בס"ד ערב פסח תשפ"ד
הסכמה - הרב יובל שרלו
״בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו״ - מצוות התורה לקבע את המוטות המאפשרים לשאת את הארון ממקום למקום מבטאת את שתי התנועות הקשורות בתורה שבעל פה: מחד גיסא, היא מופקדת על מימושה של תורת הנצח, ודברי הרמב״ם כי ״זו התורה לא תהיה מוחלפת״ מנסחים את החובה הזו; מאידך גיסא, התורה שבעל פה נושאת את התורה מדור לדור וממקום למקום, לנוכח כל השינויים המתרחשים בעולם. היחס בין שתי התנועות האלה הוא מהקשים ביותר לעיצוב, שכן בכל עת עולה השאלה מתי מתבטאת הנאמנות להלכה על ידי שימור והמשך, ומתי נאמנות זו מתבטאת דווקא על ידי כיוונונה, כדי שתהא לה שייכות למציאות חיינו.
סוגיות אלו עלו לאורך הדורות כולם. אולם במאתיים השנים האחרונות הן נעשו מסובכות הרבה יותר, שכן קו דק עובר בין המסירות והמחויבות לעולמה של ההלכה, מתוך מגמה לדייק אותה, ובין הניסיון להכפיף את עולם ההלכה לערכים ולתפיסות העולם שלנו, ולמעלה מכך - להפוך אותה חס ושלום ממקור סמכות למקור השראה.
ספרו של הרב הכט הוא אחד החיבורים החשובים בתחום זה. זכותו הגדולה היא בכך שהוא שם על שולחנם של כולם - תלמידי חכמים ואנשים מן השורה - את הסוגיות הדורשות ליבון ובחינה מדויקת, בין שמדובר בצורך הנובע משינויים טכנולוגיים, ובין שהדבר נובע מעולמות אחרים, כגון המהפכות הסוציולוגיות, הקמת מדינת ישראל וכדומה. הקורא את הספר לא יוכל שלא להזדקק לניסוח עמדתו, בין שהוא מקבל את הצעתו של הרב הכט ובין שהוא סולל לעצמו דרך אחרת - "לא תוכל להתעלם".
אי־אפשר להתעלם בימים אלה מסוגיות המלחמה, השבת השבויים ומוסר המלחמה, שהן חלק בלתי נפרד מבירורים הלכתיים אלה, ויהי רצון שהדיון בסוגיות עצמם יהפוך הלכה למעשה, ונזכה כולנו בשיבתם לביתם בשלום ולניצחון במלחמה על אויבינו.
אני מאחל ומברך את הרב שלמה כי ספרו זה אכן יחולל דיון ועיסוק בסוגיות יסוד אלה, ויזכה לגלות פנים בתורה כהלכה, וישמחו בו חבריו.
בהערכה מרובה
יובל שרלו
פתיחה
איך ייראה עולם ההלכה בעוד ארבעים או חמישים שנה? מה הם האתגרים שיעמדו לפני שומרי הלכה בעוד שני דורות, ואילו הלכות תהפוכנה ללא רלוונטיות?
אמרה הומוריסטית ידועה קובעת כי: "קשה לתת תחזיות, בייחוד לגבי העתיד".1 חיזוי התפתחויות הצפויות בעתיד הרחוק כרוך בלא מעט אתגרים. די לקרוא ספרי מדע בדיוני מן המאה העשרים, ולזהות מה הם צפו לנו בימים אלה של ראשית המאה העשרים ואחת (הארצת2 כוכבי לכת ומסעות חלל תכופים, רובוטיקה מתקדמת) ומה לא צפו כלל (אינטרנט וטלפונים חכמים), כדי להבין שתחזיות לטווח רחוק יחסית הן מסוכנות. במשימה שקיבלתי על עצמי בספר שלפניכם אני מסתכן אפוא הן בהחטאת כיוון ההתפתחות והן בהחמצת משמעויות ובהתעלמות מנושאים חשובים.
מנגד, העיסוק במגמות שמסתמנות כבר כיום בפאתי הפיתוח המדעי והטכנולוגי, והדיון בהן, עשויים לעורר עניין. לכן, אף על פי שאני מסתכן להפוך לחוכא ואטלולא בעיני נכדיי וניניי, אני מבקש לחקור לעומק כיוונים שכבר מתחילים להסתמן ולדון בהשלכותיהם. במדעי החברה תחום זה קרוי "עתידנות". אף שהתייעצתי עם מומחים בתחום, אינני בטוח שההבחנות ודרכי העבודה שלי ייחשבו ראויות בעיני אנשים שזהו עיסוקם.
איך הגעתי לעסוק בנושא? לימודיי התורניים היו בישיבת ההסדר שעלבים, במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר־אילן, ובהכשרות שונות כמו אלו של מכון פוע"ה ומכון עמיאל לרבני קהילות בתפוצות. אני משמש בתפקיד רב (לא רשמי) בקהילת ארזי הלבנון בפתח תקווה, מעביר שיעורים ועונה לשאלות שונות הדורשות פסיקת הלכה פרטית ומקומית בדיני אבלות, שבת, טהרת המשפחה ועוד, וכן משיב לשאלות קהילתיות. נוסף על כך אני משתתף בבתי מדרש שונים, כגון בית המדרש של רבני בית הלל, קבוצות דיון של רבני הר הבית ושל רבנים דתיים לאומיים, הדנים בנושאים הלכתיים ומחשבתיים שברומו של עולם.
בעולמי המקצועי אני עוסק בתחום הטכנולוגי, הן בתפקיד של מהנדס תוכנה והן כשותף בכמה מיזמי פיתוח. מצד אופיי והכשרתי ככלכלן אני גם מנסה לחקור ולהבין תופעות עומק גלובליות. צירופם של אפיקי העיסוק השונים שלי יחד מציב אותי בעמדה המאפשרת לי לנתח הן כיוונים מדעיים וטכנולוגיים, הן כיוונים תורניים והלכתיים והן מגמות חברתיות. מתוך כל אלה אני מבקש לשרטט תחזית לעתיד הרחוק.
עם זאת, חשוב לי להבהיר שבכל אחד מהתחומים שאכתוב עליהם בספר זה, אני יכול להיחשב, לכל היותר, לחובבן. הדברים אמורים בעיקר בנוגע לקביעות הלכתיות שיוזכרו כאן במהלך הדיונים. מובן שאין לנהוג הלכה למעשה על פי ההנחות ההלכתיות שמובאות כאן בספר, ובקושי אפשר להשתמש בהן בדיון הלכתי. כאמור, כוונת הספר היא להציג את האתגרים ולא לשמש ספר הלכה מעשי.
מטרת החיבור הזה היא להפנות זרקור להתפתחות ההלכה במציאות העוברת שינויים עמוקים ומקיפים. כבר לפני שנים רבות קרא הרב נחום אליעזר רבינוביץ לתלמידיו להתחיל להכין תשתית עיונית והלכתית לקראת עולם שונה מזה המוכר לנו היום,3 על פי מגמות מובהקות שהוא זיהה.4 אני מבקש להצטרף למשימה הזו ולתת את הדעת על תחומים שונים שבהם אנו עתידים, לפי דעתי, לראות בעשורים הקרובים מהפכות גדולות.
המחשבות שביסודו של הספר שכנו בראשי שנים מספר. חלק מהעיונים נלמדו ולובנו עם חברי קהילתי בבית הכנסת ארזי הלבנון בפתח תקווה ומקצתם פורסמו בבמות שונות. ברצוני להודות לאנשים רבים וטובים שסייעו בידי בעצה, בקריאה ובהדרכה, ובראשם מורי הרב יובל שרלו, שאת עצתו ואת דבריו אני שמח תמיד לקבל, אבל בעבור הספר הזה הקדיש לי נתח נכבד מזמנו היקר. תודה גם לרב ד"ר מיכאל אברהם שהעיר וסייע רבות; לד"ר רועי צזנה שהסביר לי על עתידנות והציע מתובנותיו ומהשקפותיו בנושא; ולרב פרופ' יהודה ברנדס שקרא את הספר כולו והעיר הערות חשובות.
חלק מן הפרקים עברו דרך עינם הבוחנת של מומחים לנושאים שונים, ותודתי נתונה להם: פרופ' אשר כהן (שהאיר הארות רבות על כל הספר), פרופ' משה הלינגר, הרבניות ד"ר תרצה קלמן וד"ר חנה השקס, וחברי הטוב ד"ר יאיר גליק, שאיתו ליבנתי נושאים שונים לאורך עשרות קילומטרים של ריצות. תודה גם לחברי קבוצת "מדעת והלכה", שנוסדה בימי הקורונה לצורכי הסברה משותפת של נושאי בריאות בציבור הדתי, אשר להם הפניתי שאלות ברומו של עולם המחקר.
הציטוטים ממשנה תורה של הרמב"ם ניתנו באדיבות ממהדורת "מפעל משנה תורה". עורך ראשי: הרב ד"ר יוחאי מקבילי.
תודה לאברהם אליצור על העריכה הראשונה, שהביאה סדר בסיסי אל התוהו שבכתיבתי ולד"ר חיותה דויטש שערכה את הספר ביד בטוחה ובראש צלול. תודה לעורך הלשון, תומר יהוד, על עריכה מקיפה והנגשת לשון הספר. תודה לאנשי הוצאת ידיעות ספרים ובהם עורך תחום יהדות עמיחי ברהולץ, שנתנו בי את אמונם וסייעו בהוצאת הספר.
בתקופת העריכה של הספר פרצה המלחמה ברצועת עזה, ובעקבותיה התנדבתי לשירות מילואים. שעות עריכה רבות נעשו במשמרות לילה ביחידת ר"מ2 באיכילוב. בשעה זו, אף שהעריכה מגיעה אל סופה, הלחימה עוד נמשכת. אנו מתפללים ומייחלים שהקב"ה יאמר לצרותינו די.
רבים מהרעיונות שבספר לובנו בשולחן המשפחתי עם ילדיי, ולכולם תרומות מהותיות המשוקעות בספר. בזמן הכתיבה הלכה לעולמה אמי מיכל ז"ל. לה ולאבי ד"ר אריה הכט, ייבדל לחיים, זכויות רבות ביכולתי להקיף את מכלול הנושאים שדנתי בהם.
על כולנה, תודה והוקרה לאשתי ענבל, שכל משימה רבת היקף שהשלמתי - בזכותה השלמתי, ושאיתה אני יכול ליצור עולמות ולבנות עתיד.
שלמה הכט, תשפ"ה
שער ראשון
עתידה של ההלכה: רקע ומבואות
לנוכח הטכנולוגיה המתפתחת
האנושות עומדת לפני שינויים טכנולוגיים גדולים ומהותיים העומדים להתרחש בעשרות השנים הבאות, שינויים שצפויים להביא גם לשינויים חברתיים עצומים. כבר קרו בדברי הימים תהליכים כאלה, אבל קצב השינויים המהיר והיקפם ההולך וגדל הם כנראה חסרי תקדים בהיסטוריה. אני טוען שהשינויים הללו יובילו כמעט בהכרח לירידה בהשפעתה של ההלכה על חיי הפרט, ירידה שכבר מתחילה להתרחש.
בפתח הדברים חשוב לי להדגיש: אני רואה בעצמי איש הלכה. אני מחויב להלכה ומחויב לדרך שבה נמסרה ונקבעה מהר סיני ועד ימינו. מלבד זאת, לימוד ההלכה הוא התחום התורני האהוב עליי ביותר, וספרות השו"ת היא הסוגה התורנית המועדפת עליי. בספר זה איני מבקש אפוא להפחית מחשיבותה ולו במעט, ואיני טוען חלילה שההלכה כפי שהתפתחה היא עניין שאבד עליו הכלח. להפך: הטענה שלי היא שדווקא מחמת החשיבות הגדולה שיש להלכה, מכיוון שהיא היסוד שעליו נשען הקיום היהודי לאורך ההיסטוריה, עלינו להיערך לכך שבתחומים מסוימים, לא מעטים, ההלכה הקיימת לא תהיה ישימה, מסיבות שונות שאתאר בספר זה. אם אנחנו רוצים למצוא את הדבר שימלא את מקומה, יש להיערך לכך בעוד מועד. הפתרון לא צריך לבוא בעיניי באמצעות הרחבה של הגדרות הלכתיות, אלא במציאת דרכים רעיוניות ומחשבתיות חלופיות. לכיוונים אלה אתייחס בהמשך, לקראת סופו של הספר. בינתיים אחזור ואדגיש את טענת היסוד שלי.
אני מבקש לטעון, ובה־בעת להזהיר, כי השינויים הטכנולוגיים שעתידים להתממש בעשורים הקרובים יגרמו לחלקים גדולים מההלכה המצויה - אותם נושאים, סימנים וסעיפים שאנחנו עוסקים ביישומם דבר יום ביומו ודבר שבת בשבתו - לאבד מחשיבותם ומחומרתם, וממילא לאבד מהשייכות שלהם לחיינו. הסכנה היא שאופייה המיוחד של שמירת המצוות, המוכתב ברובו על ידי איסורים ומגבלות, יטושטש. לדוגמה: אם איסורי חלב ובשר ואיסורי שחיטה ודם ייאבדו את משמעותם, בחירת מזון כשר והכנתו לא יצריכו כל בדיקה ומודעות. כך גם אופייה של השבת, לאחר שרוב הלכותיה ייהפכו ללא רלוונטיות, ישתנה לחלוטין.
לאחר ששמירתה של השבת תהפוך קלה יותר, צפויים לבוא גם יתרונות מסוימים. אני מניח שיותר ויותר משפחות ואנשים יתחברו אל הרעיון של מנוחה ושביתה ויצטרפו למעגל שומרי השבת, לפחות חלקית (במובן מסוים, זה הרעיון שעמד בבסיס "אמנת גביזון מדן").5 מצד שני, אני סבור שעבודת ה' מחייבת מסגרת ומגבלות. ריבוי המצוות והאיסורים מבדיל באופן מובהק את היהדות מדתות אחרות. התרגלנו שמגבלות אלה נובעות מן ההלכה, וייתכן שצריך יהיה להיעזר בדרכים אחרות, כגון תיקון תקנות, כדי לעצב מסגרת רעיונית ומעשית לשבת בעולם החדש. כתבתי את הספר הזה בגלל הצורך להיערך לשינויים ולעצב מסגרת חדשה במקום האיסורים שנמוגו. למעשה, אני קורא כאן למחשבה וליצירה שתצפה פני עתיד ותקדם יצירת עולם יהודי הנשען על רעיונות רוחניים שאינם מבוססים דווקא על העולם ההלכתי, אלא עומדים בפני עצמם.
רבנים רבים כבר מזהים את הבעיות שעלולות להיווצר לאחר שכוחן של המגבלות ההלכתיות ידעך. חלקם מציעים את הגבלת הפיתוח הטכנולוגי או הימנעות משימוש בהמצאות חדשות, וחלקם מציעים הרחבה של המבנים ההלכתיים הקיימים. בכמה מן ההצעות האלה אעסוק בפרקים הבאים. לעת עתה אני רוצה להציג דוגמה לגישה כזו בדברי הרב יעקב אריאל:
מסקנתך שהבשר המתורבת הוא המענה ההולם את מגמת היהדות לצמצום צריכת הבשר, יש בה אמנם פתרון למניעת המתתם של בעלי חיים, אך אין בה פתרון הולם ליצר הזלילה. איני יודע מה המניע של המדענים לייצר בשר זה, ובפרט מה המניע של הגופים הכלכליים המממנים מחקרים אלו. האם מטרתם הצלת האנושות ממחסור חמור בחלבון מן החי, או הצלת בעלי חיים מהכחדה, או מטרות אחרות. גם אם כוונותיהם טובות, יש מקום לחשוש מהתוצאות. כמו שלכל אור יש צל כך גם לכל המצאה עלולים להתלוות חסרונות ערכיים. יצר הזלילה יגבר. אפשר יהיה לאכול "בשר" בכל ארוחה, גם עם חלב. וניתן יהיה לקנח סעודה "בשרית" במעדני חלב. מטרת התורה לעדן את נפש האדם ולרסן את יצריו. האם ישולח הרסן ותותר הרצועה? חומר למחשבה.6
הרב אריאל סובר שלפיתוח הטכנולוגי עלולים להיות מניעים לא טהורים, וגם חושב שאפשר לבלום אותו. הנחת היסוד שלי לאורך הספר היא שהפיתוח הטכנולוגי מתקדם מסיבות ראויות בדרך כלל, ושאין בידינו לשלוט בו או בצריכתו. יתר על כן, לטענתי, החל משלב מסוים בתהליך ההיטמעות של טכנולוגיה חדשה כבר אי־אפשר להימנע מן השימוש בה. וכי מישהו מעלה על דעתו כי ארץ ישראל תהיה המקום היחיד בעולם שבו ימשיכו לשחוט בעלי חיים למאכל? עם זאת, שאלתו של הרב אריאל בסוף דבריו - "האם ישולח הרסן ותותר הרצועה?" - היא גם השאלה שאני שואל בספר זה, אלא שתשובתי לה שונה.
אין בידי בעת הזאת להציע פתרון. איני יודע להצביע על אותם רעיונות רוחניים שיכולים להוביל חיי תורה ומצוות. אך זו אינה מטרתו של ספר זה. מטרתי היא להשמיע בו קריאה לחיפוש אחר הדרכים האלה. לדעתי, יש צורך לפתח מסגרות חשיבה שבהן יעלו ויפתחו אפשרויות לשמירה על העקרונות הרוחניים שעומדים בתשתית ההלכות של יום השבת, דיני הכשרות ונושאים נוספים. תקוותי היא שבספר זה הצלחתי להאיר מוקדם מספיק את התופעות שעשויות להתרחש בעתיד, כך שרבנים ואנשי חינוך יוכלו לתת עליהן את הדעת מבעוד מועד.
טענתי העיקרית היא שההתפתחויות הטכנולוגיות יגרמו לשינוי גדול בדרך שמירת ההלכה. הדוגמה הפשוטה ביותר לתחום הלכתי שהטכנולוגיה עתידה לאתגר את שימורו - דוגמה שלה אקדיש את רוב הספר - היא נושא שמירת השבת. כבר היום מכירים רבנים רבים בעובדה שכניסתה של האלקטרוניקה לכל תחומי חיינו פתחה אפשרויות לקיום "טכני" של הלכות שבת, כזה שמנותק מהרעיון ההלכתי. עוד מילדותי זכורות לי שיחות ופעולות בתנועת הנוער סביב האפשרות להפעיל את הרדיו ולשמוע "שירים ושערים" בשבת בעזרת שעון שבת. התשובות בדיון זה התפלגו בין הצעת סיבות הלכתיות מדוע פעולה כזו תהיה אסורה (הנאה ממלאכת יהודי בשבת, מראית עין ועוד) ובין טיעונים בדבר רוח השבת ודמותה. אדגיש: אינני חולק כלל על הצורך להגדיר ולייצר מחדש את דמותה של השבת היהודית, אבל אני סבור שהשיטה ההלכתית הנוכחית לא תתאים (ולמעשה, כבר אינה מתאימה) להתמודדות עם האתגרים שהעולם של בינה מלאכותית יציב לנו.
אני צופה שעם השנים ילכו ויתפתחו במקביל שלושה תהליכים:
ראשית, חומרת האיסורים ההלכתיים תלך ותפחת. כשהתנהל הדיון ההוא על האזנה לרדיו בשבת, הטענה ההלכתית נגעה למלאכת יהודי בשבת. אך מה נאמר היום נוכח שימוש בתכנים עולמיים הנמצאים באופן קבוע ברשת? איזו טענה נטען בעניין מראית העין בעולם שבו ידוע וברור כי הפעלת מכשירים אינה תלויה במלאכות דאורייתא?
שנית, הבחירה לנטות לדעות מחמירות תגרום לסבל ולצער. שמירת שבת כראוי בלי שימוש במכשירים אלקטרוניים "חכמים" תהפוך יותר ויותר לחוויה של סבל, פשוטו כמשמעו. כבר היום הוויתור על השימוש במעלית שבת מסיבות של החמרה הלכתית, בפרט בבניינים גבוהים מאוד, יוצר שבת נעימה הרבה פחות. מה יקרה לאחר שנצטרך לשנות בשבת את אופני ההפעלה של כל מערכות הבית החכם ושל העיר החכמה?
ושלישית, הטיעונים ההלכתיים הנחוצים ילכו ויקצינו עד שיגיעו לקצה שאין להמשיך מעבר לו. בדיון על מכונית אוטונומית בשבת, למשל, דיון שכיום מחמיץ חלק מהאפשרויות שיהיו מעשיות בטווח הזמן הקרוב, כבר יש צורך דחוף לחזק את תוקפו ומקומו של האיסור ההלכתי של "עובדין דחול"7 ולהפוך אותו לעיקר מדאורייתא ולמשענת העיקרית של הדיון - כלומר לתכלית, שניצבת מעבר לבסיס ההלכתי הרגיל.
רובו של העיון בספר זה יתמקד בהלכות הנוגעות לחיי הפרט. אני מעריך ומקווה שמקומן של ההלכות המשפיעות על חיי הכלל, בתהליך הפוך לזה שתיארתי עד עתה, דווקא ילך ויתרחב. אנחנו זקוקים להשלמה גדולה ביסודות ובעקרונות של הלכות הציבור: בדיני צבא ומדינה, במערכת משפט ההלכה, ובעזרת ה' גם בתחום המקדש והקודש ובתחום הקורבנות. אלא שתחומים אלה שייכים בעיקרם להלכות ציבור, ונוגעים פחות להתנהלות האישית היומיומית של כל יהודייה ויהודי.
מהפכות תעשייתיות וטכנולוגיות
כאמור, במאות השנים האחרונות חלו בעולם שינויים גדולים, שיש להם השפעה עצומה על הכלכלה, על התרבות ועל הפוליטיקה, ומתוך כך גם על העולם ההלכתי. בפרק זה אשרטט את קווי המפגש של ההלכה והמהפכה הטכנולוגית, כדי לנסות לקבל נקודת מבט על הצפוי למפגשים אלה בעשרות השנים הקרובות.
השינויים הגדולים בתחום הטכנולוגיה משפיעים על הכלכלה העולמית, על מבנה החברה ועל החיים האנושיים - וגם על ההלכה. מקובל לחלק את תהליך ההתפתחות בתחום הזה לארבעה שלבים עיקריים: המהפכה התעשייתית, המהפכה הטכנולוגית, מהפכת המחשוב ומהפכת הבינה המלאכותית.8
המהפכה התעשייתית: הופעת המכונות
במהפכה התעשייתית הראשונה (1840-1760) הומצאו המכונות, הנעזרות בכוח מכני (מים או קיטור) לייצור ולהגברת כוח ההפעלה של האדם. השאלות ההלכתיות שהתחדשו בתקופה זו עסקו, בין השאר, בהחלפת כוחו המכני של אדם בכוחה של מכונה או של מנוע, וכתוצאה מזה בניתוק בין הכוונה הדרושה ביצירת תשמישי קדושה ובין היצירה עצמה. הדוגמאות הידועות שעליהן נשאלו שאלות אלה הן מצת מכונה, וכן טוויית חוטי ציצית ויצירת בתי תפילין בעזרת מכונה. הבעיה המרכזית בכל הדוגמאות הללו היא הנתק החלקי בין כוחו של האדם המבצע ובין הפעולה שבוצעה וכן ההתמשכות האוטומטית של הפעולה, שהפרידה את פעולת המכונה מכוונת המפעיל.
המחלוקת על מצות מכונה, שהחלה בשנת תרי"ח (1858), מתוארת במאמרו של יצחק אלפסי "מצות מכונה ומצות של יד" ובמאמרים נוספים.9 הסיבות השונות לאיסור ולהיתר מתארות היטב את השינוי הגלום בתיעוש ובייצור ההמוני. המחמירים חששו לאובדן הדיוק וההשגחה על המלאכה מחמת המהירות הגדולה שלה; חששו לאובדן הכוונה שבפעולה - שהיא חובה הלכתית - מחמת הכמות הגדולה המיוצרת ומחמת אובדן הקשר הישיר בין התוצר ובין המפעיל. נוסף על כך, שני החששות הללו - אובדן הדיוק ואובדן הכוונה - הם גם תוצאה של מעבר הייצור מידיהם של מומחים ובעלי ניסיון לידיהם של אנשים פשוטים, שאינם ערים לדקויות10 ולפרטים החשובים בקיום המצווה.
המחלוקת על שזירת חוטי ציצית על ידי מכונה נסבה על קווים דומים, אך בניגוד לסוגיית אפיית מצות, שחובת הכוונה בה היא הידור מאוחר יחסית ולא סעיף מרכזי בהלכה,11 בעשיית ציצית כוונת העושה לשם מצווה חשובה הרבה יותר ונלמדת מן התורה מהמילים "גדילים תעשה לך" (דברים כב, יב), כנאמר בתלמוד הבבלי במסכת סוכה.12 גם השולחן ערוך הלך בכיוון זה ופסק שהחוטים צריכים להיטוות לשם המצווה, והרמ"א הוסיף בהגה שיש מחמירים שאפילו שלב ניפוץ הצמר, הקודם לטווייה, צריך להיעשות בכוונת המצווה, אך שהמנהג המקובל הוא להקל בזה.13
במקרה שבו גוי טווה את החוטים וישראל מנחה אותו ואומר לו שיעשה לשם מצווה - הדין נתון במחלוקת בין הרמב"ם שפוסל והרא"ש שמכשיר. הרמ"א מעיר על כך, שנוהגים שהיהודי גם יסייע מעט לעשייתו של הגוי, כפי שמנחים לנהוג גם בעיבוד עורות לקלף ולתפילין. נוסף על כך, גם שזירת החוטים הטוויים צריכה להיעשות לשם מצווה.
ההתפשטות הנרחבת של השימוש במכונה לצורך טוויית ציצית התרחשה בשנים שאחר מלחמת העולם הראשונה. בימי המחסור והמשבר הכלכלי היה קשה מאוד להשיג ציציות העשויות בטוויית יד ומחיריהן התייקרו.14 בשל זאת עלתה האפשרות לייצר חוטים במכונות טווייה, שכבר היו משוכללות דיין ונפוצות.
בפרקים הבאים אתאר את הגישה ההלכתית המקובלת, שאומרת שקיום המצוות בדרך שגרה לא צריך להיות כרוך בסבל מוגזם, וכי יש לשקול הקלה מידתית בפסיקה כדי לאזן בין חומרת האיסור ובין המחיר הכרוך בהחמרה זו. דוגמה לכך היא האיסור להדליק אש בשבת, שעלול היה לגזור על היהודי לשבת בחושך ולאכול אוכל קר, אבל הוא רוכך בעזרת הציווי להטמין אוכל ולהדליק נר שבת כדי שאפשר יהיה לקרוא לשבת עונג.
שיקול זה, של מניעת צער וסבל, הופעל גם בעניין ציצית הנעשית במכונה: אף שמן הדין המצווה צריכה כוונת אדם בעשייתה, רבנים פסקו להקל בשימוש במכונה כדי לאפשר הוזלה ניכרת במחיר הציציות.15 המאמץ להתיר את השימוש בציציות אלה נועד לאפשר ליהודים רבים יותר לקיים את המצווה.
שינויים גיאוגרפיים ותרבותיים
השפעה נוספת של המהפכה התעשייתית נוגעת למישור החברתי: התיעוש, ריכוז כוחות הייצור בערים וסביבן והתגברות העושר, הובילו לפתיחת הצורך בהשכלה אקדמית, להרחבת זכויות האדם ולמדיניות רווחה לטובת איוש שורות הייצור והניהול. הם גרמו גם למעבר יהודים מן הכפר אל העיר ולהתפתחות תנועת ההשכלה, והן תופעות רלוונטיות לתקופה ונובעות גם מהאפשרויות הכלכליות השונות שהתפתחו. גם בתולדות משפחתי שלי אפשר לראות, כי במהלך המאה התשע־עשרה עבר הדור שנולד בתחילת המאה ובאמצעה מן הכפרים שבהם גדלו אל הערים או לארצות הברית.
המשך הפרק בספר המלא
