פתח דבר


בבוקר יום רביעי 6 בדצמבר 2006 הסיע שמואל ראדה את בתו תאיר, תלמידת כיתה ח', לבית הספר נופי גולן ביישוב קצרין שבו גרו. לאחר שאיחרה לשוב הביתה, החלו ביישוב חיפושים אחריה. בשעה 18:45 לערך נכנסו כמה מהמחפשים לשירותי הבנות בבניין שבו למדה, ולעיניהם נגלה מחזה זוועה: תאיר ישובה על האסלה כשפניה לקיר, בתוך תא מוצף בדם.


רומן זדורוב, שעבד בבית הספר כרצף, נעצר שישה ימים לאחר הרצח, וכעבור שבוע הודה בו ושחזר אותו. אך עד מהרה חזר בו, ומאז הוא מכחיש כל קשר אליו. זדורוב הורשע ברצח ב-2010 ונדון למאסר עולם. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה ב-2015. ב-2021 הוחלט לערוך לו משפט חוזר, וב-2023 זוכה.


הפרשה, הכוללת את רצח תאיר ראדה ומשפטו של רומן זדורוב, היא מהפרשות הפליליות המסועפות והמסוקרות בתולדות המדינה: ילדה שנרצחה בבית ספרה; מהגר שהורשע ברצח והרשעתו נשתמרה בכמה ערכאות; רוב מכריע בציבור שסבר כי הוא חף מפשע; אמהּ של תאיר, שחלקה מהרגע הראשון על עמדת הממסד; מתמודדת נפש שהופיעה בתקשורת בפנים גלויות כדי לעמוד מול הטענות שרצחה את תאיר; קונספירציות על כיתות שטן; חברות בנות 13 שנחשדו בעיני רבים כמעורבות ברצח; והספקות שאינם מרפים. לא פלא שהפרשה נהפכה למעין תוכנית ריאליטי לאומית.


חודשים ספורים לפני הרצח שבתי ארצה מלימודי דוקטורט בארצות הברית. כמו כולם, גם אני שמעתי על הרצח, אבל בשנים הארוכות שבהן התנהל המשפט המקורי לא עקבתי אחריו, וכשביקרתי בקצרין עם חברים, כמה חודשים לפני שהתחלתי לחקור את הפרשה, לא קישרתי בין היישוב הפסטורלי לבין רצח תאיר ומשפט זדורוב. רק בסוף 2015, תשע שנים לאחר הרצח ומעט לפני ההחלטה בעניין הערעור לבית המשפט העליון, נשאבתי לפרשה. מאז הקדשתי לה כמעט כל רגע פנוי.


זמן קצר אחר כך התפרסמה כתבה על אודות קבוצות הפייסבוק הפופולריות בישראל בתחילת 2016.‏1 משלוש הקבוצות הגדולות בשפה העברית, שתיים עסקו בנושאים יומיומיים: "פשפשוק", להחלפת חפצים, ו"אמהות מבשלות ביחד", להחלפת מתכונים. הקבוצה השלישית, "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל", מנתה יותר מ-200 אלף חברים. הפופולריות של קבוצה העוסקת בנושא נקודתי לכאורה, שבמרכזו רצח ילדה מלפני כעשור ומשפט שנוי במחלוקת של מהגר שהורשע ברצח, הפליאה אותי. התעניינותי גברה כשנוכחתי שהתכנים בקבוצה מבוססים על חומרי מקור, ובהם תמונות מזירת הרצח שאנשים דנים בהן בכובד ראש. התמיכה הגורפת בטענה שזדורוב אינו הרוצח והארומה האנטי־ממסדית הבוטה ריתקו אותי.


עוד התרשמתי מהאתר "האמת היום", שהוקם ב-2016 וריכז את החומרים המשפטיים הקשורים לפרשה, לרבות חומרי חקירה ומוצגים משפטיים, פרוטוקולים של דיונים, סיכומי הצדדים ופסקי דין, וכן חומרים תקשורתיים ואחרים. למיטב ידיעתי, זהו המקרה הראשון בארץ וכנראה גם בעולם שבו חומרים משפטיים בתיק רצח הועלו בהיקף נרחב כזה לאינטרנט, בצורה מסודרת ומונגשת. עם השנים תומללו חלק ניכר מחומרי החקירה בידי פעילים, וסרטוני החקירות, השיחות עם המדובב והשחזור, שרובם ברוסית ואורכם יותר מ-100 שעות, תורגמו מחדש בידי פעילים דוברי רוסית בהובלת אדיק פאינשטיין. התרגום נוסף ככתוביות לסרטונים, ובהמשך הועלו חלקם לפייסבוק וליוטיוב ונפתחו לציבור. ב-2021 הם הוגשו בהסכמה עם התביעה (לאחר עדכונים קלים) כמוצג במסגרת המשפט החוזר. כך, כל מה שרציתם לדעת על רצח תאיר ראדה ועל פרשת זדורוב נמצא במרחק נגיעה. מכל האמור הבנתי שמדובר במקרה שניתן ללמוד ממנו רבות על יכולות הציבור להיחשף לסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת באמצעות הרשתות החברתיות, וכן לדבר עליהן ולפעול בהקשרן.


גם תגובת הממסד משכה את תשומת לבי. בינואר 2016, לאחר דחיית ערעורו של זדורוב לבית המשפט העליון, פרסמה פרקליטות המדינה מסמך תגובה לטיעונים שעלו ברשתות החברתיות לגבי הפרשה. למיטב ידיעתי, זהו המקרה הראשון בארץ, ואולי בעולם, שבו הפרקליטות מפרסמת מסמך המשיב לטיעונים שעלו במדיה החברתית.2 דובר משרד המשפטים טען: "ראינו את הסחף ברשת וזיהינו את זה כאירוע משברי. אני לא יכול להתעלם מכך שאלפי אנשים חושבים שמפברקים ראיות במשרד המשפטים. שיחשבו שטעינו, אבל לא שזייפנו. איבוד אמון בסדר גודל כזה עלול להביא לאי־תשלום מסים ולסירוב לשרת בצבא. לא יפנו למשטרה ולא יעידו בתיקים. יהיה פה ג'ונגל. אני תופס את עצמי כמגן המוסד. אלו מערכות שעליהן יושבת הדמוקרטיה שלנו, זו הפלדה".3


עם השנים נהפכה הפרשה בעיני רבים סמל לאטימות ולעוול מצד הממסד ולאי־אמון בו, ומנגד - היא מסמלת את יכולתם של אזרחים להתארגן באמצעות הרשתות החברתיות כדי לתרום לחשיפת האמת ולעשיית צדק. בספר נצלול לעולם הסוער והמרתק של האנשים והקבוצות שהיו בחזית הפעילות, לתכנים שאפיינו אותה ולתגליות שנוצרו באמצעותה. המעורבות הציבורית הביאה לעתים לתוצאות שליליות, כמו הפצת שמועות וקונספירציות, וכן השמצות והטרדות של אנשים שנקשרו לפרשה על לא עוול בכפם, אבל היתה לה גם תרומה מפתיעה ומרחיקת לכת לחשיפת מידע וליצירת ידע חדש, וכן לכתיבת מסמכים ולליווי ההגנה של זדורוב, במיוחד במשפט החוזר.


בספר ייסקרו מגוון רחב של תחומים שבהם הביאה המעורבות הציבורית לתגליות מהותיות. למשל, פעילים תרגמו מחדש את עשרות השעות של הקלטת הווידיאו של שיחותיו של זדורוב עם המדובבים ושל חקירותיו וגילו השמטות ואי־דיוקים בעלי חשיבות. אחרים גילו שהפרשנות שניתנה לממצאים מהמחשב של זדורוב, שהיו נדבך משני בהרשעה, אולם אפשרו לצייר את זדורוב כסוטה מין ואלים באופן קיצוני, היתה שגויה. תגליות אלו ורבות אחרות תוקפו באמצעות חוות דעת מומחה שהוגשו לבית המשפט והיו בסיס משמעותי להכרעה במשפט החוזר. יתרה מכך, כתם דם של תאיר שנמצא בתא סמוך לתא הרצח קוטלג באופן שגוי, כפי שנחשף בידי פעיל שעבר על שרשרת המוצגים במלואה. הגילוי היה עילה מרכזית בהחלטתו של השופט חנן מלצר להורות ב-2021 על קיום משפט חוזר.


הספר מציג את הפעילות הציבורית ברשתות החברתיות למען צדק לזדורוב כמקרה מעניין וחשוב של מעורבות ציבורית בהקשרים של צדק ומשפט. הפעילות בולטת בשל נושא הפעילות השנוי במחלוקת, הדיון הנרחב והממושך בסוגיות משטרתיות ומשפטיות בין אנשים מהציבור הרחב וזמינות החומרים שעל בסיסם היא מתנהלת. הפעילות השפיעה במישורים רבים, בין היתר על הבקיאות והעמדות של הפעילים, על היכרותם את אופני הפעולה של גופי הממסד הרלוונטיים ועל יכולתם לפתח ולתרגל מיומנויות אזרחיות; על שמירת הפרשה על סדר היום הציבורי; ועל דעת הקהל - למשל על התדמית של קצרין ושל גופי הממסד שהיו מעורבים בפרשה. וכאמור, לפעילים למען צדק לזדורוב היה מקום מרכזי בחשיפת מידע וביצירת ידע חדש, שתפסו נפח משמעותי בהחלטה על קיום המשפט החוזר ומקום מרכזי בפסק הדין שניתן בסופו.


לספר שתי מטרות. ראשית, הוא סוקר באופן מלא ומקיף את חקירת הרצח של תאיר ואת משפטו של זדורוב. בכך עוסק חלקו הראשון: ההתרחשויות ביום הרצח, זירת הרצח, חקירותיו של זדורוב, הודאותיו, השחזור והתהליך המשפטי.


חלקו השני של הספר מנתח את הפעילות הציבורית המסועפת לגבי הפרשה ברשתות החברתיות ואת השפעותיה, תוך סקירת צדדיה הפרו־חברתיים לצד צדדים פחות חברתיים ואף אנטי־חברתיים. הוא סוקר את הרקע, את המניעים ואת העמדות של מנהלי הקבוצות המובילים את הפעילות ואת החלוקה לשני סוגי פעילות, ממוקדת־דיון מול ממוקדת־השתתפות; את צורות הביטוי הרווחות בקבוצות, כגון הצגת תרחישים על אודות הרצח, ממים והומור הדובר את "שפת הפייסבוק"; תגליות שמקורן בפעילים; שמועות, שקרים וזיופים המופצים כחלק מהפעילות; והשפעת הפעילות על בני נוער שנחשדו (ללא ביסוס) במעורבות ברצח, על תדמית המקום שהתרחש בו, על עובדי ציבור וגופי ממסד ועל הציבור.


בסיום המשפט החוזר, בסיפא של פסק דינו, הרהר השופט צרפתי בשאלת ההבדל בין דעת הרוב במשפט החוזר להכרעת הדין בערכאות הקודמות. הוא ציין כמה נדבכים שהשתנו מהקצה אל הקצה בין המשפט הראשון למשפט החוזר. הראשון שבהם הוא שלנגד עיני השופטים עמדו הסרטונים במלואם, מתורגמים מרוסית, עם כתוביות בגוף הסרט. זאת, בניגוד לסרטים אילמים וערימת תמלולים לצדם, שלצופים היה קשה מאוד לשלב ביניהם בצורה חיה. כאמור, הסרטים תורגמו מחדש בהובלת הפעיל אדיק פאינשטיין, שאף העלה עליהם כתוביות. סיבה שנייה לשוני בין פסקי הדין, לפי צרפתי, היא שממצאים ממחשבו של זדורוב, שהעידו כי הוא אדם "אלים וסוטה מין באופן קיצוני", התגלו כלא נכונים - אף זאת כתוצאה מגילויים של הפעילים. סיבה נוספת היא ראיות חדשות שהובאו בפני השופטים בהליך זה, בין השאר כתם דם בתא 3, שאף הוא התגלה על ידי פעילים. מכאן עולה בבירור חשיבות הפעילות הקבוצתית להביא לחשיפת האמת בפרשה ולעשות צדק לזדורוב, וזהו נושא הספר שלפנינו.4


הקדמה


יום רביעי 6 בדצמבר 2006 היה יום חורף נאה. כ-500 תלמידי כיתות ז' עד י"ב נמצאו בבית הספר נופי גולן שבקצרין. ברחבת הכניסה ניצב כלוב ענקי ובו תוכים קשקשניים, והחצר היתה "רחבת היקף, מטופחת, נקייה... יופייה... משרה אווירה נינוחה ונעימה".5 אבל דבר בחזותו הרגועה והנאה של בית הספר לא ניבא את האסון שיתרחש בעוד זמן קצר ויטלטל את המדינה שנים ארוכות.


ב-12:50 הסתיים השיעור השישי והחלה ההפסקה. ב-13:05 נשמע הצלצול לתחילת השיעור השביעי, שהסתיים ב-13:50, ובמהלכו פקדו נערות רבות את שירותי הבנות היחידים במבנה. בתא השני מהכניסה, בבריכה של דם, שכבה ילדה ללא רוח חיים וגרונה משוסף.


בקומת הביניים של המבנה, שבה היו שירותי הבנות, שרר שקט רועם. תלמידי שכבה י', שכיתותיהם נמצאו בה, היו בפעילות מחוץ לבית הספר באותו יום. המורים והתלמידים שלמדו ולימדו בקרבת השירותים; הנערות שהיו בשירותים, כולל בסמיכות זמנים לשעת הרצח המשוערת; עשרות הנערים והנערות שהיו במבנה; ועובדי ניקיון רבים, שחלקם שהו זמן רב במתחם השירותים - איש מהם לא שמע דבר ולא הבחין בדם אשר הציף את רצפת התא השני מהכניסה, הכתים את הקורה המפרידה בינו ובין התא שלידו וניתז על הקירות ועל הדלת.


תאיר ראדה, נערה כריזמטית ובולטת, תלמידה טובה ורקדנית מחוננת, לא חזרה מההפסקה לשיעור התיאטרון שבו השתתפה. בשעות הערב, יותר מחמש שעות אחרי שנראתה לאחרונה ולאחר חיפושים נרחבים, נמצאה גופתה בתא נעול בשירותי הבנות. כאמור, רבים - תלמידים, מורים, אנשי מנהלה ועובדי ניקיון - שהו באזור זירת הרצח סביב שעת הרצח המשוערת, אך איש לא דיווח על דבר חשוד. איש לא דיווח בזמן אמת על אדם חשוד שנכנס לבית הספר או יצא ממנו. בבית הספר ובקרבתו לא היו מצלמות אבטחה שבהן היה ניתן להסתייע בפענוח הרצח. המשטרה ביצעה פעולות רבות מאוד, והחקירה נהפכה לאחת המורכבות והיקרות אי־פעם.6 היא הותירה שובל של חומרים שנחשפו מאז כמעט במלואם והם התשתית לשיח הציבורי על אודות הפרשה.


ההערכה הראשונית של המשטרה היתה שהרצח בוצע בידי בני נוער.7 למרות זאת, שלושה מבוגרים נעצרו בחשד לרצח. הראשון עורר את חשדם של השוטרים כשהגיע לתחנת המשטרה שמול בית הספר כשעתיים וחצי לאחר שעת הרצח המשוערת, כשהוא חבול ומדמם, והתלונן שנגנב כסף מארנקו ותיקו אבד. הוא שוחרר כשהתברר שהחבלות ישנות ולאחר שעד ראייה סיפר שראה אותו נשדד.8 האדם השני, שהועסק כגנן בבית הספר, נעצר עקב טעות בזיהוי ושוחרר כשסיפק אליבי.9 האדם השלישי, רומן זדורוב, רצף שעבד בבית הספר, נעצר שישה ימים לאחר הרצח, וכעבור שבוע הודה בו ושחזר אותו. יומיים לאחר השחזור הודה שוב בביצוע הרצח ומיד חזר בו, ומאז הוא מכחיש כל קשר למעשה. זדורוב הורשע ברצח ב-2010 ונדון למאסר עולם. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה ב-2015. בשלב זה, כפי שאדגים בהמשך, נהפכה הפרשה בעיני רבים לסמל לאטימות ולעוול מצד הממסד ולאי־אמון ציבורי כלפיו. ב-2021 הוחלט לערוך לזדורוב משפט חוזר, וב-2023 זוכה.


בסיסי הרשעתו של זדורוב במשפט המקורי


בפרקים הבאים נצלול לתיאור הזירה ונלווה את חקירת הרצח, את חקירותיו של זדורוב ואת התהליך המשפטי. לפני כן, בפרק זה, נסקור ממעוף הציפור מדוע הורשע זדורוב ברצח במשפט המקורי בבית המשפט המחוזי בנצרת ומה היו ההשגות נגד ההרשעה. בהמשך הספר ננתח את השיח הציבורי, שממנו עלה פסק דין שונה לחלוטין לגבי מעורבות זדורוב ברצח, ונראה כיצד אנשים מהציבור, על בסיס הרשתות החברתיות באינטרנט, סייעו להוציא לאור את האמת ולעשות צדק.


השופט יצחק כהן, אב בית הדין במשפט המקורי, התייחס בפסק הדין ל"מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי" שהצביע על זדורוב כרוצח של תאיר, לרבות הודאותיו בפני המדובב והחוקרים ושחזור הרצח - שכללו מספר רב של פרטים מוכמנים כביכול. על הג'ינס של תאיר איתר מומחה המשטרה כמה טביעות נעליים, שלפי חוות דעתו, אחדות מהן שייכות לנעלי העבודה של זדורוב בסבירות של "אפשרי בהחלט". שלל ראיות נסיבתיות אף הן קשרו את זדורוב לרצח.10


לפי פסק הדין במשפט המקורי, זדורוב הוא מניפוליטיבי ומתוחכם11 ונידב בהדרגה פרטים על הרצח כשחשב שהם ידועים לחוקרים, עד שלא נותר לו אלא להודות. בחקירות, בשיחות עם המדובבים ובשחזור עלו פרטים מוכמנים רבים, שרק הרוצח אמור לדעת. חלק מהפרטים המוכמנים הוגדרו כמכריעים: (1) תיאור תנוחת גופתה של תאיר בעת ביצוע הרצח, שהלם את חוות דעתו של מומחה הזירה של המשטרה; (2) הידיעה כביכול שלא היה ניתן לנעול מבחוץ את תא השירותים שבו בוצע הרצח; (3) הטענה שלאחר שיחת טלפון בלילה שלאחר הרצח, עם ראובן ג'נאח, שאצלו החל לעבוד בשבוע שלאחר הרצח, אמר זדורוב לאשתו ש"ילדה נפלה בשירותים מאסלה" כשלכאורה לא היה אמור לדעת זאת.12


פרטים מוכמנים נוספים הוגדרו כבעלי משקל גבוה: (4) ידיעת זדורוב את מספר תא השירותים שבו בוצע הרצח; (5) היכרותו עם חלק מהחתכים על הגופה; (6) ידיעתו שתאיר לא נאנסה; (7) טענתו שראה דם בשירותי הבנים, מעל המקלט שעבד בו, וחששו שהטיפות נזלו מהסכין שלו, כשהמנקה דיווח שראה טיפות דם בשירותים אלה.13 נוסף על כך היו פרטים מוכמנים שהוגדרו כבעלי משקל מופחת: (8) זיהוי קומת הרצח ושירותי הרצח; (9) הכרת אופן היציאה מתא הרצח; (10) הכרת המראה החיצוני של תאיר וחלק מהפריטים שלבשה.14


זאת ועוד, (11) זדורוב עמד ב"מבחן ההזדמנות": הוא עבד בקרבת זירת הרצח, והיו לו גישה אליה וחלון זמן ארוך מספיק בקרבת זמן הרצח המשוער שבו לא ראה אותו איש - זמן שבו היה יכול לרצוח את תאיר ולברוח בלי להתגלות;15 (12) פסיכולוגית בית הספר דיווחה שראתה אדם דומה לזדורוב בחדר המורים מעט לאחר שעת הרצח המשוערת, כשהוא תזזיתי ונסער;16 (13) לזדורוב היה כלי זמין שבו היה ניתן לבצע את הרצח, הוא התעניין בסכינים והחזיק אוסף סכינים בביתו;17 (14) על הג'ינס של תאיר איתר מומחה המשטרה כמה טביעות נעליים, שלפי חוות דעתו, אחדות מהן שייכות לנעלי העבודה של זדורוב בסבירות של "אפשרי בהחלט",18 ושתיים מתוכן פנו לדלת התא באופן המתאים לכאורה לשחזור של זדורוב את היציאה מתא הרצח19 (אף על פי שהוא לא שִחזר שדרך על הגופה).


יתר על כן, נטען שזדורוב שיבש את הזירה והעלים ראיות שיכלו לקשור אותו לרצח: (15) הוא העלים את מכנסיו ואת להבי הסכין שבה רצח את תאיר, ניקה את סוליות נעליו20 וכיבס את חולצתו בעצמו - דבר שככלל נהג חמיו לעשות;21 (16) והוא החדיר קיסם למנעול המקלט שעבד בו, שם השאיר את תיקו ובתוכו הבגדים שלבש בעת הרצח, במטרה לעכב את פתיחתו.22


פסק הדין התייחס לשקריו הרבים והבוטים של זדורוב בחקירות23 ובבית המשפט,24 לשינוי הגרסאות ללא הרף25 ולאופיו האלים לכאורה:26 בצעירותו היה זדורוב מעורב במריבה עם אחיו ופצע אותו בברוטליות ואף השתתף באירועי אלימות נוספים.27 פסק הדין התייחס גם להתבטאויות גזעניות שלו, למשל כלפי העדות האתיופית והמרוקאית.28


לסיום, מחיפושים שנערכו במחשב שבו השתמש זדורוב עלו ממצאים ששימשו כנדבך משני בהרשעה: (17) עניין בפדופיליה (במחשב נמצאו תמונות פורנו של בנות מתחת לגיל 18); וכן (18) חיפוש סרטי סנאף. עוד נטען (20-19) שימים מעטים לפני הרצח נכנס זדורוב לפורום שבו היו מאמר על הטלת מורא וקישור לכתבה על אישה שהורשעה בהריגה במצב של אי־שפיות זמנית.29


העילות הרבות וכבדות המשקל הובילו את השופטים למסקנה שקיים "מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי"30 להרשעתו של זדורוב ברצח ובשיבוש הליכי משפט.31


בין "האמת המשפטית" לבין "האמת הציבורית"


בניגוד לנרטיב התביעה אשר צייר את זדורוב כאדם מניפולטיבי וקר רוח, נרטיב ההגנה צייר אותו כמהגר חלש אופי, שלא בקיא בשפה ובמנהגי המקום, שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. בשל תמימותו והאמון שנתן בחוקרים ובשותפו לתא, שהתגלה בהמשך כמדובב, היה להוט לשתף עמם פעולה "בלב נקי"32 וחשש שאם לא יעשה כן - ייפגע. כשהוטחו בו פרטים מחשידים ואף שקריים, תירץ אותם בתירוצי דחק והסתבך בשקרים רבים. כשנאמר לו שבידי המשטרה חומרים שבגינם הוא עלול להיכלא לשנים רבות, הסכים להודות ברצח שלא ביצע כדי שעונשו יופחת. בהתאם, ניתן להסביר את שקריו בכך שחזר והתאים את גרסתו לתמונת הרצח כפי שחשב שהתרחש, לפי המידע שאליו נחשף בחקירות ובשיחות עם המדובב. ייתכן שלאחר כמה ימי חקירה החל לחשוב, בסערת נפש, שרצח את תאיר ואינו זוכר זאת.33 זדורוב שינה את גרסאותיו אינספור פעמים במהלך החקירות. נטען שהתביעה, ובעקבותיה השופטים במשפט המקורי, התמקדו במקרים שבהם הלמו אמירותיו את תמונת הרצח והתעלמו מהמקרים הרבים שבהם טעה - ומהם עלה שלא הכיר את הזירה כלל.


נרטיב ההגנה נתמך בתשתית משמעותית. למשל, לא נמצאו ראיות שקשורות לתאיר על זדורוב ועל כליו ולא נמצאו ראיות דנ"א שקשורות אליו על תאיר ובזירת הרצח.34 כמה נערים ראו את תאיר בדרכה לשירותים שבהם נרצחה, אולם לא ראו מישהו שדלק בעקבותיה לשם,35 כפי שטען זדורוב בשחזור. בניתוח שלאחר המוות נמצא שכיס השתן של תאיר היה ריק, מה שמציע שהתפנתה לפני הרצח. הממצא מנוגד למיידיות ולבהילות העולות מכתב האישום ומהשחזור, שלפיהם רצח זדורוב את תאיר מיד כשהגיעה לשירותים.36 נוסף על כך, שלוש טביעות נעליים שאינן של זדורוב מסמנות נתיב יציאה מתא הרצח (תא 2) לתא הסמוך (תא 3);37 ממצאים נוספים תומכים בטענה שזה היה נתיב היציאה של הרוצח האמיתי, בניגוד חד לשחזור.


אשר לפרטים המוכמנים שהוצגו לעיל, נטען שחלקם הועברו לזדורוב בחקירות ובשיחות עם המדובב, וחלקם לא היו מוכמנים כלל. נעבור לפרטים בעלי המשקל המכריע, בהתאם למספור למעלה:


1. בנוגע להכרת מצב הזירה בעת הרצח, הרי שזדורוב העיד שכשרצח את תאיר עמד מחוץ לתא, כשהדלת פתוחה - וזאת בניגוד לטענת מומחה ההגנה שבזמן הרצח היתה דלת התא סגורה.38 בנוגע להכרת תנוחת המנוחה לאחר הרצח - זדורוב שִחזר שכשיצא מהתא שכבה תאיר בין התא לקיר המזרחי, כשפניה פונות לתא 1 ולתקרה,39 ואולם במציאות היא נמצאה ישובה על האסלה, כשפניה פונות לתא 3 ולקיר האחורי של תא 2.


2. בפסק הדין נטען שזדורוב ידע שלא היה אפשר לנעול את תא השירותים מבחוץ; אולם בחקירה שלפני השחזור הוא טען שלאחר שדקר את תאיר, יצא מהתא ונעל את הדלת (ומכך דווקא משתמע שלא ידע שלא היה אפשר לנעול את התא מבחוץ).40


3. בנוגע לשיחת הטלפון עם ראובן ג'נאח בליל הרצח, שלאחריה נטען שזדורוב מסר לאשתו ש"ילדה נפלה בשירותים מאסלה" כאשר כביכול לא היה אמור לדעת זאת, נטען ששעה לאחר גילוי גופתה של תאיר נמסר בטלוויזיה שהרצח התרחש בשירותים, וכנראה ג'נאח ידע זאת ולא זכר שאמר זאת לזדורוב. במשפט החוזר שינה ג'נאח את גרסתו והסכים שייתכן שהוא זה שאמר לזדורוב שהרצח התרחש בשירותים.41


אשר לפרטים בעלי המשקל הגבוה:


4. נטען שזדורוב ידע באיזה תא נרצחה תאיר, אבל בחקירה שקדמה לשחזור סיפר שרצח אותה מחוץ לתאים, בין תא 1 לתא 2.‏42 בהמשך טען שרצח אותה קרוב לתא השני אך מחוץ לתא, כשאחזה בידית הדלת שלו מבחוץ.43 רק לאחר רמיזות עבות של החוקרים, שאמרו, "בתוך תא 2, מה שאתה מספר..."44 החל לטעון שרצח את תאיר בתוך התא.


5. בניגוד לנטען שזדורוב הכיר את החתכים על גופתה של תאיר, הרי שאת החתך בחזה שלה45 החל לתאר רק לאחר שהחוקר שאל: "יכול להיות שאתה עומד מאחוריה ועושה לה ככה? דוקר לה בחזה?"46 הוא לא תיאר כלל חתך נוסף בחזה של תאיר וחתכים בסנטרה,47 ולעומת זאת תיאר חתכים ופגיעות שכלל לא היו, כחתך במותנה ומכה בגב התחתון.48 את החתך העמוק בשורש כף יד שמאל, שנוצר בסמוך למוות או מיד אחריו,49 ייחס לגב כף יד ימין וטען שחתך את תאיר כשהרימה את ידיה להתגונן.50 את החתך בצוואר הדגים בצד הלא נכון, וכן הדגים פחות חיתוכים ממספר החתכים בפועל.51 את הפגיעות המרובות בראש, שאותרו בנתיחה שלאחר המוות,52 לא תיאר כלל.


6. בניגוד לטענה שזדורוב ידע שתאיר לא נאנסה, הרי שבשיחות עם המדובב ובחקירות (כולל בחקירות שלאחר השחזור) ניכר שהוטרד מכך שייתכן שנאנסה ואמר שיסרב להודות באונס אם יואשם בו.53


7. בנוגע לדם בשירותי הבנים, נטען שלא ניתן להגדירו כפרט מוכמן שכן כל מי שעבר בשירותים (כולל זדורוב) היה יכול לראות אותו, ולא רק הרוצח.54 יתרה מכך, בבדיקות פורנזיות לא נמצאה עדות לנוכחות דם בשירותי הבנים.


אשר לפרטים שהוגדרו כבעלי משקל מופחת:


8. בניגוד לטענה שהכיר את קומת הרצח ואת שירותי הרצח, הרי שבשחזור ניכר שזדורוב התכוון לחלוף על פניהם ולהמשיך לקומה מעליהם, אלמלא עוכב בידי שוטרים.55


9. לגבי אופן היציאה מתא הרצח, כאמור נטען שזדורוב שחזר אותו באופן שגוי,56 שכן כמה ממצאים מעידים שהרוצח קפץ לתא הסמוך ולא לחלל השירותים, כפי שזדורוב שחזר.


10. אשר ללבוש ולמראה החיצוני של תאיר, זדורוב תיאר אותם בשגיאות מהותיות.57


המארג שעל בסיסו הורשע זדורוב המשיך להיפרם כשעדויות נוספות שהרכיבו אותו הופרכו עם הזמן.


12. מקריאה מדוקדקת בעדויותיה של פסיכולוגית בית הספר נראה שהאדם שראתה בחדר המורים לבוש בבגדי עבודה מעט לאחר שעת הרצח המשוערת, כשהוא תזזיתי ונסער, הוא כנראה גנן אחר שעבד בבית הספר, ולא זדורוב.58


13. אמנם זדורוב החזיק סכינים רבות בארגז הכלים ובביתו, אבל החתך בסנטרה של תאיר נוצר באמצעות סכין בעלת להב משונן59 - שלא נמצאה בכליו.


14. לגבי טביעות הנעליים על הג'ינס של תאיר, שמומחה התביעה רפ"ק ירון שור טען ששייכות לזדורוב, הרי שלפי חוות דעת נגדית של אחד המומחים המובילים בעולם, שגויס בידי ההגנה בהליך המשלים בבית המשפט המחוזי, אין מדובר בטביעות נעל כלל,60 ובמשפט החוזר דחו השופטים שבדעת הרוב את חוות דעתו של שור. נוסף על כך, על רצפת תא הרצח נמצאו טביעות נעליים נוספות שדומות לשלוש טביעות הנעליים המשרטטות מסלול מתא הרצח לתא 3 הסמוך, מה שמציע שהן שייכות לרוצח האמיתי, ששהה מעט בתא הרצח והותיר בו עקבות.61


15. הטענה שזדורוב שיבש את החקירה באמצעות העלמת מכנסיו נמצאת במתח עם העובדה שהשאיר את בגדי העבודה במקלט ואסף אותם יומיים לאחר הרצח.62 איזה רוצח יסתכן וישאיר את הראיות זמינות לזמן כה רב בקרבת הזירה? זאת ועוד, התיק נבדק ולא נמצאו בו סימני דם.63 סביר יותר שזדורוב זרק את מכנסיו כי השמין והם לחצו עליו, כפי שטען.64 כמו כן ניכר שסוליות נעליו כלל לא היו נקיות, ובחריציהן היה ניתן להבחין בשאריות חומרי בנייה ועשב.65 נטען שזדורוב שבר וזרק את להבי הסכין, אולם היה מדובר בסכין יפנית, שאת להביה שוברים וזורקים תדיר.


16. בנוגע לקיסם שננעץ במנעול המקלט שבו עבד זדורוב ושכביכול היה אמור לעכב את החיפוש בחפציו (שבפועל המשטרה לא ביצעה), פעילים למען צדק לזדורוב מצאו שהמנעול לא "הקליק" ולא היה נעול בגלל הקיסם. כלומר, בפועל, דלת המקלט לא היתה נעולה - בניגוד לטענה שלפיה זדורוב נעץ את הקיסם כדי לעכב את פתיחתה. זדורוב עצמו טען פעמים רבות שכשיצא מהמקלט, השאיר את דלתו לא נעולה, וכמה מנקים העידו שלא היה ניתן לנעול את דלת המקלט עוד לפני יום הרצח.66


עם השנים הובהר שגם הראיות הקשורות למחשבו של זדורוב לא היו ולא נבראו.


17. פעילים למען צדק לזדורוב גילו כי תמונות פורנו של קטינות שנמצאו בדיסק הקשיח נוצרו בידי משתמש אחר בהארד דיסק בטרם נמכר לזדורוב; (18) ובמשפט החוזר הסכימה גם התביעה כי זדורוב לא חיפש סרטי סנאף אלא הקליד את מילות החיפוש "סקס־פוליס" (קיימת להקה בשם זה), ובאחד הקבצים הופיעה המילה "סנאף"; וכי (20-19) כשחיפש את המילה "מוטורולה" (כמו המכשיר שהיה ברשותו) הגיע לפוסט בפורום שעסק בהתגוננות מפני פושע, שמנסה לתקוף אדם עם סכין, ולקישור לכתבה שעסקה באי־שפיות בתהליך משפטי, שאליה לא נכנס.67


מרתק לראות כיצד עם השנים, ובסיוע פעילים המכירים את חומרי החקירה לפני ולפנים, פורק לגורמים "המארג האיכותי והצפוף" של הראיות שעל בסיסן הורשע זדורוב במשפט המקורי. לטענות בדבר חפותו של זדורוב התווספה ב-2012 עדותו של אדיר חבני (א"ח), שטען שחברתו בעת הרצח, אולה קרבצ'נקו (א"ק), רצחה את תאיר, סיפרה לו לפרטי פרטים את אופן ביצוע הרצח והראתה לו תיק ובו בגדים שחלקם שלו, שלטענתה לבשה בזמן הרצח, וכן כפפות וסכין מגואלת בדם שבה לדבריו בוצע הרצח. ההגנה של זדורוב טענה במשפט החוזר שכמה עדויות וממצאים נוספים, בהם שתי שערות שנמצאו בזירת הרצח והתאימו מיטוכונדריאלית לאדיר, מצביעים על קרבצ'נקו כרוצחת האמיתית של תאיר ראדה (ראו פרקים 9-10).


בוויכוחים בין תומכי ההרשעה במשפט המקורי (המצדדים ב"אמת המשפטית") לבין מתנגדי ההרשעה (המצדדים ב"אמת הציבורית"), טענו הראשונים שהרשעתו זו של זדורוב היתה מבוססת היטב ונשענה על "מארג צפוף": הודאות, שחזור, פרטים מוכמנים, טביעות נעליים וראיות נסיבתיות רבות. בפרשה היו מעורבים חוקרים ומומחים מטעם גופים רבים, בכמה תהליכים וערכאות. למקרא פסקי הדין הארוכים והמנומקים, הם אינם מבינים כיצד ניתן לטעון שהחלטת השופטים המקורית שגויה. לעומתם, מתנגדי ההרשעה טענו לכשלים בחקירה ולפרשנות לא סבירה של חומרי המקור שעליהם הסתמכו פסקי הדין. לתפיסתם, מרגע שזדורוב הודה (הודאת שווא) ושחזר את הרצח (בטעויות בוטות), נרתמה המערכת "להעמיס" פרטים על ה"מארג" המבסס את ההרשעה. לפי נרטיב זה, העיסוק בפרשה מגלם "טעות נגררת", שמשלבת בין כשלים בחקירה, להיטות להרשיע ו"יישור קו" של שופטים עם טענות התביעה. ולמרות זאת, הסנגוריה, בסיוע פעילים, "פרמה" בתהליך ארוך את "המארג האיכותי והצפוף" שעל בסיסו הורשע זדורוב.


הביקורת כלפי גופי הממסד שעולה מפרשת זדורוב


המוקד של פרשת זדורוב עבר לאורך השנים משאלת אשמתו או חפותו של רצף, שנחשד ברצח ילדה ביישוב קטן בפריפריה, לסוגיית ההתנהלות המעוולת לכאורה של גופי הממסד המעורבים בפרשה: המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט.


אשר למשטרה, נטען שלמרות החקירה הרחבה והמקיפה, הרי שעוד בתחילתה היא שגתה כשהחליטה לפתוח את בית הספר ללימודים שעות מעטות לאחר שגופתה של תאיר הוצאה ממנו, תוך חשש לזיהום הזירה. יומיים לאחר הרצח אפשרה המשטרה לזדורוב לקחת את תיקו ללא בדיקת תוכנו.68 נוסף על כך לא נאספו ממצאים משמעותיים מהזירה: שערות רבות שצולמו בה אבדו;69 טיפות שנחזו לדם שנמצאו על מזוזת דלת תא 2, והיו משמעותיות בהקשר של השאלה אם דלת התא היתה פתוחה בזמן הרצח, לא נדגמו; לא נדגמה מריחה הנחזית לדם על הקורה המפרידה בין תא 3 לתא 4, שהיתה עשויה לתמוך בתזה שהרוצח האמיתי עבר מתא הרצח לתא 3; וכמה מוצגים מהזירה קוטלגו (בטעות) בצורה שגויה. למשל, כתמי דם של תאיר שנמצאו על מתקן נייר הטואלט בתא 3 קוטלגו כאילו נדגמו בתא הרצח.


אף שהמשטרה חקרה בני נוער ומבוגרים רבים מאוד, כמה אנשים משמעותיים לא נחקרו. בני נוער אחדים (כולל כאלה שרואיינו לצורך הכנת הספר) טענו שתושאלו בידי המשטרה, אולם דוחות התשאול אינם קיימים, והתשאולים לא מופיעים ביומן החקירה. נוסף על כך, כמה עדים טענו שפרוטוקולי העדות לא שיקפו את תוכן העדויות כפי שנמסרו.70


אשר לחקירותיו של זדורוב: ההגנה טענה בערכאות השונות שפרטים שהוכרו כמוכמנים הועברו לזדורוב בידי החוקרים והמדובב, שהדריכו אותו כך שההודאה תתאים לממצאים בזירה. מעבודה של פעילים עולה שבוצעו עריכות משמעותיות בכמה מקומות בקלטות הווידיאו שהוגשו לבית המשפט; כמו כן, עם הזמן התגלו טעויות משמעותיות בתרגום השיחות בין זדורוב, החוקרים והמדובבים (ראו בהמשך). חומרים מסוימים שהיה צורך לתרגם במהירות מרוסית תורגמו באופן לא מדויק בידי שוטרים דוברי רוסית, כגון המאמר שכביכול עסק בהטלת מורא שאליו נחשף זדורוב לפני הרצח (אחת העדויות הנסיבתיות שעל בסיסן הורשע), שבפועל מדריך כיצד להתגונן מפני בריונים מטילי מורא!71


ביקורת על המשטרה נמתחה גם בהקשר של שמירת ממצאים הקשורים לחקירה, הן בטווח הזמן המיידי - למשל השמדת המכנסיים שהמשטרה מצאה באתר הזבל תאנים לפני שניתנה לזדורוב האפשרות לזהות אותם;72 הן בטווח הזמן הארוך, כשעם השנים התגלה שממצאים מזירת הרצח - שהיו אמורים להישמר ללא תאריך תפוגה - אבדו.


נוסף על הבעייתיות לכאורה של התנהלות המשטרה, עלו עם השנים טיעונים לגבי בעייתיות בהתנהלות הפרקליטות. כך נטען שחומרים שתומכים בתזה המזכה לא הועברו מהתביעה להגנה - למשל סמסים מהטלפונים של אדיר ואולה, דיסק ביקור בזירה שבו נראה כתם דם על הקיר המפריד בין תא 3 לתא 4 ועוד. בעקבות פנייה בנושא פרסם נציב תלונות הציבור המלצות לגבי תיעוד של העברת חומרי חקירה להגנה והודעה על קיום תיקי עבודה של מומחים.73 כן נטען שהפרקליטות התנהלה באופן נקמני כלפי מומחי ההגנה, בהם ד"ר חן קוגל וד"ר מאיה פורמן־רזניק, ניסתה לשנות את עדותם ולפגוע בקידומם בהתאמה (ראו פרק 14).74


עם השנים הצטברו טענות גם לגבי התנהלות בתי המשפט בפרשה. למשל, פסק הדין המשלים כלל קטע קצר שנכתב בידי השופט בנימין ארבל, ובו שגיאות מהותיות, שאליהן הפנתה ההגנה בבקשת הערעור. בין השאר, השופט טען שזדורוב עבר לתא הסמוך, בעוד שנקבע שזדורוב יצא מעל דלת התא.75 זאת ועוד, השופט יצחק עמית, שכתב את דעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט העליון, הניח הנחות "לרעת הנאשם" שאינן מעוגנות בחומר הראיות. זאת היתה אחת העילות לבקשת ההגנה לדיון נוסף בפסק הדין.76 ביקורת נוספת נגעה ליחס של איפה ואיפה במשפט המקורי למומחים מטעם ההגנה - שזכו ליחס שנע בין חשדנות לבין זלזול - ולמומחי התביעה, שזכו ליחס מועדף.77


מהסיבות הללו החל הציבור המעורה בפרטי הפרשה לראות בה הרבה מעבר למשפטו של זדורוב גופא. תחת זאת, היא נתפסת בעיני ציבור זה כפרשה שנוגעת בנקודות הרגישות של מערכת עשיית הצדק ועשויה לטלטל את אמות הסיפים בגופי ממסד רבים.


תגליות של פעילים וסיועם לתהליך המשפטי


התוצרים של חקירות משטרה ותהליכים משפטיים נמצאים בדרך כלל הרחק מעין הציבור. אבל (כאמור בפתח הדבר) הודות לפעילים למען צדק לזדורוב, החומרים הקשורים לפרשה נגישים ואנשים משוחחים עליהם ומגבשים דעות ועמדות בכל הקשור אליה. עם השנים קמו במות רבות ומשמעותיות שתומכות בשיח ובפעילות: קבוצות במדיה החברתית, שהגדולה שבהן היתה השלישית בגודלה מבין הקבוצות דוברות העברית בפייסבוק; האתר "האמת היום", שבו מרוכז הרוב המכריע של החומרים המשפטיים והתקשורתיים הקשורים לפרשה; וכמה ערוצי יוטיוב, שבהם אפשר למצוא סרטונים רבים לגבי הפרשה, לרבות סרטוני החקירות, השיחות עם המדובבים והשחזור.


על הפרשה נכתבו כמה ספרים, למשל מנקודת המבט של אילנה ראדה, אמהּ של תאיר, או של אולגה גרישייב, אשתו של רומן זדורוב. ספרים אחרים התמקדו בתהליך המשפטי, או שנכתבו מנקודת המבט של אנשים שהיו מעורבים בו. הספר הנוכחי מתמקד בשיח ובפעילות של הציבור בהקשרה של הפרשה ובהשפעותיהם.


תרומת הפעילים בפרשת זדורוב מתבטאת בצורה הבולטת ביותר בתגליותיהם, שהן בעלות חשיבות משפטית משתנה: חלקן נוגעות לסוגיות משניות שעלו בחומרי החקירה ואינן מתכתבות עם עיקרי הטיעונים שעלו במסגרת הפרשה המשפטית, בעוד אחרות נוגעות להיבטים מרכזיים של הפרשה המשפטית. נסקור כעת כמה תגליות, "מן הקל אל הכבד".


שחזור הודעות מפורום בית הספר נופי גולן: הפורום נהפך מיד לאחר הרצח לזירה שבה הציעו אנשים תמיכה ותנחומים, וחלק מכותבי ההודעות אף טענו שיש להם מידע לגבי הרצח. בכמה מקרים התחקו חוקרי המשטרה אחר כתובות ה-IP של הכותבים והגיעו למסקנה שמדובר בנערים שחמדו לצון. אבל פעילים עדיין מחפשים רמזים לפתרון תעלומת הרצח בהודעות מהפורום, שנהפכו מקור בלתי־נדלה לשמועות על זהות הרוצחים, על מניעיהם ועל השתלשלות העניינים שהובילה לרצח. בחלוף יותר מ-15 שנה מהרצח, לאחר פתיחת המשפט החוזר, טענה גם אילנה ראדה כי לפי עדויות רבות בתה נרצחה בידי תלמידים. היא סמכה את טענותיה על כך ש"אי־אפשר להתעלם מהקורבן עצמו ומהחיים שלו. יש שיחות טלפון או ICQ [תוכנת צ'ט פופולרית בזמנו] שנעשו עם תאיר, יש את פורום בית הספר שנכתבו שם דברים שקשורים".78


לאחר שחוקרי המשטרה ביקשו ממנהל הפורום "להוריד מהאוויר" את ההודעות המקוריות שעלו בו,79 אלפי (!) הודעות הורדו ונעלמו. עם זאת, חלקן גובו באופן מוסתר עם הגיבוי של האתר בארכיון של האינטרנט (Wayback Machine). פעיל מרכזי שכינויו Dia Rose, בעל ידע במחשבים, הצליח לשחזר כ-60 אחוז (להערכתו) מההודעות שירדו מהרשת, באמצעות חיפוש מתקדם באתר. גם אם לא עולה מידע חדש מההודעות ששוחזרו, עדיין ניתן להסתייע בהן לצורך הזמת שמועות וספקולציות (איור 1).80


איור 1. מתוך הקבוצה "האמת היום"


מעבר על התרגום המחודש של חומרי החקירה, שממנו עולה כי חוקר המשטרה, ולא זדורוב, הוא שהתייחס לראשונה לרצח במצב של אי־שפיות: עניין חשוב שבו חשפו פעילים מידעים חדשים בעלי משמעות משפטית נוגע למעבר המחודש על סרטוני הווידיאו המתעדים את חקירותיו של זדורוב ואת שיחותיו עם המדובבים.


אחת התרומות המשמעותיות ביותר של הפעילים למען צדק לזדורוב לחשיפת האמת ולעשיית צדק נובעת מהפרויקט אדיר הממדים של התרגום המחודש, שכלל כ-110 שעות של סרטוני החקירות, השיחות עם המדובב והשחזור. את הפרויקט הוביל אדיק פאינשטיין, יוצא ברית המועצות לשעבר. תוך מעבר על החומרים ורב־שיח עם פעילים דוברי רוסית הוא הפיק תרגום חדש, השונה בנקודות רבות מהתרגום הרשמי. את התרגום העלה ככתוביות על הסרטונים. עבודתו של פאינשטיין הוגשה ב-2021 בידי ההגנה במסגרת משפטו החוזר של זדורוב, ובהמשך התקבלה כתרגום הרשמי של הסרטונים (ראו פרק 17).


החומרים תורגמו במקור בידי חברה ששכרה המשטרה. התרגום והתמלול ככלל מדויקים, אך במקומות מסוימים יש אי־דיוקים והשמטות משמעותיות שהתגלו בידי הפעילים, למשל לגבי "רצח במצב אפקט" (בלקאאוט). האפשרות שזדורוב ביצע את הרצח ב"מצב אפקט" עלתה במהלך החקירות והשיחות עם המדובב, וזדורוב השתמש בה כתירוץ לכך שרצח כביכול את תאיר מבלי לזכור. מהתרגום המקורי עולה שעוד בחקירתו הראשונה המתועדת בווידיאו (12.12.2006) העלה את האפשרות שהרצח בוצע ב"מצב אפקט". אבל ממעבר של הפעילים על החומר עולה שלפני שהגה זדורוב את המילים "רצח במצב אפקט", ניכר שהחוקר ביצע תנועה של האצבע ליד רקתו, וזדורוב אמר בקול את שהבין מסימני ידיו. כלומר, החוקר היה הראשון שהתייחס למונח "רצח במצב אפקט", והדבר לא צוין בתמלול המקורי.81 התגלית חשובה כי היא מוכיחה שהאזכור הראשון של בלקאאוט נעשה בידי החוקר ולא בידי זדורוב, גם אם באופן חזותי ולא באופן מילולי. במשפט החוזר קיבלו השופטים שבדעת הרוב טענה זו.82


תרגום מחדש של שיחה בין המדובבים, שכוללת בקשה שצוות החקירה יעביר לאחד מהם מידע לגבי אופן ביצוע הרצח: בעקבות התרגום המחודש של סרטוני החקירות והשיחות בתא המעצר מצאה פעילה שבבוקר 15 בדצמבר 2006 שוחחו ביניהם המדובבים כשזדורוב לא היה בתא. בשיחה ביקש ארתור מיבגני שידבר עם צוות החקירה כדי שיעבירו לו פרטים לגבי הרצח. הבקשה מנוגדת לנוהלי הפעלת המדובבים, שלא אמורים להכיר את זירת הרצח לפרטיה. בתמליל הרשמי, הרוב המוחלט של הדברים הופיע כ"לא נשמע".83 המידע נכלל בבקשה למשפט חוזר ועלה במשפט החוזר.


איתור הדרכה של ארתור לזדורוב: לאחר מעבר על התרגום המחודש של השיחות בתא ב-15 בדצמבר 2006 נטען כי המדובב ארתור הוא מקורם של פרטים רבים שמסר זדורוב בהודאתו. באותו יום אמר ארתור לזדורוב שיספר שתאיר קיללה את אמו והעירה על מוצאו הרוסי, ולכן רצח אותה. הוא הסביר לזדורוב שכשרוצחים ולא עומדים מול הקורבן, הדברים היחידים שמתלכלכים בדם הם הסכין, שאותה אפשר לשטוף ולזרוק, והידיים, שניתן לשטוף. בהודאתו, זדורוב מוסר זאת כמעט עד ציטוט מדויק. ההגנה בהליך המקורי טענה שהמדובב הדריך את זדורוב, אך לא הפנתה לשיחה מתאריך זה, שעשויה להיות המקרה המובהק ביותר של הדרכה. בעקבות העשייה של הפעילים סביב נושא זה, המקרה הוכנס לבקשה למשפט חוזר ונידון במשפט החוזר.84 בהמשך לכך כללו השופטים בדעת הרוב במשפט החוזר דוגמאות הממחישות כיצד אמירות המדובב מ-15 בחודש מצאו את דרכן להודאתו של זדורוב.85


איתור עריכות של החקירות והשיחות בתא המעצר: תגלית נוספת שעלתה מצפייה של פעילים באחד הסרטים, שצולמו בתא המעצר ב-14 בדצמבר 2006, היא שלקטע מסוים שעוסק בהיכרות עם כלי הדם הוצמד פסקול שמקורו במקטע אחר באותה קלטת. הכותב הדגים שהקלטת "בושלה" באופן שמחזק את החשדות נגד זדורוב (ראו איור 2).86 קטע זה נבחן במשפט המקורי במתכונת ה"מבושלת", כי הצדדים לא שמו לב להיעדר ההתאמה בין הווידיאו לאודיו.


איור 2. מתוך "החקירות של רומן זדורוב"


זאת ועוד, אחד מקובצי האודיו המתעדים את חקירת זדורוב מ-16 בדצמבר 2006 נערך כך שקטע מאמצע החקירה הודבק בסופה, וקטע של כחצי שעה נעלם כלא היה.87 החקירה שנערכה התייחסה, בין היתר, לעדותו של ראובן ג'נאח, שהוכרה כפרט מוכמן מכריע בידי בית המשפט המחוזי. יש לציין שנושא העריכה של קלטות הווידיאו עלה במשפט המקורי, ובפסק הדין נקבע שלא בוצעו בהן עריכות משמעותיות. הדוגמאות שאיתרו הפעילים לא עמדו לנגד עיני השופטים.


איתור דמה של תאיר בתא 3: הפעיל אלון עקרוני, שעבר על דוחות המז"פ שבתיק המשפטי, מצא שראש המעבדה הביולוגית, ד"ר מיה פרוינד, קטלגה באופן שגוי את מתקן נייר הטואלט שבתא השלישי, כאילו מדובר בנייר טואלט מהתא השני (תא הרצח). על המתקן נמצאו כתמי דמה של תאיר. התגלית, שהגיעה לאחר בחינת השרשרת שעברו מאות מוצגים, היא כמציאת מחט בערימת שחת, שחמקה מעיני ההגנה והתביעה גם יחד. המשמעות היא שנמצאו דם ודנ"א של תאיר בתא השלישי, דבר המצטרף לראיות נוספות המציעות שהרוצח עבר לתא הסמוך לאחר הרצח (בניגוד לשחזור של זדורוב).88 ממצא זה היה עילה מרכזית בהחלטת השופט חנן מלצר להורות על קיום משפט חוזר.


הגילוי שהמנעול למקלט שבו עבד זדורוב היה פתוח, מה שמפריך את הטענה שזדורוב נעץ בו בכוונה קיסם כדי לעכב את המחפשים מלמצוא את התיק שלו, שהיה בו: השופטים ייחסו חשיבות לעובדה שבמנעול המקלט שבו עבד זדורוב נמצא קיסם. זדורוב עבד במקלט 2, הנמצא קומה וחצי מתחת לשירותים שבהם התבצע הרצח. לקראת הערב, כשהתעצמו החיפושים אחר תאיר והמחפשים הגיעו לבית הספר, הם פנו לחפש במקלטים. כשהגיעו למקלט שבו עבד זדורוב, לא הצליחו לפתוח את המנעול ונאלצו לפרוץ אותו.89 בבדיקה התברר שהמנעול חובל באמצעות קיסם שהוחדר אליו.90 מכיוון שזדורוב סיפר שהשאיר ביום הרצח את בגדיו בתיק במקלט, עלתה ההשערה שחיבל בכוונה במנעול כדי להקשות את פתיחתו ולמנוע את מציאת בגדיו המגואלים בדם לכאורה. זדורוב נחקר בעניין זה ב-11 בינואר 2007 וטען, בדומה לטענתו בחקירות קודמות, שהמנעול כלל לא ננעל.91


שופטי בית המשפט העליון נחלקו בנושא הקיסם במנעול. השופט יורם דנציגר טען שלא רק שאין הוכחה שזדורוב הכניס את הקיסם למנעול כדי להקשות את מציאת התיק, אלא שאין היגיון שעשה כן, כיוון שהרבה יותר מסוכן להשאיר תיק עם בגדים מגואלים בדם במקלט כששוטרים רבים מסתובבים באזור, מאשר לקחת את התיק מחוץ לבית הספר (כפי שזדורוב נמנע מלעשות).92 מנגד, השופט עמית טען שהאפשרות שזדורוב תקע את הקיסם במנעול מתבקשת. לטענתו, זדורוב הוא היחיד שהיתה לו סיבה כלשהי לחבל במנעול והיה האחרון שיצא מן המקלט לפני שהגיעו אליו המחפשים.93


כמה פעילים חקרו לעומק את נושא הקיסם במנעול ושוחחו עם מנעולנים שמכירים את המנעול מהדגם הספציפי. מסקנתם (שהופיעה במסמך שכתבו, ושחלק ממנו מופיע באיור 3) היתה שמאוד לא סביר, עד בלתי־אפשרי, שהמנעול היה נעול כשנחתך. אם המנעול היה נעול כשנחתך, האוזן שמול חור המפתח היתה נותרת נעולה בתוכו (כמו באיור 4). בפועל, חלק ניכר מהאוזן נפל (ראו בתמונה שבתוך איור 3), ולכן סביר ביותר שהמנעול נחתך כשהיה פתוח.94 ייתכן שבלהט העניינים לא ניסה קובי סמברנו, אב הבית, לפתוח את המנעול ידנית ומיהר לפרוץ אותו. לאחר מעבר על התמונות והשוואה לדגם המקורי של המנעול, הפעילים טענו שדלת המקלט היתה פתוחה ולא נעולה. הקביעה נתמכת בחוות דעה מומחה שהוגשה כעבור שנים רבות במשפט החוזר וכוללת תמונה של מנעול דומה שנפרץ בעודו נעול (איור 4).95


איור 3. מסמך שכתבו פעילים לגבי הקיסם במנעול


הגילוי שזדורוב לא חיפש חומר על שיטות להטלת מורא באמצעות בדיקת הדיסק הקשיח במחשב ששימש אותו: תגלית נוספת של הפעילים נוגעת לחומרים שנשמרו על הדיסק הקשיח במחשב של זדורוב ומשפחתו. במשפט נטען שזדורוב חיפש באינטרנט מידע על שיטות לתקיפה ולהטלת מורא, ומסמך בנושא זה אכן הופיע בהיסטוריית הגלישה שלו. אולם מסקירת היסטוריית הגלישה שביצעו הפעילים, בהתייחס ליום שבו נשמר המסמך, עולה שזדורוב חיפש מידע על מכשירי מוטורולה, כמו המכשיר הסלולרי שהיה בבעלותו. בין המסמכים הרבים על אודות רינגטונים למכשיר מוטורולה, שנשמרו בהיסטוריית הגלישה, נשמר גם המסמך המדובר. הכותרת התחתונה, שחזרה בכל דף, כללה את הכיתוב "motorola c650". פרט למסמך זה לא נשמר בהיסטוריית הגלישה של זדורוב באותו היום מסמך אחר הקשור להטלת מורא או לרצח. הפעילים טענו שהמסמך נשמר באופן "תמים" במהלך החיפוש של זדורוב אחר מידע על מכשירי מוטורולה, דבר ששומט את הבסיס מטיעוני התביעה, שלפיהם כוונתו הפלילית היא שהביאה אותו למסמך הנדון. מסמך היסטוריית הגלישה היה בידי הצדדים יותר מעשר שנים, עד שהפעיל בדק אותו שוב.96 במהלך המשפט החוזר הסכימה התביעה עם חוות דעת המומחה מטעם ההגנה, שתיקפה תגלית זו, ונסוגה מטענתה במשפט המקורי.97


איור 4. המנעול כפי שהיה אמור להיראות אם היה נפרץ בעודו נעול


גילוי שמקור תמונות הפורנו שנמצאו במחשבו של זדורוב הוא משתמש קודם ולא זדורוב עצמו: במשפט המקורי הציגה התביעה את עדות מומחה המחשבים של המשטרה, רס"מ צחי סגל, שקבע בין היתר שבמחשבו של זדורוב נמצאו תמונות פורנו של קטינות.98 התביעה השתמשה בממצא זה כדי לחזק את טענותיה שלזדורוב אופי סוטה והוא מגלה עניין בקטינות.99 ממצא זה קיבל נפקות בפסק הדין, שבו נקבע כי "ממצאי המחשב ככאלה מוסיפים אף הם נדבך נוסף [להרשעה]".100 בהמשך לחיפושים שביצעו פעילים, לבקשה למשפט חוזר צורפה חוות דעתו של מומחה המחשבים יואב זילברשטיין, מנכ"ל חברת שחזור המידע טיק טק טכנולוגיות בע"מ, ולפיה מקור התמונות כלל אינו זדורוב. נמצא שזדורוב קנה הארד־דיסק משומש ויצר שני משתמשים: Roma לעצמו (בינואר 2006) ו-Olga לאשתו (בספטמבר 2006). המשתמש שצפה בתמונות של הקטינות נקרא Dominic, ותאריכי הצפייה בהן הם בשנים 2005-2003, זמן רב לפני שזדורוב קנה את ההארד־דיסק.101 מכאן שלא זדורוב הוא שהוריד את התמונות, אלא משתמש אחר. סיכומי התביעה במשפט החוזר לא התייחסו כלל לנושא פורנו הקטינות, ופסק הדין הסתמך על חוות דעת המומחה מטעם ההגנה, שתיקפה את התגלית. כך נשמט עוד נדבך מבסיסי ההרשעה של זדורוב במשפט המקורי. כאמור בפתח הדבר, בפסק דינו התייחס השופט דני צרפתי (שזיכה את זדורוב) לגורמים שהביאו לשוני בפסק הדין במשפט החוזר לעומת הערכאות הקודמות. לטענתו, העובדה שהממצאים ממחשבו של זדורוב זכו לפירוש אחר, ולא שימשו יותר את התביעה להשחרת אופיו, היתה סיבה משמעותית לכך.102


התגליות הללו הן רק קצה הקרחון של הפעילויות הרבות והמגוונות של הפעילים למען חשיפת האמת ועשיית הצדק. למשל, פעילים יצרו ושיתפו טבלאות של שערות מזירת הרצח והבדיקות שנעשו בהקשרן, של בני הנוער שהיו בשירותים ומה שראו ועוד. פעילים אחרים חיפשו רמזים לרצח בציורים של אולה קרבצ'נקו ויצרו קשר עם אנשים שהכירו אותה ועם רבים אחרים הקשורים לפרשה (כולל כאלה שלא נחקרו במשטרה), ניהלו איתם שיחות ולעתים רחוקות אף לקחו מהם דגימות לבדיקה. פעיל בשם אבישי בחן מחדש מוצגים מהתיק ושוחח עם מומחים רבים ברחבי העולם, בהם מומחי טביעות נעליים, כדי לנסות למצוא את הנעל שהותירה עקבות בדם בתא הרצח. מומחה התביעה ירון שור הציע במשפט החוזר למסור למשטרה או לפרקליטות מודל שמשער כיצד הנעל אמורה להיראות, שערך מומחה מחו"ל עבור אבישי; כשהצעה כזאת מגיעה ממומחה נחשב ומוביל, היא מעידה מן הסתם על האיכות שהוא מייחס לתוצרי המחקר שערכו הפעילים.103


פעילים אחרים הסתובבו בקצרין ובבית הספר עצמו וגילו תגליות חשובות. למשל, אחד הפעילים מצא בשירותי הבנים בבית הספר קילוף צבע שדומה לקילופי צבע לכאורה במזוזת הדלת של תא הרצח שנחזים לכתמי דם (איור 5).104 ממצא זה הועבר להגנה והוגש במסגרת המשפט החוזר כדי לתמוך בטענה שתא השירותים היה סגור בזמן הרצח (ראו בהמשך, פרק 3).


פעילים גם גילו ממצאים משמעותיים בהקשר של אולה קרבצ'נקו, כמו התכתבויות מחשידות שחמקו מעיני ההגנה ודמיון בין סמל השלום שהיה חרוט על דלת תא השירותים לבין מוטיבים מציוריה (ראו בהמשך). זאת ועוד, סוגיות כגון נזילת הדם על טביעת הנעל בתא הרצח, קיום טביעות נוספות על רצפת התא, מצב כיס השתן של תאיר ועוד נידונו ברשת זמן רב לפני שעלו במשפט החוזר. תגליות רבות של הפעילים תוקפו באמצעות חווֹת דעת מומחה שהוגשו לבית המשפט ושימשו אותו בהכרעה במשפט החוזר.


אין זה מפתיע שהפעילות המקוונת מובילה, במקרים מסוימים, לרצון להשתתף ב"דבר האמיתי" ולעזור לגורמים השותפים לתהליך הפורמלי של עשיית הצדק. ואכן, סנגוריו של זדורוב שמחו להיעזר בחלק מהפעילים. בהקשר זה, הפעילות ברשתות החברתיות תפקדה כמקפצה לזירה הפורמלית, שבה השיחות והתגליות של הפעילים נהפכו לבעלות משמעות משפטית.105


הסיוע של הפעילים להגנה של זדורוב חשוב יותר מאשר בתיקים אחרים. לאורך השנים ייצגו את זדורוב ארבעה צוותי הגנה. עו"ד אריה הרמלין ייצג אותו בראשית מעצרו. עו"ד דוד שפיגל ייצג אותו מסוף 2006 ועד לתחילת 2011 (ואליו הצטרפה בתחילת 2007, עם תחילת הדיונים המקדמיים בבית המשפט, עו"ד גליל שפיגל). בשנים 2016-2011 יוצג זדורוב בידי עו"ד אלקנה לייסט מהסנגוריה הציבורית, במקביל לעורכי דין נוספים, ובהם עו"ד איתי הרמלין ועו"ד אביגדור פלדמן. מ-2016 ועד זמן כתיבת שורות אלו מיוצג זדורוב בידי עו"ד ירום הלוי, כאשר בחלק מהזמן הצטרף אליו גם עו"ד משה שרמן. במשך השנים הצטברה כמות רבה מאוד של חומר משפטי, וכדי להכיר אותו לעומק נדרשות התעמקות רבה והבנה של מכלול ההקשרים בפרשה.


איור 5. קילוף צבע בשירותי הבנים - תמונה שצילם פעיל והוגשה במסגרת המשפט החוזר


גרעין הפעילים הנרחב שהתאגד סביב תיק זדורוב במשך השנים מכיר את חומרי החקירה על בוריים, וחבריו חדורי מוטיבציה לעזור ומשקיעים זמן רב בחשיבה ובפעילות. אם הם בעלי יכולת ניתוח וכתיבה, הרי הם יכולים להיות לעזר רב לצוות ההגנה של זדורוב, וסיועם אכן היה חשוב מאוד לפי עו"ד הלוי.106 ככל שהפעילים חושבים ופועלים "בראש אחד" עם צוות ההגנה, הרי שהחיבור הוא מפגש בין "היצע" ל"ביקוש".


הפעילות הציבורית הרבה למען זדורוב החלה מיד לאחר מעצרו, כשאנשים פרטיים פנו לצוות ההגנה והציעו לעזור.107 גם עורכי הדין מטעם הסנגוריה הציבורית נעזרו בפעילים, והתופעה נהפכה בולטת כשעו"ד הלוי החל לייצג את זדורוב. הלוי נהפך אבן שואבת לפעילים ובריאיון עמו טען שדלתו פתוחה בפניהם ושהם מסייעים לו באופן לא מבוטל.108 קטעים רבים בבקשה לקיום משפט חוזר מסתמכים על תגליות של פעילים, והם סייעו בכתיבת מסמכים משפטיים רבים, ובכלל זאת סיכומי ההגנה במשפט החוזר. פעולות אלו, שברוב המקרים נכללות במסגרת עבודתם של עוזרים משפטיים, דורשות מומחיות רבה, זמן ולעתים כסף, והעובדה שהן מבוצעות בחינם בידי פעילים שמכירים את החומר המשפטי על בוריו מסייעת רבות לצוות ההגנה. הפעילים מתמקדים בהיבטים שונים של התיק. יש המתמקדים בסוגיות פורנזיות; יש המכירים כל דקה מסרטוני החקירות ומהשיחות עם המדובב; אחרים מכירים היטב את חומרי החקירה שקשורים להתנהלותה של תאיר ביום הרצח. חלוקת העבודה מסייעת לצוות ההגנה, והוא יכול להתייעץ עם אנשים שונים לגבי סוגיות שונות.


מעורבות הפעילים ניכרת מעבר לתהליך המשפטי המרכזי. כך, כמה פעילים עבדו באופן צמוד עם אילנה ראדה וסייעו לה במישור המשפטי. למשל, הפעילים הגישו עבור ראדה בקשה לקבל את המחשב המשפחתי ואת הטלפון של תאיר, שהוחרמו בידי המשטרה. הבקשה המקורית הוגשה בידי הפעיל אבי עמר בשמו, בשם אילנה ראדה ו"בשם 250,000 חברי קבוצת הפייסבוק".109 הפעילים גם סייעו בהפעלת דף הפייסבוק של אילנה ראדה, שנהפך למנוע מרכזי להפצת מידע על אודות הפרשה; ובכתיבת ספרים על הפרשה, למשל ספרה של אולגה גרישייב, שיצא ב-2018.


אולם הפעילות למען זדורוב לא מתקבלת תמיד בעין יפה כשאינה מתואמת עם עורכי דינו, שבמקרים חריגים רואים בה הסגת גבול ופגיעה ביכולתם לייצגו כהלכה. למשל, ב-2016 עתרו פעילים לבג"ץ110 בניגוד לדעתו של עו"ד הלוי, בא כוחו של זדורוב, שטען: "העתירה הזאת... לא במקום והיא גורמת נזק לרומן זדורוב... עם כל הכבוד לעותרים ולרצון הטוב, אין להם זכות עמידה בבג"ץ, הם לא מייצגים את זדורוב... למה הדבר דומה בעיני? למשחק כדורגל [עם] שתי קבוצות. לצורך העניין רומן זדורוב ועורכי דינו מול הפרקליטות, ועם שופט, ופתאום נכנס אוהד עירום למגרש, תופס את הכדור ורץ להבקיע גול לטובת הקבוצה שהוא אוהד... אז זה מאוד מהנה, והקהל מאוד מריע ומאוד מבסוט... האוהד העירום הזה... מושך תשומת לב, אבל הוא לא שייך למשחק".111


היתרונות שבהסתמכות על הפעילים בלטו בזמן ההכנות לעריכת המשפט החוזר ובניהולו. למשל, לשם גיוס עדים מומחים היה צורך לאסוף כסף מהציבור, תהליך שהובל ונתמך בידי הפעילים. כמה פעילים המשיכו לתפקד כמעין יועצים ועברו באופן שוטף עם עו"ד הלוי על סוגיות העולות מחומרי החקירה. הביטוי הוויזואלי והפומבי לכך ניתן בבית המשפט עצמו, כשלעתים פעילים מסוימים ישבו לצד הסנגור וענו לשאלותיו. אבל במשפט החוזר, בכמה נקודות זמן, התרחשו גם סיטואציות אבסורדיות, כשפעילים אחרים הגישו בקשות לבית המשפט לצורך זימונם כעדים, הגשת ראיות או חקירת עדים אחרים, בניגוד בוטה לעמדת סנגורו של זדורוב.


לנוכחים בדיונים במשפט החוזר היה קשה לחמוק מאי־הסימטריה הברורה שבין התביעה לבין ההגנה של זדורוב. למשל, כשהחליטה התביעה לתרגם שוב את כל החקירות והשיחות עם המדובב, היא יכלה לעשות כן במהירות, בעוד שלפעילים ולהגנה נדרשו שנים להפיק תרגום כזה. ברצונה יכלה התביעה לממן בדיקה של שערות וממצאים אחרים מהזירה, וברצונה לגלגל זאת למימון ההגנה. התביעה יכלה להיעזר בתקציב העומד לרשותה כדי לפנות למומחים רבים ושונים, בעוד ההגנה נדרשה לגייס לצורך כך כספים ממשפחת הנאשם (שאינה משופעת באמצעים) או מהציבור, באמצעות מימון המונים. בעוד שאת הפרקליטות ייצגו כמה עורכי דין, שהופיעו באולם בית המשפט יחד עם הסטאז'רים שלהם והתמקדו בהיבטים שונים של הפרשה המשפטית, מולם ניצב עו"ד הלוי לבדו או עם עורך דין אחד נוסף. אי־סימטריה זו משמעותית מבחינת היכולת להתארגן ולעבור על החומרים כדי לתת מענה הולם בבית המשפט. ולכן העובדה שבא כוחו של זדורוב הסתמך על רשת תומכת של פעילים סייעה לו רבות, לדבריו.112


הספר עוסק בפרשת הרצח וההליך המשפטי, אבל גם מראה כיצד נהפכו הרשתות החברתיות לבית לפעילים, אילו קבוצות הקימו הפעילים ואילו פעילויות אפיינו אותן, כיצד היו חלקן לחממה לסיוע להגנה של זדורוב (אם כי אחרות שימשו גם בסיס להפצת קונספירציות והשמצות), וכיצד תגליות של הפעילים סייעו להוצאת האמת לאור ולעשיית צדק.


מה בספר?


פרשת רצח תאיר ראדה ומשפטו של רומן זדורוב היא מהפרשות הפליליות המסועפות והמסוקרות בתולדות המדינה. יש בה ילדה שנרצחה בבית ספרה; מהגר שהורשע ברצח והרשעתו נשתמרה בכמה ערכאות ולמרות זאת זכה למשפט חוזר; רוב גדול בציבור שסבור כי הוא חף מפשע; אמהּ של הקורבן שחָלקה מהרגע הראשון על עמדת הממסד; מתמודדת נפש שהופיעה בתקשורת בפנים גלויות כדי לעמוד מול הטענות שרצחה את תאיר; קונספירציות על כיתות שטן וילדות בנות 13 שנחשדו בעיני אנשים מהציבור כמעורבות ברצח; וספקות שלא מרפים. לא פלא שהפרשה נהפכה, כפי שהיטיב לתאר גבי גזית, ל"תוכנית ריאליטי לאומית".113


הספר עוסק בפרשת זדורוב ובהשלכותיה הציבוריות והתקשורתיות. בחלקו הראשון אסקור באופן מלא ומקיף את חקירת רצח תאיר ראדה ומשפטו של רומן זדורוב. הפרשה עניינה רבים לא רק בגלל התהליך המשפטי, אלא גם בשל מגוון השמועות שנכרכו בה. למשל, לגבי נער שנכנס למתחם בית הספר לאחר הרצח ולקח מקלות; טרמפיסטים שיצאו מקצרין מיד לאחר הרצח והתנהגו באופן מחשיד לדעת הנהג שאסף אותם; הטרדות טלפוניות שחוותה תאיר לפני הרצח; נערה שנטען כי ציירה ציור של אישה שמתה בשירותים זמן קצר לפני הרצח; כיתוב מחשיד על אמת ידה של תאיר, שנקשר שלא בצדק לפעילות של כת שטן; אמירות של תאיר בשיעור תיאטרון לפני הרצח שהיא מפחדת מהמוות; פלקטים שנתלו בבית הספר ועליהם נכתב שהגיע זמנה של תאיר; עדות שהרוצחים הם ילדים מכיתות גבוהות שהסתובבו בבית הספר עם סכינים בגרביים; ועוד. הספר מסביר את ההתרחשויות הללו ומבחין בין אמת לבדיה ובין עובדות לשמועות.


נוסף על כך נתעמק בחקירותיו של זדורוב ובתמיהות שעולות מהן: אם אינו הרוצח, מדוע נשבר כל כך מהר והיה מוכן כעבור ימים אחדים להודות ברצח שלא ביצע? מדוע שינה את דעתו לגבי נושאים מסוימים (כמו טיפות הדם בשירותי הבנים) ולמה יישר קו עם טענות החוקרים גם כשלא היו נכונות? מדוע היה מוכן לקחת על עצמו רצח, אבל לא אונס? האם ייתכן שהשתכנע שיש נגדו חומר רב, שהוא צריך "לעזור לחקירה" ולתת גרסה שתחזיק בבית המשפט בטווח זמנים קצר? האם הוא מניפולטור ומתוחכם, כמו שקבע בית המשפט בהליך המקורי, או איש תמים, שהתנהג בחקירותיו ב"טיפשות־על", כפי שטען שוב ושוב סנגורו עו"ד הלוי?114


במהלך העבודה על הספר הגעתי לחומרים המשטרתיים, לחומרים המשפטיים ולחומרים אחרים הנוגעים לתיק ולפרשות משפטיות קשורות ונוכחתי שלא קיים מסמך המנקז אליו את "השורות התחתונות" של הפרשה, ובכלל זאת המשפט החוזר. במסגרת זאת, פרקים 1-4 נוגעים בחייה של תאיר וסוקרים את ההתרחשויות ביום הרצח, את זירת הרצח ואת החקירות שערכה המשטרה. פרקים 5-8 מלווים את זדורוב בימים שקדמו לרצח ומיד אחריו, עומדים על גרסתו הראשונית לגבי התנהלותו ביום הרצח ועוקבים אחר התכנים שעלו בחקירותיו, עד להודאותיו ולשחזור ולאחריו. פרקים 9-10 עוקבים אחר הטענות בדבר מעורבותה של אולה קרבצ'נקו ברצח. פרקים 13-11 מתארים את התהליך המשפטי, מהבקשות להארכת מעצרו של זדורוב והגשת כתב האישום נגדו בינואר 2007, ועד פסק הדין במשפט החוזר (2023).


פרשת זדורוב העלתה לסדר היום הציבורי נושאים רבים, כגון אלימות במערכת החינוך וצילום בבתי הספר, הפעלת מדובבים, סוגים ומשמעויות של בדיקות דנ"א, מעמד המכון לרפואה משפטית והתייחסות למחלות נפש. שני הנושאים שהפרשה מסמלת במיוחד הם אי־האמון של הציבור בממסד מחד גיסא, ויכולתם של אנשים (בתגובה לאי־האמון) לשוחח, להתארגן ולפעול על בסיס הרשתות החברתיות המקוונות מאידך גיסא.


חלקו הראשון של הספר סוקר את השתלשלות הפרשה, ואילו חלקו השני מנתח את הפעילות ברשתות החברתיות למען צדק לזדורוב והשפעותיה. לעתים מחקר על אודות השפעותיהן של הרשתות החברתיות נוגע רק בצדדיהן ה"פרו־חברתיים", או באלה ה"פחות חברתיים" ומתאר את השפעותיהן כמובילות ל"גן עדן" או ל"גיהינום".115 בספר אמחיש שלפעילות צדדים "פרו־חברתיים" לצד צדדים "פחות חברתיים" ואף "אנטי־חברתיים". מחקרים רבים ניתחו את שימושי האינטרנט והרשתות החברתיות בידי פעילים למטרות שונות. הפעילות ברשתות החברתיות למען צדק לזדורוב נבחנת ממקרים רבים אחרים של אקטיביזם מקוון, וזאת מכמה סיבות.


■ משך הפעילות והיקפה: מ-2010 (לאחר הרשעתו של זדורוב), ובפרט מאז 2016 (דחיית ערעורו לעליון), הפעילות למען צדק לזדורוב ברשתות החברתיות התרחבה והתנקזה לשלוש במות עיקריות ובהן חומרים בהיקף נרחב מאוד, ששימשו את הפעילים במשך שנים ארוכות. (א) מספר דו־ספרתי של קבוצות בפייסבוק, שהגדולה שבהן היא אחת הגדולות בקבוצות דוברות העברית ברשת חברתית זו; (ב) כמה ערוצי יוטיוב, שבהם ניתן למצוא חומרים משטרתיים מצולמים וחומרים תקשורתיים רבים; (ג) אתר אינטרנט המכיל את הרוב המכריע של החומרים המשטרתיים, החומרים המשפטיים וכן חומרים אחרים.


■ זמינות החומרים: באופן טיפוסי תוצרי עבודת המשטרה ובתי המשפט נמצאים הרחק מעין הציבור. בניגוד לכך, הפעילות למען צדק לזדורוב מתבצעת על בסיס כמות נכבדת של חומרים שעברו דיגיטציה והונגשו. החומרים משמרים מידע לגבי אנשים וגופים ונשארים נוכחים ללא תאריך תפוגה. ב"חומרי הגלם" נעשה שימוש כדי לטעון טיעונים, להביע עמדות ורגשות, ללבן סוגיות, ליצור תרחישים, תמונות וסרטונים ולארגן פעילות קולקטיבית באינטרנט ומחוץ לו.


■ ההקשר: הפעילות למען צדק לזדורוב מתבצעת בהקשר של משפט רצח וקריאה לצדק למורשעי שווא, לתפיסת הפעילים. הפעילות ממחישה שהשימוש הנרחב באינטרנט וברשתות החברתיות מאפשר פתיחת ערוצים חדשים ולא ממסדיים לשיח על צדק ומשפט ומשנה את אופי הסיקור של סוגיות משפטיות ואת השיח על אודותיהן.


■ זהות המשתתפים בשיח: בדרך כלל השותפים לשיח הציבורי לגבי משפט וצדק הם גורמים הפועלים בתוך המערכת ("אינסיידרים"): שוטרים, עורכי דין, שופטים ואף כתבים ופרשנים משפטיים. רבים סבורים שלא רק שלאזרחים מהשורה אין גישה לתוצרים של הליכים משפטיים, אלא גם שבפועל אינם מכירים את הדינים ואת התקנות וכי יכולת הסקת המסקנות שלהם לוקה בחסר (ראו פרק 22). לעומת זאת, נגישות לחומרים משפטיים והיכרות עם הדינים ועם התקנות אמורות לאפשר השתתפות בשיח על אודות פרשות משפטיות, שבעלי היכולות הנדונות אינם מכירים לעומק. אולם בפרשת זדורוב ניכרת מעורבותם של גורמים מחוץ למערכת ("אאוטסיידרים"), ובהם פעילים שמכירים סוגיות קטנות כגדולות, ברמות עומק ודיוק שמומחים בתחום אינם מגיעים אליהן.116


האינטרנט, ובמיוחד המדיה החברתית, נהפכו ל"ברירת המחדל" לפעילים לצורך התארגנות, קבלת מידע והפצתו, גיוס פעילים חדשים והנעה לפעולה. אבל האם פעילות זאת אפקטיבית? יש הטוענים שפעילות ציבורית מבוססת מדיה חברתית מספקת עלה תאנה, שמאפשר לפעילים להרגיש ש"עשו משהו". הפעילים עשויים להרגיש שהם יצאו ידי חובה בפעולה מינורית (למשל, לחיצה על לייק או החלפת תמונת פרופיל), במקום להשתתף בפעילויות עמוקות יותר.117 יש הטוענים שבקרב הפעילים נגד עוולות ממסדיות נוצר דיסוננס בין המעורבות האינטנסיבית והציפיות לשינוי, לבין התחושה שמתבססת עם הזמן לגבי חוסר התוחלת והיעדר היכולת להשפיע.118


בניגוד לכך, בספר אדגים שהפעילות הציבורית ברשתות החברתיות למען צדק לזדורוב מתייחדת בהשפעותיה הרבות: (1) השפעות על הפעילים המתבטאות בהעלאת העניין בפרשה ורמת הבקיאות בה ובשינוי דעה לגביה. הפעילים עשויים לשפר את היכרותם את אופני הפעולה של גופי הממסד הרלוונטיים, ואף לפתח ולתרגל מיומנויות אזרחיות כניסוח טענות, התמודדות עם טענות נגדיות ושליטה בשפה המקצועית הרלוונטית; (2) השפעות על הפרשה המשפטית עצמה. במסגרת זאת, חלק מהפעילים מסייעים בחשיפת מידע וביצירת ידע חדש על אודות הפרשה, וחלקם מסייעים להגנה; (3) השארת הפרשה על סדר היום הציבורי. יותר מעשור לאחר הרצח, פוסטים ותגובות עלו בקבוצות מדי יום וסייעו לשמר את הפרשה במודעות הציבורית; (4) השפעות על תדמיות ועל דעות. הפעילות משפיעה גם על "בעלי עניין בפרשה", כגון צעירים משכבת הגיל של תאיר, שהיו בני נוער בזמן הרצח, על התדמית של קצרין ושל גופי הממסד שהיו מעורבים בפרשה ועל דעת הקהל לגבי הפרשה.


כאמור, חלקו השני של הספר מנתח את הפעילות ברשתות החברתיות למען צדק לזדורוב ואת השפעותיה. במסגרת זאת, פרק 14 סוקר את מקורות העניין הציבורי בפרשה ועוקב אחרי התפתחותה לסמל של אי־אמון בממסד. פרקים 18-15 סוקרים את הכיסוי התקשורתי של הפרשה וכן ממפים ומאפיינים את הפעילות האינטרנטית למען צדק לזדורוב. פרקים 20-19 מאפיינים את המנהלים המובילים את הפעילות ועומדים על פיצולה לקבוצות שונות ורבות. פרקים 23-21 עוסקים במבנה הפעילות למען צדק לזדורוב ובייצוגיה - בידי הפעילים עצמם ובידי התקשורת הממסדית. בפרקים 25-24 נסקרות צורות הביטוי המרכזיות (ז'אנרים) בקבוצות הפועלות למען צדק לזדורוב: ממים, יצירה והומור הדובר את "שפת הפייסבוק", תרחישים על הרצח וסיפורים אישיים.


בפרקים 27-26 נסקרים הנושאים העיקריים של הדיונים והתמונות בקבוצות: ניתוח הזירה ופרשת הרצח; ביקורת כלפי הממסד; חייה של תאיר והבעת סולידריות עם משפחתה; קריאות לצדק לזדורוב; והצבעה על חשודים בביצוע הרצח. מהניתוח עולה שהפעילות התגלגלה עם השנים ושינתה צורה - ממיקוד במשפט זדורוב בלבד להדגשה של עוולות ממסדיות וסוגיות רלוונטיות אחרות בהקשרים רבים ומקבילים אחרים. פרק 28 ממפה ומנתח את סוגי הפעילויות הקבוצתיות המתבצעות על בסיס השיח ברשתות החברתיות. בפרקים 30-29 עובר הדיון מהצדדים ה"חברתיים" של הפעילות ברשתות החברתיות לצדדיה ה"אנטי־חברתיים" וסוקר שמועות, שקרים וזיופים שמופצים בקבוצות.


בפרקים האחרונים מנותחת השפעת הפעילות ברשתות החברתיות. פרקים 32-31 עוסקים בהשמצות נגד צעירים משכבת הגיל של תאיר, שהיו בני נוער בזמן הרצח. בפרק 33 הדיון עובר למישור המקומי ולהשפעה (הנתפסת) של הרצח על תדמית היישוב שהתרחש בו, ופרקים 35-34 עוסקים במישור הארצי ובהשמצות כלפי עובדי ציבור (בעיקר פרקליטים ואנשי משטרה שהיו מעורבים בפרשה). הפרק האחרון, פרק 36, בוחן את השפעת הפעילות למען זדורוב ברשתות החברתיות על דעת הקהל.


הספר מבוסס על איסוף וניתוח של חומרים משטרתיים, משפטיים וציבוריים רבים, ובכלל זה נתונים שנדלו מקבוצות הפייסבוק העוסקות בצדק לזדורוב מהקמתן ועד לסיום המשפט החוזר. הספר מבוסס על שיטות מחקר רבות: נטנוגרפיה (אתנוגרפיה דיגיטלית), ראיונות, ניתוחי תוכן, סקרים וניסוי - כדי ליצור תמונה מקיפה של הפרשה מזוויות רבות. חלק מהפרקים שעוסקים בחקירת המשטרה ובתהליך המשפטי נכתבו בליווי עורכי דין ופעילים שמכירים היטב את החומר המשפטי ואף היו מעורבים בכתיבת הבקשה למשפט חוזר לזדורוב וליוו את המשפט החוזר.


ניכר שאנשים רבים המעורים בחומר מגיעים למסקנות שונות לגבי הפרשה - ובכלל זאת השופטים שדנו במקרה. כדי שהמסקנות יהיו מבוססות ככל הניתן נעשה שימוש בחומר משפטי רחב ובהערות שוליים רבות. ובכל מקרה, הספר אינו מתמקד בהיבטים המשפטיים של הפרשה אלא בהיבטיה הציבוריים והתקשורתיים, תוך שימוש בכלים מדעיים.


פרק
תאיר ראדה ויום הלימודים האחרון שלה


לאחר שבהקדמה נסקרו ממעוף הציפור בסיסי הרשעתו במשפט המקורי של זדורוב ברצח תאיר ראדה וההשגות נגדם, כעת נצלול לחקירת הרצח.


בבוקר יום רביעי 6 בדצמבר 2006 הסיע כמדי יום שמואל ראדה את בתו תאיר, תלמידת כיתה ח', לבית הספר נופי גולן. לנסיעה הצטרפה חברתהּ של תאיר, יוטה. השתיים התכוונו לחזור הביתה יחד וקבעו להתכונן בערב למבחן בספרות שהיה אמור להתקיים למחרת.118 יום הלימודים החל ב-7:30. שעות הלימודים הרגילות הסתיימו לאחר השיעור החמישי (12:00), ובשיעורים השישי והשביעי הועברו שיעורי העשרה מטעם קרן קרב, ובהם אופנה, תכשיטנות ותיאטרון.


בבית הספר היו מבנה לתיכון (כיתות ט'-י"ב) ומבנה לחטיבת הביניים (כיתות ז'-ח'). שיעור התיאטרון, שבו השתתפה תאיר, התקיים במבנה התיכון - שם היה חדר התיאטרון היחיד בבית הספר. בניין זה הורכב משני אגפים שחוברו במסדרון, האחד מיועד לכיתות ט'-י' והשני לכיתות י"א־י"ב. חדר התיאטרון נמצא במפלס כיתות ט' (ראו איור 25 בפרק 5). הקומה מעל, שבה נמצאו כיתות י' וגם השירותים שבהם התבצע הרצח, היתה כמעט ריקה כי באותו יום נסעו התלמידים לפעילות מחוץ לבית הספר.


בניגוד לשיעורים ביום הלימודים ה"רגיל", שיעורי ההעשרה נשאו אופי חופשי: לא נרשמה נוכחות, והיה אפשר לשבת בצד, להיכנס ולצאת. בשיעור באותו יום ישבה תאיר בצד והאזינה למוזיקה בנגן ה-MP4 שהשאילה לה חברתה הטובה ספיר תירוש. מעט לפני סיום השעה השישית יצאה תאיר משיעור התיאטרון ותיקהּ נשאר בכיתה. היא לא שבה לכיתה באותו שיעור וגם לא בשיעור הבא.


אִמה של תאיר, אילנה, הגיעה הביתה אחר הצהריים והופתעה שתאיר עדיין לא שבה. היא גם לא ענתה לטלפון. סבב שיחות לשמואל בעלה ולחבריה של תאיר לא הניב תשובות ברורות. החברים סיפרו שראו את תאיר לכל המאוחר בתחילת השיעור השביעי ולא ידעו מה קרה איתה לאחר מכן.119 חששהּ של אילנה גבר כשהגיעה השעה 16:30, אז החל במתנ"ס שיעור הריקוד שבתה אהבה, וגם אליו תאיר לא הגיעה. ההורים החליטו לפנות למשטרה ולהודיע שבתם נעדרת.120


לבית ההורים המודאגים הגיעה רס"ר איילת אזולאי. היא גבתה מאילנה עדות ושאלה: "ידוע לך מי היתה איתה אחרונה?". האם המודאגת השיבה, "חברה שלה, שי יפרח, יצאה איתה מהשיעור לשירותים בסביבות 13:20, אמרה שהלכה לשתות מים ולא חזרה".121 השמועה שתאיר נעדרת התפשטה במהירות בין חבריה. רבים הצטרפו לחיפושים ביישוב, ובהם בני נוער, הורים מודאגים, חברים של המשפחה ועמיתיו של שמואל לעבודה. כמה מחפשים נכנסו לבית הספר, שהיה חשוך וכמעט ריק, מלבד מנקים אחדים שכמעט סיימו את עבודתם. כעבור זמן קצר הגיע למקום רס"מ יוסי לוי מתחנת המשטרה שממוקמת מול בית הספר. לוי ביקש מחברת הסלולר סלקום לאכן את הטלפון הנייד של תאיר. מהאיכון עלה שהמכשיר היה פעיל ואוכן לאזור בית הספר.122


המחפשים הגיעו לכיתת התיאטרון, שבה התקיים השיעור האחרון שתאיר השתתפה בו, ומצאו את התיק שלה.123 הם עברו לכיתות הסמוכות, למסדרונות ולחדרי השירותים. שניים מהמחפשים, יואב חדד וצבי חוטר, הגיעו לשירותי הבנות בקומת הביניים - שירותי הבנות הקרובים ביותר לכיתת התיאטרון והיחידים המיועדים לבנות באגף כיתות ט'-י'. השירותים היו חשוכים ונקיים, ללא ריחות או מראות מחשידים. המחפשים בדקו את תאי השירותים ומצאו שהתא השני מהכניסה נעול. בשעה 18:45 לערך הציצו ברווח הצר שמתחת לדלת התא, ובעקבות מה שראו טיפס צבי על הקורה המפרידה בין תא 1 לתא 2. לעיניו נגלה מחזה זוועה: תאיר ישובה על האסלה הסגורה בפניה אל הקיר, בתא מוצף בדם.124


צבי ויואב יצאו מיד מהשירותים וקראו לשני מחפשים נוספים שהגיעו איתם, רמי דאודי ומוטי בן־צור. השניים הציצו לתא הרצח מהתא הראשון, נחשפו למחזה האימים ויצאו מהשירותים.125 הם הזעיקו את מגן דוד אדום והתקשרו למשטרה. במקביל הוזעק קובי סמברנו, אב הבית, לפתוח את התא הנעול. הוא הביא כיסא, טיפס וזיהה את תאיר, אך לא הצליח לפתוח את התא באמצעות מפתח המאסטר מכיוון שהמנעול היה שחוק. הוא הביא שפיץ־פלייר, אבל ידיו רעדו. צבי לקח ממנו את הכלי ופתח את הדלת דקות ספורות לאחר גילוי גופתה של תאיר.126


לשירותים הגיע מחפש נוסף, מאיר אמסלם - אב הבית של המתנ"ס. גם הוא ראה את תאיר ומיהר להתרחק מאזור השירותים. אמסלם ניגש לאביה של תאיר, שמואל, שנמצא בקרבת מקום. מכיוון שלא רצה ששמואל יראה את הזוועה, אמר לו שמכשיר הסלולר של תאיר אוכן ליד פינת החי, מרחק נסיעה קצר מבית הספר. כשהאב עזב את בית הספר, הודיע אמסלם לרס"מ לוי, שהיה באולם הספורט, שתאיר נמצאה בשירותים.127 לוי עלה לשירותים, הרחיק את הנוכחים וסגר את עצמו בתוכם. הוא עדכן את תחנת המשטרה המקומית שתאיר נמצאה ללא רוח חיים, ומיד הגיעו לבית הספר כמה שוטרים.128 שמואל נסע לפינת החי עם חברו מוטי בן־צור (שהשתתף בחיפושים, ידע שתאיר אינה בחיים ולא סיפר לאב) ושב לבית הספר בתוך זמן קצר - שהספיק לשוטרים כדי לסגור את הזירה ולמנוע ממנו ומבניו להיכנס לשירותי הרצח.129


אב הבית פתח את השער האחורי של נופי גולן ואפשר לאמבולנס להיכנס,130 ובתוך דקות הגיעו לזירה חובש ופרמדיק מתחנת מגן דוד אדום שבקרבת בית הספר. אז גם הצטרף לשוטר לוי רפ"ק ראובן ארבל, מפקד תחנת המשטרה.131 לנוכחים בזירה היה ברור שתאיר אינה בחיים, ואנשי מד"א התבקשו לבצע את הפעילויות המינימליות הנדרשות, לא להזיז את הגופה ולגעת בה כמה שפחות. בדוח הפרמדיק מצוינת שעת המוות כ-13:30, השעה המשוערת שבה נראתה תאיר לאחרונה, לעדויות חבריה.132 בהמשך הערב, ולאחר המתנה של שעות רבות מחוץ לשירותי הרצח, נכנס לזירה הרופא ד"ר ערן הרצוג, שקבע רשמית את מותה של תאיר.133


לאחר שאנשי מד"א עזבו, נשארה הזירה סגורה. כעשר דקות לאחר רפ"ק ארבל הגיע למקום גם רפ"ק אלי סילוק, קצין המתנדבים של התחנה. סילוק וארבל עמדו מחוץ לחדר השירותים והרחיקו את המשפחה.134 רפ"ק ארבל הונחה לא לעשות דבר עד להגעת המעבדה הניידת לצורך איסוף ממצאים מהזירה, וכך היה.135 מעדויות המחפשים, אנשי מד"א והשוטרים שהגיעו למקום, עולה שאיש לא נכנס לתא הרצח עצמו, פרט לשני אנשי מד"א ולרפ"ק ארבל (לעדותו בבית המשפט).136


בזירת הרצח נמצאו כמה עקבות בדם, שמקורן בנעלי החובש. עקבה נוספת בדם בצורת זיגזג נמצאה מחוץ לתאים, והיא כנראה שייכת לשוטר שנכנס לתא בין סגירת הזירה לבין תחילת הצילום בידי המעבדה הניידת.137 בשלב מסוים ניתנו לשוטרים שנכנסו לזירה ערדליים כדי שלא יותירו עקבות.138 ב-21:30 הגיעו לזירה אנשי המעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ) שצילמו את בית הספר, את הזירה ואת הגופה וליקטו ממצאים.139


הידיעה שנמצאה נערה מתה בשירותי בית הספר נפוצה במהירות בקצרין ובמדינה, שלמרות היסטוריה ארוכה של מלחמות ואלימות, טרם הכירה מקרה של רצח נערה בבית הספר במהלך יום הלימודים. הידיעה פתחה את מהדורות החדשות המרכזיות בשעה 20:00 בטלוויזיה וברדיו. עוד בליל הרצח הוקמה ועדת חירום לניהול המשבר, שהחליטה שהלימודים יתחדשו למחרת - ושבמקום שיעורים רגילים ייערכו שיחות של התלמידים עם מחנכים ומטפלים. האזור בקרבת זירת הרצח נותר סגור, אך בית הספר נפתח ברובו כדי לאפשר לילדים להיות במסגרת תומכת במקום להישאר חרדים בבתיהם.


לאחר ששמואל ראדה חתם על טופס הסכמה,140 הועברה גופתה של תאיר לנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר. הנתיחה התבצעה למחרת בבוקר, ואחר הצהריים נטמנה תאיר בנוכחות אלפי אנשים בבית העלמין בקצרין.


*המשך הפרק בספר המלא*


הערות:


בן־ישראל, דורי (15.2.2016). הצינור חוגג 900K ו-ynet בלחץ היסטרי - דירוג עמודי הפייסבוק לחודש ינואר 2016. מזבלה.
סדן, אמרי (4.1.2016). משרד המשפטים מציג: האמת על משפט זדורוב. nrg.
בנדל, נטעאל (1.4.2018). את היועמ"ש לא מעניינים הדיווחים בתקשורת. מקור ראשון.
תפ"ח 502/07 (משפט חוזר), פסק דינו של השופט צרפתי, סעיפים 331-336.
ועדת הבדיקה בעקבות מותה של התלמידה תאיר ראדה ז"ל (2007). דו"ח מסכם: ממצאים, מסקנות והמלצות. ירושלים: משרד החינוך.
איפרגן, שמעון (27.2.2014). החקירות היקרות בתולדות משטרת ישראל. Mako.
אבני, עידן (7.12.2006). חשד: ילדים רצחו ילדה בבית הספר. ידיעות אחרונות.
תפ"ח 502/07, עדות רפ"ק יורם אזולאי בבית המשפט, עמ' 17 לפרוטוקול. ההפניות לחומר המשפטי בספר מתייחסות למשפט המקורי בבית המשפט המחוזי בנצרת, אלא אם כן צוין אחרת.
שם, עמ' 27 לפרוטוקול.
תפ"ח 502/07, הכרעת הדין, עמ' 251-252.
שם, עמ' 42, 110, 112, 145, 193, 203, 415, 453.
שם, עמ' 333.
שם, עמ' 334-335.
שם, עמ' 335-336.
שם, עמ' 367-382.
שם, עמ' 345-346.
שם, עמ' 195, 368, 445.
שם, עמ' 249-251.
שם, עמ' 209-210, 265.
שם, עמ' 440.
שם, עמ' 142.
שם, עמ' 342-344.
שם, עמ' 17, 20, 22, 40, 49.
שם, עמ' 105, 111, 114, 127, 135.
שם, עמ' 13, 31, 41.
שם, עמ' 145, 415, 445-446.
שם, עמ' 346-360.
שם, עמ' 130, 145, 406, 412, 415, 417, 446.
שם, עמ' 360-365.
שם, עמ' 446.
שם, עמ' 456. גזר הדין.
בפסק הדין במשפט החוזר התייחסו השופטים באריכות לסוגיית "הלב הנקי" וקבעו שמדובר במוטיב חוזר וברור העולה מהשיחות של זדורוב בתא המעצר, מחקירותיו ואף מהודאותיו, הלקוח מהדין האוקראיני והרוסי. הם אף קבעו כי זדורוב הודה הודאת שווא מתוך הבנה שהכול "סוגר עליו" וצפוי לו בוודאות מאסר עולם, וכי רק אם יודה ויקבל את הקלת "הלב הנקי", היא תבוא לידי ביטוי בעונש מאסר מופחת משמעותית (למשל: תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיפים 340, 345, 351 ואילך לפסק דינו של השופט קולה, וסעיפים 46-57 לפסק דינו של השופט צרפתי).
סיכומי ההגנה, עמ' 226-229.
תפ"ח 502/07, הכרעת הדין, עמ' 351, סעיף ד'.
תמלולי השחזורים של דני זולין (ת-69) ושל עגור אלון (ת-72). 18.12.2006.
חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006. חוות דעת משלימה של המומחה ד"ר חן קוגל, 27.3.2022 (נ-113א במשפט החוזר).
חוות דעת מומחה רפ"ק ירון שור, 21.6.2007, עמ' 5, סעיפים 6-7 (ת-362). השאלה אם שלושת הסימנים שמסמנים נתיב יציאה מתא הרצח הם אכן עקבות נעל היתה סוגיה משמעותית שנדונה במשפט החוזר. השופטים שהיו בדעת הרוב קבעו ששלוש העקבות הזרות ושלוש עקבות על רצפת התא אכן שייכות לאותה הנעל (לפחות בסבירות גבוהה). (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיף 149 לפסק דינו של השופט קולה).
שחזור זדורוב, 19.12.2006 (קלטת השחזור, זמן קלטת: 15.00-22.06). חוות דעת מומחה פול קיש, 28.2.2022 (נ-149 במשפט החוזר). גם דעת הרוב במשפט החוזר קבעה שהאפשרות הסבירה היא שדלת התא היתה סגורה בזמן הרצח (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיף 226 לפסק דינו של השופט קולה).
שחזור זדורוב, 19.12.2006 (קלטת השחזור, זמן קלטת: 16.49-17.24).
חקירת זדורוב, 19.12.2006 (מ"ט 172/06(1)(3), זמן קלטת: 20.11-21.16).
תפ"ח 520/07, עמ' 1116 לפרוטוקול (משפט חוזר).
חקירת זדורוב, 19.12.2006 (מ"ט 172/06(1)(2), זמן קלטת: 27.59-28.23).
שם (זמן קלטת: 22.20-22.47).
שם (זמן קלטת: 31.17-31.25).
חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006, עמ' 4, סעיף 5א (ת-11).
חקירת זדורוב, 19.12.2006 (מ"ט 172/06(1)(2), זמן קלטת: 23.17-23.27).
חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006, עמ' 4, סעיף 5ב, עמ' 3, סעיפים 3א-3ב (ת-11).
חקירת זדורוב, 19.12.2006 (מ"ט 172/06(1)(3), זמן קלטת: 2.52-3.45). על חולצתה של תאיר נמצאו שני קרעים קטנים בצד הימני התחתון, אחד מהם אנכי ואורכו ס"מ אחד והאחר אופקי באורך כחצי ס"מ. חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006, עמ' 2, סעיף 1ג (ת-11). התביעה טענה שהקרעים תואמים את עדותו של זדורוב, אולם מדובר בקרעים קטנים מאוד, ללא חתך במיקום המתאים על הגופה.
חוות דעת משלימה של המומחה ד"ר חן קוגל, 27.3.2022 (נ-113א במשפט החוזר).
חקירת זדורוב, 19.12.2006 (מ"ט 172/06(1)(3), זמן קלטת: 4.24-6.26).
שם (מ"ט 172/06(1)(2), זמן קלטת: 22.21-22.48). שחזור זדורוב, 19.12.2006 (קלטת השחזור, זמן קלטת: 16.03-16.57). חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006, עמ' 2-9 (ת-11). חוות דעת מומחה ד"ר חן קוגל, 16.3.2022 (נ-113 במשפט החוזר).
חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב, 19.12.2006, עמ' 5, סעיף 8 (ת-11).
ע"פ 7939/10, פסק דינו של השופט דנציגר, סעיף 245. בחוות דעת הרוב הסכים השופט עמית (סעיף 69) ש"מדובר בפרט 'ניטרלי' שיכול להיזקף הן לחובתו והן לזכותו של המערער".
ע"פ 7939/10, פסק דינו של השופט דנציגר, עמ' 116-117; פסק דינו של השופט עמית, עמ' 267. השופטים התייחסו להימצאות דם בשירותי הבנים כעובדה, בין היתר כי המנקה טען שראה וניקה שם דם.
שחזור זדורוב, 19.12.2006 (קלטת השחזור, זמן קלטת: 9.57-10.36).
שם (זמן קלטת: 44.04-44.15). בדעת הרוב במשפט החוזר נקבע שמממצאי הזירה עולה שהרוצח אכן קפץ לתא הסמוך (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיף 149 לפסק דינו של השופט קולה).
תפ"ח 502/07, הכרעת הדין, עמ' 336.
עדויות רות נשרי, 8.12.2006 (ת-692), 9.12.2006 (ת-693). דיסק רענון הזיכרון של רות נשרי מ-11.12.2006 (נ-306). נראה שנשרי התייחסה לגנן אחר, שהכירה ודיברה איתו זמן רב לפני כן (זדורוב עבד בבית הספר שבועות ספורים). נשרי טענה שהגנן היה בדרכו החוצה מחדר המורים כשנכנסה ושבאותו זמן היו בו שלוש מורות. המורה פתנה חסאן העידה שישבה בחדר המורים משעה 14:00 עם שתי תלמידות כדי לעזור להן להתכונן לבגרות במתמטיקה. במהלך השעה הזאת נכנס גנן לחדר המורים. פרט להן לא ישבו שם מורים נוספים בשעה זו. מהעדות ניכר שחסאן ושתי התלמידות הן "שלוש המורות" שנשרי חשבה שראתה בחדר המורים (עדות פתנה חסאן, 17.12.2006 [נ-139 במשפט החוזר]). אחת התלמידות שישבה בחדר המורים היתה מריאנה, שבעדותה בבית המשפט מסרה שכשישבו בחדר המורים נכנס אליו גנן ויצא ממנו עם סכין לחיתוך לחם או עוגות (עדות מריאנה בבית המשפט, עמ' 1471-1479 לפרוטוקול). מהעדויות עולה שהדמות שראתה נשרי היא, בסבירות גבוהה, גנן אחר ולא זדורוב.
חוות דעת מומחה ד"ר חן קוגל, 16.3.2022 (נ-113 במשפט החוזר).
חוות דעת מומחה ד"ר ויליאם בודזיאק, 11.11.2012 (נ-329). בעקבות פסק דין שניתן בסמיכות זמנים, ובו קבע בית המשפט העליון שמשקל ראיית טביעות נעל נמוך ביותר (ע"פ 1620/10 ניקולאי מצגורה נ' מדינת ישראל), הפחית בית המשפט המחוזי את משקל חוות דעתו של רפ"ק שור עד לנטרולה. יש לציין כי בדעת הרוב במשפט החוזר נקבע שאין טביעות נעל על מכנסיה של תאיר, בניגוד לחוות דעתו של שור (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיפים 405-441 לפסק דינו של השופט קולה; סעיפים 186-202 לפסק דינו של השופט צרפתי).
חוות דעת מומחה פקד אביעד לוי, 2.2.2022 (נ-148 במשפט החוזר).
תפ"ח 502/07, סיכומי ההגנה, עמ' 98.
חוות דעת מומחה ד"ר מיה פרוינד, 26.2.2007, עמ' 15 (ת-695). מוצג 67.
עדות רומן זדורוב בבית המשפט (עמ' 1025 לפרוטוקול).
תיק העבודה של רפ"ק ירון שור, סעיף 15 (עקב נעל הסלמנדר הימנית של זדורוב) (ת-364).
חקירת זדורוב, 13.12.2006 (מ"ט 119/06(1), זמן קלטת: 23.57-24.23). עדות אנה טרייסמן, 3.1.2007 (נ-203). עדות אלכסנדר קספירוביץ, 4.1.2007 (נ-205).
מסמך הסכמות בין הפרקליטות להגנה לגבי תוכן מחשבו של הנאשם (מסמך במ-1, משפט חוזר).
עדות רפ"ק יורם אזולאי בבית המשפט.
ברקן, נעם (10.3.2019). תעלומה: איפה השערות מזירת הרצח של תאיר ראדה? ynet.
למשל: עדות מריאנה בבית המשפט (עמ' 1471-1479 לפרוטוקול).
חוות דעת מומחה יצחק אילן, 28.3.2019. מסמך הסכמות בין הפרקליטות להגנה לגבי תוכן מחשבו של הנאשם (מסמך במ-1, משפט חוזר).
אחד הדברים שהחשידו את זדורוב היה העובדה שזרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח. בחיפושים באתר הזבל תאנים נמצאו כמה זוגות מכנסיים שתאמו את התיאור של זדורוב, אך משום שלא היו עליהם כתמי דם, הם הושמדו ובכך נמנעה ממנו האפשרות לחיזוק טענות בדבר חפותו. דוח חיפוש באתר תאנים, 2.1.2007 (ת-473). מזכר השמדת מוצגים, 8.1.2007 (ת-43). דוח תפיסה וסימון, 8.1.2007 (ת-558). דוח תפיסה וסימון, 14.1.2007 (ת-586).
תלונה 128/20, החלטת נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, 7.6.2020.
יש לציין שפסק דינו של אב בית הדין, אשר קולה, כלל התייחסויות רבות להתנהלות לא תקינה כלפיו מצד הפרקליטות, כמו למשל ניסיון להשפיע על הכרעת דינו באמצעות התקשורת וניסיון לציירו כמי שדעתו היתה מוטה מתחילת המשפט (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיף 574).
תפ"ח 502/07, פסק דינו של השופט ארבל, סעיף 5. ערעור לבית המשפט העליון, עמ' 29.
ע"פ 7939/10, פסק דינו של השופט עמית, עמ' 233-234. דנ"פ 1329/16, בקשה לדיון נוסף, עמ' 51.
תפ"ח 502/07, עיקרי הטיעון מטעם ההגנה בהליך המשלים, עמ' 24. ב-2009 יצא עו"ד דוד שפיגל (בא כוחו של זדורוב) לתקשורת והטיח דברים דומים. שפיגל הואשם בביזיון בית המשפט, נקנס והתנצל. רופא־אופיר, שרון (15.9.2009). עורך דינו של זדורוב נקנס והשתלח בשופטים. ynet. דברים דומים אמר מומחה ההגנה ד"ר חן קוגל, שהשווה באריכות במשפט החוזר בין היחס שזכו לו חוות דעתו כשנערכו עבור התביעה ועבור ההגנה במשפטים פליליים (עמ' 4205 לפרוטוקול, משפט חוזר).
ראב"ד, אחיה (7.12.2021). משפט זדורוב: קצין המז"פ התקשה להסביר איך הרוצח ברח בלי להשאיר עקבות דם. ynet.
מזכר לגבי אתר פורום בית ספר נופי גולן, 11.12.2006 (ת-278).
האמת היום - לזכרה של תאיר ראדה ז"ל, 7.10.2018. ההודעות שעלו בדף הראשי של הפורום המקורי (ID=1190) אבדו, ובגיבוי מ-12.12.2006 קיים רק הדף הראשי שלו. לאחר שנמחקו ההודעות מהפורום המקורי, נפתח פורום חדש (ID=2027). גם ההודעות שעלו לפורום זה בשעות הראשונות "הורדו" ולא הועלו מחדש.
בקטע החקירה המלא זדורוב אומר שלא רצח את תאיר ואין סיבה שירצח או ייקח על עצמו את הרצח כי יש לו ילד קטן בבית. החוקר מגיב: "אתה יודע, יש דברים שאנשים עושים ולא חושבים". זדורוב עונה שהוא תמיד חושב לפני שהוא עושה. החוקר עונה שלעתים יש מקרים שבהם אנשים עושים דברים, ואז מבצע את תנועת היד. זדורוב מפרש את דבריו ותנועתו של החוקר כ"מצב אפקט" ומדגיש שאצלו דברים כאלה אינם קורים. חקירת זדורוב, 12.12.2006 (מ"ט 160/06(1), זמן קלטת: 24.31-24.47).
תפ"ח 502/07 (משפט חוזר), סעיף 444 לפסק דינו של השופט קולה.
מ"ח 6881/19, בקשה לקיום משפט חוזר, עמ' 164. שיחה בין המדובבים בתא המעצר, 15.12.2006 (מ"ט 165/06 (8)(4), זמן קלטת: 18.17-32.27).
מ"ח 6881/19, בקשה לקיום משפט חוזר, עמ' 226. זדורוב בתא המעצר, 15.12.2006 (מ"ט 165/06 (9)(4), זמן קלטת: 32.32-32.50).
תפ"ח 502/07 (משפט חוזר), סעיף 339 לפסק דינו של השופט קולה; סעיפים 213-218 לפסק דינו של השופט צרפתי.
דף הפייסבוק "החקירות של רומן זדורוב", 10.6.2019.
שם, 19.10.2019.
מ"ח 6881/19, בקשה לקיום משפט חוזר, עמ' 78.
עדות קובי סמברנו, 24.12.2006 (נ-84).
לוח תצלומים המתעד את פירוק המנעול, 1.1.2007 (ת-450).
חקירת זדורוב, 13.12.2006 (מ"ט 119/06(1), זמן קלטת: 23.57-24.23). הודעת זדורוב, 11.1.2007 (ת-41).
ע"פ 7939/10, פסק הדין של השופט דנציגר, סעיף 362.
שם, פסק הדין של השופט עמית, סעיפים 87-88.
מתוך הקבוצה "דורשים משפט צדק בפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל", 10.11.2014.
חוות דעת מומחה חי יפרח, 3.4.2022 (נ-152 במשפט החוזר).
חשמונאי, עדי (20.12.2018). הרשת חוקרת. ישראל היום.
מסמך הסכמות בין הפרקליטות להגנה לגבי תוכן מחשבו של הנאשם (מסמך במ-1, משפט חוזר).
דוח חיפוש במחשבו של זדורוב, 18.12.2006 (ת-625).
סיכומי התביעה, עמ' 314, סעיף קטן 19.
תפ"ח 502/07, פסק הדין, עמ' 367.
מ"ח 6881/19, בקשה לקיום משפט חוזר, עמ' 149, סעיף 214.
תפ"ח 502/07 (משפט חוזר), סעיף 333 לפסק דינו של השופט צרפתי.
תפ"ח 502/07, עמ' 2070 לפרוטוקול (משפט חוזר).
תמונה שממחישה קילוף צבע בשירותי הבנים (נ-31 במשפט החוזר).
נוסף על הקשר עם גופים משפטיים, במהלך השנים יצרו הפעילים פעמים רבות קשר עם בעלי תפקידים במשטרה (למשל, המפכ"ל וראש אגף החקירות), עם גורמים פרלמנטריים (כמו יו"ר ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה), עם גופי תקשורת ועוד.
כאן חדשות (15.1.2022). "הפרשה הזאת תופסת את כל החיים שלי": התומכים הנאמנים של זדורוב. כאן 11. לאחר הקראת פסק הדין במשפט החוזר הודה עו"ד ירום הלוי למספר פעילים שליוו אותו במהלך המשפט.
עוד בתהליך המשפטי בבית המשפט המחוזי ניכרו ניצני מעורבות הפעילים בפרשה. הדוגמה הבולטת היא חיים סדובסקי, שמיד לאחר הרצח הציע את עזרתו למשפחת ראדה ולצוות ההגנה של זדורוב. עם זאת, סדובסקי העיד כעד מומחה מטעם ההגנה ולכן נכון להתייחס אליו כחלק מהתהליך המשפטי ולא כמסייע לו מבחוץ.
ריאיון עם עו"ד ירום הלוי, אוגוסט 2019.
לאחר שנדחתה הבקשה, כי "250,000 חברי קבוצת הפייסבוק" אינם ישות משפטית, היא הושמטה מהבקשה החוזרת שהוגשה בידי עו"ד מרדכי טימסית שייצג את אילנה ראדה. תפ"ח 502/07, בקשה חוזרת, 7.10.2016.
בג"ץ 9480/16, ד"ר חיים סדובסקי, סנ"צ בדימוס אלכס פלג, ניר יסוד ורועי וייס נגד היועץ המשפטי לממשלה והמחלקה לחקירות שוטרים.
תוכנית הבוקר עם אור ומיה (8.12.2016). ערוץ 10.
כאן חדשות (15.1.2022). "הפרשה הזאת תופסת את כל החיים שלי": התומכים הנאמנים של זדורוב. כאן 11.
(103FM (10.4.2016. מנהל הדף "מי רצח את תאיר": הגשנו תלונה רשמית ובה קבענו שהראיות נגד זדורוב בדויות. מעריב.
לדוגמה: תפ"ח 502/07, עמ' 303 לפרוטוקול (משפט חוזר).
Fisher, D. R. & Wright L. M. (2001). On utopias and dystopias: Toward an understanding of the discourse surrounding the Internet. Journal of Computer-Mediated Communication, 6(2). R�ssler, P. (2001). Between online heaven and cyberhell: The framing of the Internet by traditional media coverage in Germany. New Media and Society, 3(1), 49-66. Lev-On, A. (2019). Facebook framed: Portraying the role of social media in activism. Journal of Language and Politics, 18(1), 40-60.
הפעילים ה"אאוטסיידרים" מתפקדים כ-Gate Watchers - מונח שטבע אקסל ברונס. Gate Keepers הם העורכים ששולטים בסלקצית החומרים ובמסגור שלהם. לעומתם, ה-Gate Watchers אינם "אינסיידרים" אבל המודעות של שחקנים אחרים בתחום לנוכחותם והשפעתם הופכות אותם לכוח שיש להתחשב בו. ראו: Bruns, A. (2005) Gatewatching: Collaborative online news production. New York: Peter Lang. Ojala, M., Pantti, M. & Laaksonen, S. M. (2019). Networked publics as agents of accountability: Online interactions between citizens, the media and immigration officials during the European refugee crisis. New Media & Society, 21(2), 279-297.
Gladwell, M. (2010). Small change. The New Yorker, 4, 42-49. Morozov, E. (2011). The net delusion: The dark side of internet freedom. New York: Public Affairs.
עם זאת, ספרות רבה מדגימה שלאקטיביזם "מינימלי" ברשתות החברתיות יש השפעה רבה ברמה האישית והחברתית. למשל: Penney, J. (2017). The citizen marketer: Promoting political opinion in the social media age. New York: Oxford University Press. Kwak, N., Lane, D. S., Weeks, B. E., Kim, D. H., Lee, S. S. & Bachleda, S. (2018). Perceptions of social media for politics: Testing the slacktivism hypothesis. Human Communication Research, 44(2), 197-221. Halupka, M. (2014). Clicktivism: A systematic heuristic. Policy & Internet, 6(2), 115-132
Marsh, L. (2016). Murder, they wrote. Dissent, 63(2), 6-11.
עדות יוטה אלוף, 7.12.2006 (נ-244).
עדות אילנה ראדה, 6.12.2006 (ת-759).
זיכרון דברים רס"ר איילת אזולאי, 6.12.2006 (ת-125). הודעת שמואל ראדה, 6.12.2006 (ת-154).
עדות אילנה ראדה, 6.12.2006 (ת-759).
עדות רס"מ יוסי לוי, 3.1.2007 (ת-352). עדות רס"ב דוד אמור בבית המשפט (עמ' 727-739 לפרוטוקול).
עדות מאיר אמסלם, 11.12.2006 (ת-315).
עדות צבי חוטר, 3.1.2007 (ת-318). עדות יואב חדד, 6.12.2006 (נ-48).
עדות מוטי בן־צור, 3.1.2007 (ת-319). עדות רמי דאודי, 3.1.2007 (ת-355).
עדויות קובי סמברנו, 6.12.2006 (נ-80), 24.12.2006 (נ-84).
עדות מאיר אמסלם, 11.12.2006 (ת-315).
עדות רס"מ יוסי לוי, 3.1.2007 (ת-352).
עדות מוטי בן־צור, 3.1.2007 (ת-319).
עדות קובי סמברנו, 18.12.2006 (נ-82).
עדות רס"מ יוסי לוי, 3.1.2007 (ת-352). זיכרון דברים רפ"ק ראובן ארבל, 7.1.2007 (ת-314).
עדות איל בן־משה, 6.12.2006 (ת-302). עדות צבי נבו, 6.12.2006 (נ-319). דוח פרמדיק, 6.12.2006 (ת-301).
תפ"ח 502/07, עמ' 1023 ואילך לפרוטוקול (משפט חוזר).
עדות רפ"ק אלי סילוק, 3.1.2007 (ת-382 במשפט החוזר).
זיכרון דברים רפ"ק ראובן ארבל, 7.1.2007 (ת-314).
בפסק הדין שלו (תפ"ח 502/07 [משפט חוזר], סעיפים 74-103) סקר השופט קולה באריכות את הפעילות שהיתה בתא ובמכלול השירותים בסמיכות לגילוי הגופה.
זאת כיוון שהעקבה נראית בדם גלוי - ומכאן שהוטבעה לאחר ניקוי מכלול השירותים. כיוון שדלת תא השירותים היתה נעולה עד שנפתחה בידי מוצאי הגופה וכיוון שהטביעה לא תואמת את נעלי המחפשים, נותר להסיק שאחד השוטרים שהציץ לתא הרצח השאיר אותה.
מזכר פקד אלי שקד, 7.1.2007 (ת-638).
עדות רפ"ק ינאי עוזיאל בבית המשפט (עמ' 351 לפרוטוקול). שעת הרצח המשוערת נקבעה כ-13:30, והפרמדיק קבע את מותה של תאיר ב-19:04 (דוח רופא/פרמדיק, 6.12.2006, ת-301). התצלומים הראשונים מתוך מכלול השירותים הם משעה 21:45 לערך (כשלוש שעות לאחר מציאת הגופה), ושל תא הרצח משעה 23:15 (כארבע שעות וחצי לאחר מציאת הגופה).