקר רבי אברהם הי״ו המכונה עו״ד פרופ' אבי וינרוט.
נתכבדתי בספרך 'עליו הראיה' שאתה עומד להוציא לאור עולם, כרך גדול העוסק כולו במכלול כללי משפטי הממון של תורתנו הק', וכפי שידוע לכל צורב שנושאים אלו הם התשתית לסוגיות רבות בש״ס, ולהלכות אין ספור בכל מישורי החיים.
הורגלתי כבר במקצת להפתעות שאתה מפתיע את הציבור מפרי הגיונך ועטך, אך הפעם רבתה ההפתעה שבעתיים, בהווכחי בהיקף העצום של שלל ידיעות מגוונות מכל חכמי הדורות, מסודרות בסדר מדהים, ומעל הכל ה'מנגינה' המרהיבה והערבה של ה'לומדות' [לומדעס] הישיבתי, השזורה בכל פרט ופרט, בבהירות ההבנה ורהיטות הכתיבה.
אין ספק בלבי שיהנו מחיבור זה כל גווני המעיינים הפוטנציאלים, הן בני ישיבה ות״ח, והן 'בעלי בתים' הקובעים עתים לתורה, והן קולגות שלך מתחום העיסוק המשפטי.
יפוצו מעינותיך חוצה, ותזכה שיתקדש שם שמים על ידך.
בברכה נאמנה
יגאל רוזן
נ.ב.
א. מצו״ב מאמר קצר בנושא מרכזי שבספרך, שאני רואה צורך רב בפרסומו, אודה לך אם תואיל לצרפו למכתבי הנ״ל.
ב. מצו״ב קטעים מתוך דברים שכתב חתני הרב יהודה הילדסהיימר בנושא הנ״ל.
ג. אני מצרף את סי' יג' מקובץ שיעורי למס' ב״מ, ואת סי' כד' ממס' כתובות, שבהן התייחסות רחבה לנושאי 'מוחזק', בהבנה שונה במקצת, והרי ע' פנים לתורה, ואשמח להערותיך.
תוספת עיונית למכתב הברכה
מהגאון הגדול הרב יגאל רוזן שליט"א
התשתית המרכזית למשפטי הממון של התורה מתבססת בספרך על ביאורו המחודש של הגר"ש שקאפ בספרו בכמה מקומות, ונצטט את המובא בספרך מדבריו (שער ג' פרק ג') וז"ל: "כיון דעל פי משפט סברת השכל החפץ שייך למוחזק, הרי זה חפץ שלו כאילו זכה בו עפ"י שאר הסכמת שכליים".
דא עקא שהנחה זו אם נתייחס אליה כפשוטה, מביאה אותנו לחשש כבד של נפילה והתרסקות במדרון תלול, שכן ההסכמות של השכליים [כהגדרתו, והיינו אנשי השכל] הביאו את האנושות לטרגדיות איומות, [כדוגמת האומה הישראלית בשואה]. שכל האדם מושפע מאד מנגיעות אישיות וחברתיות, מאידיאות השוטפות את דעת הקהל, ומשאר מרעין בישין. לכן אין להניח שהתורה הקדושה מסרה את משפטי הממון לשיפוט השכל האנושי.
אנסה בזה לבאר את דבריו לעומקן. בזוהר הקדוש (פר' תרומה) נאמר, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, והדברים כפשוטן שהתורה הקדושה היא כביכול תכנית העולם, כמבואר כן בתנא דבי אליהו (פרק ל"א), וכן הוא בבראשית רבה (א, א) רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו'. דבר אחר: אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות - ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה, ובורא את העולם1.
הוי אומר, התורה שקדמה לבריאת העולם היא התכנית האדריכלית של העולם כולו, וכוללת גם מפרט טכני עד לפרטי הפרטים. לדוגמא: אילנות קיימים בעולם כי כך מופיע בתכנית וכו' וכו'. התכנית הנ"ל מכילה גם מציאויות מופשטות וכל תהלוכות העולם. הרציחה הינה מעשה מכוער ומאוס מאין כמוהו, מכיון שבתכנית הנ"ל מופיעה האמירה 'לא תרצח', ובאותה נשימה איננו רואין עוולה בהריגת בע"ח לצורך, ובמקרים מסוימים זו אפילו מצוה קדושה, וכגון הקרבת הקרבנות.
גם משפטי הממון הם פרק חשוב בתכנית, וכאשר אנו דנים בנושא בעלות וקנין, אין הנידון בהסכמות משפטיות גרידא, אלא במציאות [מופשטת].
וכאן באים דבריו של הגר"ש שקאפ, שכאשר מושגים מסוימים אינם ברורים לנו, יש לנו להתבונן בבריאה עצמה, וכיון שהיא נבראה בהתאמה מוחלטת לתכנית, נוכל בצעד זה להווכח במיפרט שבתכנית, ולדוגמא: גם אם לא היינו יודעים שהתורה אסרה רציחה, היינו למדים כן מהעובדה שבשכל האדם הישר הרציחה היא מעשה שפל ביותר. למותר לציין שלא נסמוך בזה על שכלם של הגרמנים ימ"ש ושות', אלא במי ששכלו זך, והוא חף מכל נגיעה שהיא.
כן הדבר במשפטי הממון, שכלם הישר של התנאים והאמוראים, שהוא שכל הנמדד בפלס חוקי התורה כולה, שכל זה מאפשר מתוך הבחנה בהירה בתהלוכות החיים, לדעת מה הן משפטי הממון הרמוזים בתורה ומקופלים בין השיטין, ומאז שנחתם התלמוד אין ביד החכמים לקבוע משפטים עפ"י הבנתם, אלא"כ יעשו כן בגדרי תקנות חכמים.
ודוק, בפר' ראה (יב, כח) נאמר שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך, ופירש"י הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם והוא מהספרי, ותימה דהא בסיפא דקרא [מיד אחרי 'והישר'] כתיב בעיני ה' אלהיך, ונמצא דלא קאי כפשוטו על שלפניו, אלא על שלפני פניו, ושוב ראיתי שכבר נדחק בזה בפי' רבי אליהו מזרחי וכתב דאם כן יהיה, 'בעיני ה' אלהיך' שב אל 'הטוב', לא אל 'הישר', וע"ע בגור אריה.
ונראה דאמנם הישר היינו בעיני אדם, אך אין זה אמור בכל אדם, אלא האדם הישר בעיני ה', ועל פי דברי הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל, דהיינו מי שהלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ואדם כזה הוא ה'פלס' ל'ישר' שדיברה תורה, ועל פיו ישקו משפטי הממון.
מכתב ברכה מאת גאון הדור ותפארתו שר התורה ועמוד ההוראה
מרן הגאון האדיר רבי ישראל שניאור שליט"א בעל ה"מעשה אפוד"
בס״ד, אור ליום ג' ז' אלול, ה'תשפ״ד.
בברכה מקרב לב אקדם את פניך ידידי היקר והנעלה, איש חי רב פעלים לתורה ולתעודה, נודע בשערים לשם ולתהילה, רודף צדקות וחסדים, תומך תורה מרבים, הרב עו״ד פרופ' אברהם וינרוט שליט״א, לרגל שמחת לבך בהשלמת ספרך החדש ״עליו הראיה״.
והנה ספרך זה מצטרף לכמה וכמה ספרים מפי עטך והגיון לבך שכבר זכית להוציא לאור עולם: ובהם הספרים ״גניבה וגזילה — פרקי יסוד״, ״מאמרי אברהם״ ״אב בדעת״, ״רז-יה״, ״החיים בהלכה״ ״עשות משפט״, ועוד [וכל זה במקביל לסידרת ה״לאור״ על סדר הפרשות והמועדים, שבה הנך מגיש בפני הציבור הרחב בחכמה ובתבונה מדברי תורתם של גאוני וצדיקי עולם זצ״ל זיע״א], ונתקבלו ספריך בחיבה גדולה ובכבוד רב בכל אתר ואתר, ומרבים תורה בישראל, והמפורסמות אין צריכות ראיה, ואף ספרך החדש זה אשר שמו יקבנו ״עליו הראיה״ אין צריך ראיה בכדי להיוודע ולהיגלות כי הוא ספר נכבד מאד, אשר בו העמקת והרחבת כדרכך הטובה בסוגיות יסודיות ביותר בדיני ממונות, ובהן דיני עדות, רוב, חזקה, מיגו, טענה, תפיסה, ועוד הרבה סוגיות.
והאמת אען ואמר, כי שמחתי עד מאוד לנוכח המראה, אשר למרות כל טרדותיך הרבות בעניינים משפטיים חובקי עולם, מצליח אתה לקבוע עתים לתורה ולעשותה עיקר, להגות בה יומם ולילה, ליישר מסילותיה ולגלות צפונותיה, עד שהגעת להשלים חיבור גדול ונכבד שכזה, שיש בו הרבה חידושים, הן בתוכן הדברים בעיון ובלמדנות, והן בהגשה המיוחדת השווה לכל נפש כשולחן הערוך לפני הקורא, ומלבד כשרון רב רואה אני כאן גם עמל ומסירות גדולה לתוה״ק, אשריך ואשרי חלקך שזכית לכל זה.
ואל ציבור הזוכים ללמוד בספר זה קורא אני, תנו דעתכם הנה כבוד הרב המחבר שליט״א מחייב את כולם, בהוכיחו כי גם העוסק במלאכה יכול לכוון את ליבו ולהתמסר לתורה הקדושה, ולזכות לסייעתא דשמיא נפלאה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד, ולקדש את שמו ברבים.
ובודאי יביא ספר זה תועלת ועילוי נשמה לנשמות הוריך היקרים, אביך, הר״ר משה אהרן ז״ל, ואמך, מרת דרייזל ע״ה, וכן לנשמות אחיך היקרים והאוהבים, הרב עו״ד ד״ר יעקב ז״ל, והר״ר צבי יצחק ז״ל.
ולסיום אברכך מעומקא דליבא ידידי היקר הרב אברהם שליט״א, שתזכה להצליח בכל מעשה ידיך, ועיקר העיקרים להמשיך לשקוד על התורה ולחבר עוד חיבורים יקרים וחשובים, ותזכה יחד עם רעייתך מנב״ת לנחת מכל הצאצאים, זרעא חיא וקימא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אוריתא, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, בעושר ואושר וכבוד, ולא תמוש התורה מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך עד העולם, אכי״ר.
הכו"ח למען התו"ל
ישראל שניאור
[פה עיה"ת בני ברק]