"הגענו, הנה הרגל, אני חושב השמאלית"
אלוהים איזה אפס הוא הקוּגְל הזה, בשבילו, היא רגל, יד, ראש, כלום, אבל הוא לא אשם, הוא נהיה קטן מהפחד, על אף שהוא גדול ושמן, לא רואים לו כבר את העיניים כי העפעפיים כל כך נפוחים, אין לו חיים, אבל מה זה חשוב, אני כבר קרוב לידך שרה, עוד מעט אני מגיע ליד הלבנה, את שולחת אותה כמו מלאך מהשמיים נגד צַדִיקוּרִי, את תהיי יום הכיפורים שלו ואני שליח המצווה, עכשיו באמת אין זמן להפסיד, אני מתקדם בכל הכוח, חופר כמו משוגע, מוכרח להגיע ראשון לידיים שלך, אני אחזיק אותן בעדינות ובכבוד, קודם אני אחפש את היד השמאלית, השמאלית, אני זוכר, אני מאמין שביד הזו הקטנה שלך, הענוגה, נלחמת כמו לביאה נגד האלוהים בכבודו ובעצמו והצלחת, רק לפני כמה שעות זה היה, עכשיו את יום כיפור ואני מוניתי על ידך לשליח, קוּגְל, מולי, מהצד השני, כפוף כולו אל האדמה אני רואה איך הוא כמעט מוציא את הרגל שלך, השמאלית, אני קרוב אלייך ואל הבקשה האחרונה שלך יותר ממה שחשבתי, הזיעה מעוורת לי את העיניים אבל לא צריך אותן כדי להרגיש אותך, העפר הקר נדבק לי חזק לידיים.