לידידי היקר אליאס באבון,


חלק מהאנשים בבית לחם, עיר הולדתך, אומרים עליך שהשתגעת. נולדת כפלסטיני נוצרי, בבית לחם, הכי קרוב לישו שיש. בשנים האחרונות, משהו השתנה. פתאום ראו אותך מגיע אל מסגד ומתפלל כמוסלמי. אמרו "אליאס התאסלם" אבל אחר כך ראו אותך מגיע לבית כנסת בירושלים, ומתפלל כיהודי. אחר כך, כעסו עליך הבריות כי פרסמת תמונה בה אתה מתפלל בכריעה כמוסלמי, בתוך כנסייה. אומרים שהתחלת לעלות אל ירושלים, ובעיר העתיקה הלכת להתפלל גם בכותל המערבי וגם במסגד אל אקצא, פקדת את הכנסיות ואף הנחת תפילין כמנהיג היהודים.


שמעתי שמהומה גדולה פרצה כאשר קראת לאישה יהודייה מבוגרת "אמא", בעברית, בנימוס ובקרבה כאילו היא אמא שלך. אנשים רבים אמרו: "אליאס נראה אדם רציני, מדבר במתינות ובהיגיון - אבל כנראה השתגע". גם אתה שאלת אותי יום אחד: "האם אתה חושב שאני משוגע?". כנראה לא ידעת את התשובה. אמרתי לך שלא, שלדעתי אתה חכם מאוד. אבל עמוק בלב חשבתי, שכנראה שאתה כן משוגע. וגם אני. אחרי הכל, 99.9% מהאנשים בעולם לא יבינו על מה אנחנו מדברים בכלל, ואיך יכול להיות שיהודי – ישראלי ופלסטיני נוצרי יהיו חלק מאותו זרם חשיבה ואפילו חברים.


אבל אתמול הודיעו לנו דבר. גם ראינו את הדבר במו עינינו, בסרטון שהפיצו הפלסטינים: איש יהודי, חרדי, נכנס לתוך מסגד חמזה בבית צפאפא, חלץ את נעליו, וביקש להתפלל. המוסלמים עצרו אותו, ואמרו לו: "אבל אתה לא מוסלמי".


ענה להם החרדי, בכבוד: "נכון, אבל זה הבית של בורא עולם, הוא ברא את השמיים והארץ. הוא לא ברא רק את היהודים, והוא לא ברא רק את המוסלמים. אני רוצה להתפלל לבורא עולם". אמרו לו המוסלמים: "אתה לא רוצה לצאת?"


זה היה רגע מיוחד, של פרשת דרכים. הם ידעו בליבם, שכמוסלמים הם לא אמורים לגרש מהמסגד אדם שרוצה להתפלל לבורא עולם. מצד אחד, הם לא רצו אותם שם, ביניהם, מצד שני היה להם קושי לגרש אותו. אז הם הציגו את הגירוש כשאלה, בעודם מקיפים אותו ומרימים את קולם: "אתה לא רוצה לצאת?"


אבל הוא בשלו, יהודי בודד יחף באמצע מסגד שבאמצע כפר פלסטיני עוין, עונה: "לא, אני רוצה להתפלל לבורא עולם". תגובת המוסלמים חצתה את פרשת הדרכים, והפנתה עורף למסורת הכנסת האורחים המוסלמית: אתה לא יכול להתפלל כאן! אמרו לו נחרצות.