אחרי תקופת הקומונות הניסיונית שלו הוא גר אז באיזה סאבלט. הוא היה דוקטור צעיר, פסיכולוג חינוכי וקליני, ובתוכו צד שחיפש הרפתקאות והתנסויות בחיים אחרים, חיים חלופיים; צד שהתנגד להסללה הבורגנית והאקדמית שמשכה אותו ודחתה אותו בו בזמן. בבקרים היה דוקטור לפסיכולוגיה, מרצה שבודק עבודות שהגישו לו סטודנטים באוניברסיטה, ובסופי שבוע היה יוצא לטיולי ליקוט קיצוניים שלעיתים נמשכו ימים; לרוב בקבוצה, בכמה אזורים בצפון הארץ; ישן בשק שינה בשטח; אוכל סברסים שמילאו את ידיו ושפתיו בקוצים זעירים, תותי עץ בשלים ומתוקים, עלים למיניהם; מתרחץ עירום בנחל, במים קרים, וישן תחת כיפת השמיים בכל עונות השנה.
בקומונה האחרונה שהתגורר בה בדרום העיר אכלו לו השותפים הצעירים והרעבים מהמקרר המשותף את כל האוכל שהכין עוד לפני שהספיק לגעת בו. לכן החליט לבחון את קונספט הסאבלטים הזמניים: חודש פה, חודש שם, להשקות עציצים, להאכיל חתול, לפעמים בתל אביב, לפעמים בפרדס חנה.
