פרולוג


סטורי


אני מכרסמת את הציפורן ושואלת, "ומה לגבי זה?"


מרי זועפת דרך המסך. "את לא חושפת מספיק ציצים, אחותי."


"ברצינות?" אני מורידה את המבט למחשוף שלי. לא הייתי אומרת שיש לי ציצים גדולים, אבל אני גם לא שטוחה לגמרי. היה הרבה יותר קל אם הייתי. "הציצים שלי ממש נשפכים."


"פפפ —" היא אומרת. "תחשפי פטמה או משהו, סטורי. הדאדי'ז גומרים בתחתונים כשהם רואים רמז לפטמה." אני מושכת את החלק העליון בגופייה ומעבירה את האגודל על הפטמה שלי. היא מתקשה. מרי, שאיתה אני מדברת בשיחת וידאו, זוקפת לעברי את האגודלים. "מושלם."


"מה כדאי לי לבקש?" אני מצלמת כמה תמונות רק כדי לבדוק, מנסה להיראות סקסית והרבה יותר שמחה ממה שאני מרגישה באמת. "אני כל הזמן מקבלת תלושי מתנה של סטארבקס, אבל חייבת למכור אותם תמורת כסף."


"אז תתחילי לבקש מזומן," היא משיבה ולועסת מסטיק. "ברור שבשביל זה הוא ברשת."


לא התכוונתי להיות שוגר בייבי, אבל אחרי שהעליתי תמונה של עצמי על החוף בביקיני בחופשת האביב, לא הפסקתי לקבל דרישות בחשבון הסנאפצ'ט שלי. זה סקרן אותי באותה תקופה, אבל לא מספיק כדי לעשות עם זה משהו. לא עד שהמצב נעשה ממש גרוע.


שלושה חודשים לאחר מכן, היו לי לא מעט עוקבים. התברר שלהיות בתולה זו לא סיבה למבוכה בעולם השוגר דאדי'ז כמו שזה בתיכון שלי.


"חמישה דולרים על תמונה של גופייה בלי חזייה," מרי עוברת על הרשימה, "עשרה בשביל מחשוף מלא עם קצת פטמה. בלי חולצה זה עשרים, אבל נראה לי שאם תחליפי לגופייה הוורודה הבהירה, תקבלי יותר כסף."


אני עושה את החישוב. אם אשלח חמש תמונות שלי בלי חולצה, אלה יהיו מאה דולרים מהירים. זה יספיק לכרטיס לאוטובוס ולארוחה, אבל זה לא מספיק כדי להיות באמת מוכנה לתוכנית, אבל זו התחלה. להחזיק את הכרטיס ביד יהפוך את כל זה לנסבל, לזמן מה.


"בסדר," אני אומרת ומתעלמת מהלחץ שמתחיל להצטבר לי בבטן. ככל שאני חושבת על זה יותר, כך זה מפחיד אותי יותר. מפחיד כי זה אומר לחשוף את עצמי בפני זרים. הם יקבלו חלק ממני שניסיתי לשמור לעצמי. מפחיד כי אני צריכה את זה, ואם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה, זה שלהיות זקוקה למשהו משמעותו להיכנע לכוח של אדם אחר.


"הגופייה שלי למטה בחדר כביסה," אני עונה. "תני לי להביא אותה ונסיים עם זה כבר."


מרי מנתקת ואני משאירה את הטלפון שלי על המיטה. חדר הכביסה למטה, ליד המטבח. על אף שעברה כבר שנה, עדיין לא התרגלתי לגודל הבית הזה, הבית של האבא החורג שלי. לפני שאימי התחתנה עם דניאל, גרנו בדירת שני חדרים שהשקיפה על פסי הרכבת. עכשיו אנחנו גרות באחוזה של אלף מטרים מרובעים עם בריכה וחדר בידור. במשך זמן רב, התחושה הייתה כמו לשהות במלון יותר מאשר בבית. עכשיו התחושה אחרת.


אני מתגנבת דרך המטבח ורואה את קופסאות הפיצה שזרוקות על האי. הקופסאות והמלמולים שמגיעים מהמרתף הם סימן ברור שאחי החורג והחברים שלו למטה.


אני נעצרת במקום ומרגישה כמו מטומטמת.


צחוק עולה מהמרתף, כמו אזהרה חדה. קיליאן והחברים הכי טובים שלו, דימיטרי רת'בון וטריסטן מרסר, הם בלתי נפרדים, ומבלים את כל הזמן שלהם ביחד כמלכים של התיכון שלנו. שלושתם הם משפחת האצולה של שכבת הבוגרים. אני לא צריכה לגור עם אחד מהם כדי להכיר אותם באמת, כולם פשוט יודעים.


כל התיכון יודע שהחברה של טריסטן זרקה אותו לפני כמה ימים, אני לא אמורה להיות מופתעת מזה. אם דרמת תיכון קטנונית לא הייתה נראית כמו איזה בולשיט ילדותי מנקודת המבט שלי, הייתי כנראה קוראת לזה שערורייה ענקית. להיות חברה של אחד משלושת הבחורים האלה זה כמו לזכות בלוטו. את זוכה להיות מוכרת ולקבל מתנות יקרות, וכבונוס, יש לך שלושה שומרי ראש מסביב לשעון. שלושתם חולקים הכול והם מגינים על מה ששייך להם.


היא כנראה חכמה וגילתה את מה שכל הבנות לא יגלו לעולם, שזה לא שווה את זה. הם בחורים קרים והעיניים שלהם תמיד צופות. יש להם הבעה מוזרה על הפנים כשאני בסביבה, שגורמת לשערות על העורף שלי לסמור. למזלי, אני בכיתה י"א והבהירו לי היטב שאסור לי אף פעם להסתכל או לדבר איתם, ובשום פנים ואופן לא להתייחס אל אחי החורג כמשפחה.


לא שאי פעם ארצה להיות קשורה למניאק כמוהו. בהתחלה, קיליאן היה בסדר. לא נחמד, או חם, או אפילו ידידותי, אלא יותר כמו שאסיר מתנהג לחברו לתא. זו הייתה קבלה, הבנה שלאף אחד מאיתנו אין ברירה. הוא היה אוהד כמעט, על גבול החברותי. לזמן קצר, חשבתי עלינו כבני ברית.


זה לא ארך זמן רב.


אני לא בטוחה מתי זה הסתיים בדיוק, אבל בזמן האחרון, אחי החורג מקפיד להבהיר לי שהוא מתעב אותי. היחס של החברים שלו התהפך מהתעלמות מוחלטת, לעקיצות מרושעות ומלגלגות כשהעיניים שלהם עוקבות אחריי, מחכות ומעודדות אותי להגיב. תהיתי למה וניסיתי להבין מה עשיתי כדי שיתייחסו אליי בצורה כל כך מרושעת. קיליאן והחברים שלו הם מסוג הבנים שבורכו בכול — מראה, שכל, כסף ואתלטיות. הם אלים בתיכון וזה לא מפסיק גם כשהם בבית, במיוחד למטה, במאורה של קיליאן.


עכשיו אני יודעת שהם מעולם לא היו צריכים סיבה.


השיחה שלהם היא פשוט תזכורת לכמה מתיש הכול — להתגנב על קצות האצבעות בבית הזה ולהתחמק מכל המוקשים. ההרגשה היא כאילו יש אחד כזה בכל פינה, וזה גורם לי להיות פרנואידית. אני מרגישה שעוקבים אחריי כל הזמן, או שמישהו היה בתוך החדר שלי. אוכל להתמודד עם זה בשביל אימא שלי, בשביל הביטחון. אבל אם המצב יחריף...


אני נושמת עמוק כדי להרגיע את עצמי. יש לי תוכנית, נכון? אני רק צריכה להשיג את הכסף ואז אהיה חופשייה. עכשיו אקח את הגופייה שלי, אברח בחזרה לחדרי ואנעל את הדלת.


בחדר כביסה יש שלוש סלסילות של בגדים נקיים, רובן מלאות במדי הפוטבול של קיליאן. כל החדר מריח מזיעה חמוצה ומספריי גוף. לא משנה כמה פעמים אימא שלי מרתיחה את המדים שלו, הסירחון לא באמת נעלם. אני מחטטת באחת הסלסילות בחיפוש אחר הגופייה הוורודה שלי.


"תודה לאל," אני נאנחת ומרימה אותה. "מצאתי אותך."


"לא, נראה שאנחנו מצאנו אותך."


הלב שלי קופץ ואני מסתובבת, היד שלי עולה לצווארי. טריסטן ודימיטרי, או רת', כמו שכולם קוראים לו, עומדים בפתח הדלת.


"אלוהים, הפחדתם אותי." אני מתנשפת ומסתכלת על שניהם. "אתם לא אמורים להתגנב ככה."


"למה לא?" טריסטן שואל, חיוך חד ועקום עולה על פניו. מהמבט בעיניו ומסירחון הבירה שנוטף ממנו, ברור שהוא שתה במרתף כדי להשכיח את הצער שלו. אני לא טיפשה מספיק לחשוב שהוא שבור לב כי זרקו אותו. הוא כנראה רק מלטף את האגו הפצוע שלו. "את זו שמתגנבת לפה כמו עכברה קטנה ומפוחדת."


טריסטן חתיך אמיתי. שיער בלונדיני, עור שזוף ושרירים קשים ומסותתים. אני יודעת שמכל השלושה, הוא הכי מצליח עם הבנות. בדומה לקיליאן ולרת', גם הוא ענק. הוא מאיים לא רק בגלל גודלו, העושר והפופולריות שלו, אלא בעיקר בגלל משהו אחד.


החיוך שלו אף פעם לא מגיע לעיניו.


הן כחולות וקפואות עם ניצוץ של ריחוק קר. רק להסתכל לתוכן גורם לי לרצות לכרוך את הזרועות שלי סביב עצמי.


רת' בדיוק ההפך מטריסטן, עם השיער השחור כדיו שלו, פירסינג בשפתיים, עור חיוור ועיניים כהות. הוא שקט יותר משני האחרים והעיניים העוצמתיות שלו תמיד צופות, עוקבות. היה לנו שיעור משותף אחד בסמסטר בשנה שעברה, וזה הספיק כדי לגרום לי לשנוא להיות איתו באותו חדר. המבט שלו תמיד מעורר בי דחף להתחבא.


"תראה מה זה," רת' אומר ומטה את הסנטר שלו לעברי. "סטורי לא לובשת חזייה."


האזכור של זה גורם לפטמות שלי להתקשות ומכפיל את המבוכה שלי.


"פטמות קטנות וזקורות, אה?" טריסטן אומר וצועד פנימה לתוך החדר הקטן. העיניים שלי מביטות ביד שלו, שאוחזת בידית הדלת וכולאת אותי. השפתיים שלו נפשקות והוא מרטיב אותן עם הלשון. "הן רגישות? הן התקשו רק מפני שדיברתי עליהן או שאני צריך לגעת בהן?"


השיניים שלי חשוקות ואני משלבת את זרועותיי על החזה. "אתה חזיר." אני מתחילה ללכת לעבר הדלת, אבל הם חוסמים את היציאה לגמרי. אני נרתעת לאחור, והנחיריים שלי רושפים מכעס. "זוזו."


"תעני לנו על שאלה אחת, סטורי, ואז ניתן לך ללכת," רת' אומר ונשען עם הכתף על המשקוף. על פניו עולה הבעה מלגלגת, ואני יכולה להריח את הסירחון של הבירה גם ממנו. אני מנסה להציץ מעבר לכתפיו הרחבות, בתקווה שאראה את קיליאן. הוא לא יכול לסבול את זה כשאני בסביבת החברים שלו ויגרום להם לסגת.


כשאני לא רואה אותו, אני משחררת אנחה מתוסכלת. "מה אתם רוצים לדעת?"


ראשו של רת' נוטה הצידה ועיניו בוחנות אותי. "את בתולה?"


"מה?" לחיי בוערות עוד לפני שהמילה יוצאת מהפה שלי. "זה לא עניינכם!"


שניהם צוחקים בלעג. טריסטן מניד בראשו, עיניו רושפות באיום ובהתלהבות. "אוי, סטורי, רק בתולות אומרות שזה לא עניינו של אף אחד. הסגרת את עצמך כרגע."


אני פותחת את הפה כדי להכחיש, אבל סוגרת אותו בחוזקה. "טוב, למי אכפת?" אני שואלת בכעס. "אז מה? אני בתולה. אפשר לחשוב!"


"זה לא משהו שלא ידענו," טריסטן אומר וצועד קדימה. אני נסוגה ונתקלת בפינה הקשה של מכונת הכביסה. "יש לך את המבט הזה. תמים, נקי וטהור. מסוג הדברים שפשוט גורם לך לרצות —" הוא מושיט את ידו, מתעלם מכך שאני מנסה להתנער ממנה, ומנסה ללטף את הצוואר שלי. "לבלגן את הכול."


אין לו מושג כמה המילים שלו פוגעות עמוק.


רת' נושך את שפתו התחתונה, ואני לא אוהבת את ההבעה הרעבה והנוקשה בעיניו. "יש משהו בבתולות, אתה יודע?"


"האנרגיה הלחוצה הזאת," טריסטן מסכים. "מעמידה לי את הזין."


"אני אוהב את ההתחננויות," רת' מוסיף, וקולו העמוק הופך צווחני. "בבקשה לא, זה כואב!"


הפרפרים הלחוצים בבטן שלי הופכים לאבן.


"אבל החלק הכי אהוב עליי," טריסטן אומר, ועיניו הכחולות מתרחבות, "זה לאלף אותן. להרגיש את הכוס הצר הזה חונק את הזין שלי?" הוא מושיט את היד כדי... לגעת בזין שלו. "אין שום דבר יותר טוב מזה. לעזאזל, מה לא הייתי נותן כדי לאלף אותך ברגע זה."


"אתם דוחים," אני אומרת וזוקפת את הסנטר. "אני לא מפחדת מכם, אתם יודעים. אתם סתם חבורה של מניאקים חסרי כישורים חברתיים. זו כנראה הדרך היחידה שבה אתם יכולים להשיג את זה, נכון? להתעמר בבנות כדי שישכבו איתכם? אין פלא שזרקו אותך, דביל."


ההבעה של טריסטן משתנה בן רגע, וכל ההומור מתפוגג לו מהפנים. "מה אמרת?"


אני מושכת בכתפיי ומעבירה את המבט שלי לרת'. "כנראה למישהו בשכבה הבוגרת יש יותר משני תאי מוח." אני יודעת מהדרך שבה המבט שלו מתחדד שהוא זוכר את השיעור שחלקנו. אני שוב מביטה בטריסטן ואומרת, "זה לא סוד שג'נבייב זרקה אותך. חבל מאוד שכסף לא יכול לקנות לך אישיות שתתלווה לזין הקטנטן שלך."


אני מנסה לעמוד על שלי ולהיראות קשוחה, אבל לא יכולה להסתיר את צמרמורת הפחד המביכה שעולה בי בגלל הדרך שבה הבעת פניהם מתקשחת, והעיניים שלהם נוצצות מכעס. אני מבינה מה עומד לקרות שנייה מאוחר מדי. טריסטן זז במהירות, מסתער קדימה וכורך את היד שלו סביב הצוואר שלי. אני מתנשמת בבהלה והידיים שלי אוחזות במפרק כף ידו, אבל הזרוע שלו כמו פלדה.


הוא לא לוחץ על הצוואר שלי, אבל כורך את האצבעות סביבו, ואני מבינה את המסר היטב. הוא יכול. הוא אומר בקשיחות, "זו דרך די מחורבנת להתנהג למישהו שרק נתן לך כמה מחמאות. נכון, רת'?"


"ממש חוצפה," רת' מסכים.


"אולי," טריסטן מנתק את האצבעות שלי ממפרק כף ידו, "נוכל להראות לה עד כמה לא קטן הזין שלנו." הוא מושך את כף ידי למטה עד שהיא נצמדת לבליטה במכנסי הג'ינס שלו. "כפי שציינת בצורה גועלית כל כך, נראה שאני בלי זיון קבוע כרגע. אולי אקח אותך, אחרי הכול."


אני נאבקת לשחרר את כף היד שלי ושפתיי מתעקמות בגועל, אבל הוא מחזיק את כף ידי שם במשך שנייה ארוכה ומתחכך בה. "להיאבק רק יגרום לזה לכאוב יותר, בייבי. אני יודע שזה לא מה שאת רוצה... או שכן?" הוא מטה את ראשו, כאילו בוחן אותי. הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות הוא לבלוע רוק בנוקשות ובחוסר רצון מתחת לכף ידו. "אולי תאהבי את זה? את אוהבת קשוח? כי אנחנו טובים בזה."


רת' עונה בקול קר, "טובים בטירוף."


אני מנסה לדבר, אבל הקול שלי לכוד איפשהו בתוך החזה, תקוע באירוניה של הרגע. התייחסתי לאיום אחד, אבל נקלעתי לאחר.


זה לא יכול לקרות. לא עכשיו. לא ככה. לא עם הבחורים האלה. לא כשהצלחתי להתחמק מגרוע מזה, הכי גרוע מאז שעברתי לפה. העיניים שלי יורדות לזרוע של טריסטן. השרירים שלו נמתחים כשהוא אוחז את הצוואר שלי. אני מנסה למשוך את כף ידי מהמפשעה שלו. אני מצליחה, אבל מודעת לזה שהוא פשוט מאפשר לי. זה בלתי אפשרי להילחם נגד אחד מהבחורים האלה, אז מול שניים? אני מנסה שלא להילחץ כשאני מבינה שאני בנחיתות מוחלטת פה. אני יכולה להילחם, לבעוט, לצרוח ולהשתולל. או שאני יכולה לנסות לדבר איתם בהיגיון.


לא יכול להיות שהם עד כדי כך גרועים, נכון?


"קדימה, תשחרר אותי." אני לוחשת. "אני רוצה לחזור לחדר שלי."


השפתיים של טריסטן מתעקלות בחיוך זדוני. "אבל הכיף רק מתחיל, לא?"


צל נע ליד הדלת והלב שלי מזנק. כתפיו הרחבות של קיליאן ממלאות את החלל. הוא מסתכל על החברים שלו ועליי בפנים חסרות הבעה.


"קיליאן," אני אומרת בעיניים מפצירות, "תגיד להם לשחרר אותי."


"מה קורה פה?" הוא שואל באדישות, כאילו החבר שלו לא מחזיק בצוואר שלי ומצמיד אותי למכונת כביסה. "חשבתי שהייתם אמורים להביא עוד בירות."


עיניו הכהות של רת' נותרות נעולות עליי כשהוא מסביר, "סטורי בדיוק סיפרה לנו שהיא בתולה."


פניו של אחי החורג נותרות חסרות הבעה באופן מלחיץ. "מה אתה אומר."


טריסטן מביט היישר לתוך עיניי ומוסיף, "אמרנו שנשמח מאוד לעזור לתקן את הבעיה המציקה הזו."


מהמבט שעל פניו, הייתם חושבים ששאלו את קיליאן אם הוא רוצה פפרוני על הפיצה שלו. הוא אדיש וכל כך מנותק, לא מושפע.


אני בולעת רוק, "קיליאן, אני לא יודעת למה אתה לא מחבב אותי, אבל —"


"את לא יודעת למה אני לא מחבב אותך?" הוא פולט גיחוך מזלזל ועוקצני. "האימא הזונה שלך הורסת את המשפחה שלי ומביאה את הילדה הזנזונת שלה איתה, ואת לא מצליחה להבין למה אני לא מחבב אותך." העיניים שלו יורדות במורד גופי והוא מחייך. "לא מזיז לי מה הם יעשו לך. הם יכולים לזיין אותך בו־זמנית, ואת יודעת מה אני אעשה?" עיניו נוצצות ורושפות, ואי אפשר לטעות במילים שלו. "אני אצחק."


הוא מתכוון לזה, ומשום מה, אני מופתעת. תמיד ידעתי שהוא שונא אותי, אבל זה? זה פאקינג מרושע. קיליאן לעולם לא יהיה המושיע שלי.


"אספר לאבא שלך," אני פולטת מהפאניקה. בדרך כלל אני לא מלשינה. מלשנים משלמים ביוקר. מעולם לא הלשנתי על קיליאן על כל שאר הדברים שהוא עשה. המריחואנה, הפורנו, המסיבה שהוא ערך לפני כמה חודשים שבה שתי בנות עזבו בדמעות. קיוויתי בחשאי שהעובדה ששמרתי על הפה סגור תגרום לו לחבב אותי, לפחות קצת. ברור שטעיתי. אבל הקטע הוא שאבא של קיליאן מחבב אותי. "אספר לו שנתת להם לעשות את זה."


פניו של קיליאן נאטמות, ועיניו החומות בוהות בי ללא רגש. "זה שלאבא שלי יש חולשה דפוקה לזונות, לא אומר שהוא יבחר בך על פניי."


הדרך שבה הוא אומר את זה, עם דגש על המילה זונות, גורמת לי לתהות אם הוא יודע מה אבא שלו עשה, מה הוא ניסה לעשות. אבל אני נואשת, אז אני ממשיכה, "אם תיתן לי ללכת, נוכל להעמיד פנים שזה מעולם לא קרה, בסדר? בחיים לא אגיד מילה, קיליאן, נשבעת."


לפתע, הוא פולט גיחוך אכזרי. "את כזו דפוקה מזדיינת. אני באמת מקווה שהציצים שלך יגדלו, כי ברור שזה היתרון היחיד שלך. את באמת חושבת שאתן לזבל כמוך לחיות תחת קורת הגג שלי בלי לחשוב על אמצעי לחץ משלי?"


"אמצעי לחץ?"


הוא מוציא את הטלפון שלו מהכיס. טריסטן עדיין מחזיק את צווארי, והאגודל שלו לא מפסיק ללטף את הסנטר שלי. כל נגיעה מעבירה בגופי צמרמורת. הבטן שלי מתהפכת כשאחי החורג מרים את הטלפון שלו. מספיקה לי הצצה על המסך כדי לדעת על מה הוא מדבר. הוא מגחך כשהוא רואה את המבט שלי.


"נכון מאוד, צ'רי המתוקה. תגידי מילה אחת על החברים שלי ועליי, ואראה לאבא האידיוט שלי, שחושב שאת פתית השלג הכי תמים בעולם, בדיוק מה את עושה באינטרנט." הוא מדפדף בחשבון השוגר בייבי שהקמתי, בתמונות שהעליתי. אני נראית רחוקה מתמימה. "הקמת לך עסק קטן ורווחי, צ'רי. את אולי בתולה, אבל רחוקה מלהיות תמימה. זאת אומרת, את חושבת שמישהו יאמין לך בכלל אחרי שהוא יראה את זה? את מתנהגת כמו זונה, בדיוק כמו האימא רודפת הבצע שלך, אה?" הוא טופח עם הטלפון על הסנטר שלו, בעיניים משועשעות. "לא. נראה לי שתיתני לחברים שלי בדיוק מה שהם רוצים."


פאק.


התוכנית שלי. הייתי צריכה כסף מהיר, וזו הדרך היחידה שבה יכולתי להשיג את זה, אבל האיום של קיליאן שאבא שלו יגלה, גרוע יותר.


"אתן לך אחוזים מהכסף," אני מציעה, ומשתנקת בהיסטריה כשהאחיזה של טריסטן מתהדקת סביב צווארי. "כל מה שארוויח, אתן לך רבע. לא. חצי!"


קיליאן פולט צחוק אפל. "לא ייאמן. את תיתני לי כסף? אתם שומעים את החרא הזה?"


טריסטן מחייך והפנים שלו מאירות. "אוי, צ'רי מתוקה, אנחנו לא רוצים את הכסף שלך. חשבתי שהבהרנו את זה." הפנים שלו מתקרבות והוא מחכך את אפו במורד הלחי שלי. הנשימה שלו חמה ומסריחה מבירה, והעור שלי מצטמרר. הוא מביט אל רת'. "איך אנחנו רוצים לעשות את זה? מי יזכה לזיין ראשון את הבתולה הקטנה והעסיסית הזו?"


לעשות את זה?


רת' מתערב. "אתם חייבים לי על חודש שעבר, בני זונות."


טריסטן מגחך בזלזול. "לך תזדיין, זה ממש לא משתווה. אתה עדיין חייב לי על כיתה י'."


"אתה עוד ממשיך עם זה?" רת' מתלונן, ההבעה שעל פניו מתקשחת. "בסדר. שלושת אלפים והגיטרה שלי."


דמעות עולות בעיניי. לא יכול להיות שזה קורה. הם מנהלים עליי משא ומתן כאילו אני גוש בשר. "בבקשה, אל תעשו את זה," אני מתחננת. "אל תפגעו בי. אתן לכם כל מה שאתם רוצים, רק אל... תיקחו את זה."


"אה, התחננות," רת' גונח והיד שלו יורדת והוא מלטף את הזין שלו. "בסדר, ארבעת אלפים."


הברכיים שלי רועדות, אבל הידיים של טריסטן נעות לזרועות שלי ומחזיקות אותי עומדת. רת' ניגש לעמוד מאחוריי והידיים שלו אוחזות באגן שלי. אני יוצרת קשר עין עם קיליאן שוב, מתחננת אליו בדממה. המבט שלו קר ואדיש. ברור שלא מזיז לו מה יקרה לי. בגלל זה אני נדהמת כשהוא אומר, "אף אחד מכם לא יזיין אותה."


טריסטן ורת' קופאים במקום ומסתובבים כדי להסתכל עליו.


"תעשו כל דבר אחר שאתם רוצים, לא אכפת לי, אבל —" הוא מעביר את האצבעות בשערו ומסיט את מבטו בלסת חשוקה. "הדבר האחרון שאני צריך זה שהיא תדמם על רצפת חדר הכביסה. אני לא מתכוון לנקות את החרא הזה, ואני בהחלט לא מתכוון להסביר את זה לאבא שלי."


"הערך הכי גדול שיש לנערה הוא התמימות שלה," דניאל אמר לי באותו לילה במשרד שלו. "למי תיתני את המתנה הזו, סטורי, תהיה ההחלטה הכי חשובה בחייך."


קיליאן זכה לאותה הרצאה? משהו אומר לי שכן.


רת' מקלל באכזבה, אבל עיניו הנחושות של טריסטן בוחנות אותי מכף רגל ועד ראש. הוא צועד לאחור ואומר, "בסדר. בואי נראה את הציצים שלך."


זו דרישה, ועל אף שאני אמורה להילחם ולהגיד לא, אני פוחדת שקיליאן יגלה לאימא שלי ולדניאל על חשבון השוגר בייבי שלי.


רת' לא נותן לי יותר מדי זמן לחשוב על זה, הוא אוחז ברצועות הגופייה שלי ומזיז אותן. הוא גונח מאחוריי, ואני מרגישה את המבט שלו מעבר לכתפי. טריסטן מלקק את שפתיו ומושיט את ידו אליי, מחכך את אצבעותיו מתחת לשד שלי. "קצת קטנים, אבל רכים. אני הראשון שנוגע בהם?"


אני סוגרת את הפה בחוזקה ונועצת בו מבט מתריס, מסרבת להודות בעוד משהו אישי. הוא מחייך ברשעות וצובט את הפטמה שלי. אני צווחת בתגובה ומנסה להסתובב. רת' לא נותן לי להתרחק ומצמיד אותי לגוף הקשה שלו. הקרבה הופכת את זה לבלתי אפשרי להתעלם מהבליטה הקשה במכנסיים שלו.


"שאלתי אותך שאלה, צ'רי המתוקה." אצבעו של טריסטן נעה בעצלתיים סביב הפטמה השנייה שלי, מחכה.


"כן," אני חושקת שיניים ומשקרת. "אתה הראשון."


"תודה." הוא צובט אותה בעדינות ושולח פרץ ניצוצות בוגדניים במורד גופי.


"גבר," קיליאן אומר, "אני יודע שאתה עובר שבוע קשה ומנסה לשחרר קצת מהלחץ פה, אבל אבא שלי אמור לחזור הביתה בקרוב. מה שאתם מתכוונים לעשות, תעשו את זה כבר ותסיימו עם זה."


טריסטן מעביר את האגודל שלו על שפתיי, עיניו נעולות עליהן. "תרדי על הברכיים."


אני יודעת היטב מה הוא רוצה שאעשה, ואחרי שקיליאן אומר לו למהר, הוא מגביר את הקצב. אין לי זמן לעכל כשהוא פותח את החגורה שלו ומוריד את מכנסי הג'ינס. הוא לא לובש תחתונים והזין שלו קשה בדיוק כמו שהרגשתי מתחת לכף ידי. הוא גדול, והעור מתוח ומכוון ישירות אליי. אני בוהה בו קפואה עד שידיו של רת' נוחתות על הכתפיים שלי ומכריחות אותי לרדת על הברכיים.


למרבה האימה, רת' יורד איתי, עדיין צמוד לגב שלי. אני שומעת את הרוכסן שלו נפתח כשיד אחת נכרכת מסביבי כדי לחפון את השד שלי.


"מה אתה עושה?" אני שואלת, בקושי מזהה את הקול של עצמי.


"צופה," הוא אומר ונושך את תנוך האוזן שלי. "מרגיש. גומר. יש יותר מדרך אחת ליהנות מבחורה."


אני יורה מבט אל אחי החורג, הזדמנות אחת אחרונה לקוות שהוא יתאפס על עצמו. חייב להיות משהו אנושי בתוכו. אני מסרבת להאמין שלא. אבל אני לא מוצאת שום אהדה שם. פאק, לא. אני מגלה שהוא בדיוק מכניס את היד לתוך מכנסיו הקצרים ושולף את הזין שלו. הוא נשען לאחור על הדלת ומשפשף אותו פעמיים, לאט, בזמן שהוא צופה. התנועה מגונה ועוינת, ובאופן מוזר היא נראית כמו אזהרה.


האצבעות של טריסטן נוגעות בסנטר שלי, והוא מרים את פניי בחזרה למעלה, לעבר עיניו הקפואות. "תפתחי, צ'רי המתוקה. אני רוצה את העיניים שלך עליי לאורך כל הזמן. אני רוצה לראות את השפתיים היפות האלה סביב הזין שלי. אני רוצה לראות אותן כשתבלעי. אני רוצה שתסתכלי עליי כשזה יקרה." הוא מלקק את השפתיים שלו ופותח את הפה שלי עם האגודל. "מובן?"


אני מהנהנת, מבינה הכול. מבינה שאף אחד לא יציל אותי, אפילו המשפחה. מבינה שזה כל מה שהחיים עכשיו בשבילי — סוטים שעומדים בתור, זה אחרי זה, כדי לקחת משהו ממני. מישהי קצת יותר נאיבית הייתה חושבת שזה מזל רע.


אני יודעת שלא.


אני פותחת את הפה ומכניסה אותו.


אני עוצמת את העיניים ומנסה לחסום הכול, מנתקת את כל המחשבות שלי כמו שלמדתי לעשות. זו לא אני שעושה את זה. זה פשוט אוטומטי. מישהו אחר משתלט על גופי ואני צופה בזה, נעולה במקום כלשהו רחוק ומוגן.


אבל אני לא מצליחה להגיע למקום הזה הפעם.


טריסטן משמיע קול שקט, והיד שלו אוחזת בשערי כשהזין שלו נכנס לפי. הנשימות של רת' רועשות באוזן שלי ואני לא יכולה לברוח מהמגע שלו. ידו אוחזת לי בשד ומסובבת את הפטמה שלי בין האצבע המורה והאגודל.


"אף פעם לא מצצת זין. נכון, צ'רי?" האגודל של טריסטן ננעץ בלחי שלי, ולמרות המילים המסתייגות שלו, קולו נפלט בנשיפה מתייסרת. "את מבינה ששם נמצא הכסף האמיתי, נכון? דאדי'ז ישלמו לא מעט בשביל מציצה, אם תוכלי לעשות את זה נכון." הוא מגביר את האחיזה שלו בשערי ודוחף לתוך הפה שלי.


אני נחנקת בכעס סביב הזין שלו ונרתעת.


הוא מחזיק אותי במקום. "חשבתי שאמרתי לך להסתכל עליי. את לא כל כך טובה בלציית להוראות, נכון?"


הידיים שלי נקפצות לאגרופים בצידי הגוף, אבל אני עושה את זה. אני פוקחת את העיניים ומרימה אותן, פוגשת במבט המזוגג של טריסטן.


"ילדה טובה," הוא טופח על ראשי. "אהיה עדין איתך."


זה ממש מצחיק. עדין. אין שום דבר עדין בזה. אני מתאמצת להתעלם מהמראה של קיליאן מול עיניי ומהיד של רת' שמחליקה במורד הצלעות שלי, שאני מופתעת כשטריסטן מניע את הזין שלו פנימה והחוצה בפה שלי. ידיי עולות לאגן שלו, מנסות להרחיק אותו, אבל העיניים שלו מתכווצות והאחיזה שלו בשערי מתחזקת.


"או שאזיין לך את הפה או שתשתפרי בזה. הבחירה שלך, סטורי."


אני אוחזת באגן שלו ונועצת בו מבט זועם מלמטה, ועל אף שהעיניים שלי מתמלאות דמעות, אני מתחילה להזיז את ראשי. אני די בטוחה שמציצות לא אמורות להיות ככה, תנועות מרירות וכועסות של הלשון שלי. אני מביטה לתוך עיניו וצופה בהן מתרחבות. הלסת שלו נעשית רפויה עכשיו, המבט שלי הוא יותר הבטחה ממציצה. הבטחה שהבחורים האלה לא יצליחו לשבור אותי.


"פאק," טריסטן נושם ומזיז את רגליו. "כן, ככה בדיוק. שיט, היא באמת עושה את זה."


אני יכולה להרגיש את רת' מאחוריי, הזרוע שלו נעה כשהוא מאונן. היד שלו מחליקה במורד הבטן שלי ונדחפת לתוך המכנסיים הקצרים, ואני כבר יודעת שלא כדאי לי להילחם.


אבל זה לא אומר שאני לא מנסה.


"ששש," הוא לוחש. "תירגעי." למרות מה שקורה פה, האצבעות שלו איטיות ומקניטות כשהן נדחפות לתוך התחתונים שלי, והכתפיים שלו נצמדות לגבי. אני כבר יודעת מה הוא עומד למצוא שם, אבל זה לא מפחית מההשפלה כשהוא עוצר ולוחש לי באוזן, "לספר להם כמה את רטובה?"


האצבעות שלי ממש ננעצות באגן של טריסטן, אבל לא נראה שהוא מושפע בכלל.


"לא נראה לי שאגלה," רת' מחליט, והאצבעות שלו מתחככות בחוזקה בדגדגן שלי. "עכשיו לשנינו יהיה סוד. תסתמי את הפה שלך לגבי הסוד שלי, ואולי לא אגלה לכולם איזו זונה את רוצה להיות בשביל שלושתנו. כי את זונה, נכון?" הגיחוך שלו חם ולח על האוזן שלי. הוא ממשיך ללחוש כדי שהאחרים לא ישמעו, "את יכולה להיות שלנו, את יודעת. לא אכפת לנו לחלוק, כל עוד זה אחד עם השני."


הדמעות הכועסות שלי זולגות, יוצרות שבילים חמים במורד פניי. טריסטן משאיר את עיניו נעולות על עיניי, אבל מרים את היד ללחי שלי ומנגב את הדמעות עם האגודל. "די, אל תבכי. אנחנו רק נהנים קצת. את רוצה שניהנה, נכון?" התגובה היחידה שלי היא המבט שאני נועצת בו, בעיניים דומעות ומלאות שנאה. הוא נאנח כשאני מוצצת אותו. "אני לא מבין את זה, קילר," הוא מדבר לאחי החורג. "פעם היינו מתייחסים קצת לבחורה והיא הייתה עושה הכול כדי להיות שלנו. עכשיו, כל מה שהכלבות האלה עושות זה להזדיין מהצד."


הוא אוחז בשערי, מחדיר עמוק יותר את הזין שלו ועיניו המזוגגות בוערות. זה גורם לי לבכות חזק יותר, כי זה, בשילוב מה שרת' עושה לי, גורם לאגן שלי לרצות להתחכך ביד של רת', ו... אלוהים.


החלק הכי גרוע הוא לדעת שאולי רת' צודק.


אולי זה מה שאני.


מגנט לחלאות, משהו לנצל, זונה.


ראשו של טריסטן צונח לאחור ועיניו נעצמות, אני אסירת תודה על ההפוגה כשהתחושה החדה שמצטברת לי בין הרגליים מגיעה לשיא, ואני מתכווצת כשרת' מתנועע בקצב האגן שלי. ההפוגה לא נמשכת, טריסטן פועם בתוך הפה שלי, והזרע הדחוס והמלוח שלו מתפרץ על לשוני. הוא מניח את ידו על העורף שלי, מצמיד אותי אליו ומחזיק אותי שם כשהוא גומר בתוך הגרון שלי.


מאחוריי, רת' גונח, מצמיד את גופי אליו, ואני נתקעת בין שניהם, נמשכת לשני כיוונים שונים. אני שומעת את קיליאן גומר, והגניחה הקשוחה והחנוקה שלו מבהילה אותי.


טריסטן מוציא את הזין מהפה שלי, אבל לא לפני שהוא אוחז בשערי ואומר בקול צרוד, "את יודעת מה לעשות עכשיו, נכון?"


רת' מוציא את ידיו ממכנסיי הקצרים ומרים את הסנטר שלי בכוח. "תבלעי הכול, ילדה יפה."


אני מצליחה לבלוע בלי להיחנק רק בניסיון השלישי, אבל נועלת את עיניי על עיניו של טריסטן כשאני מצייתת ובולעת את הזרע שלו. אני מקווה שאני נראית עוינת כמו שקיליאן נראה קודם, במקום לחשוף את הדבר האבוד והכואב בתוך החזה שלי.


"יופי," הוא אומר ומלטף את לחיי. "את כל כך טובה בשבילנו. נכון, צ'רי?"


אני לא יודעת איך אני מצליחה לקום, אבל אני עושה את זה. אני מרימה את היד לפה כשאני בורחת משם, וקולות הגיחוכים שלהם רודפים אחריי.