* | נֹעָה וגנר


מָה אִם אַתְּ חַיָּה אֶת חַיַּיִךְ כְּטָעוּת טְרָגִית.


וּכְמוֹ דְּמוּת בַּתֵּאַטְרוֹן אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה — לַעֲשׂוֹת פַּרְסָה —


לַמְרוֹת שֶׁכָּל הַפְּנִיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ מְאוֹתְתוֹת לָךְ


וְאַתְּ בְּעַצְמֵךְ מַגְנִיבָה מַבָּט לִשְׂמֹאל.


הַאִם יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ — אַתְּ שׁוֹאֶלֶת — מַנְגָּנוֹן חָכָם יוֹתֵר שֶׁל חַיִּים,


גְּאוֹנוּת שֶׁל "תּוֹדַעַת פְּעֻלָּה" שֶׁאֵין לָנוּ אֵלֶיהָ פֶּתַח?


אֵין גִּישָׁה.


כְּמוֹ:


לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִבְרֹחַ אַתְּ מְחַיֶּגֶת.


לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִצְעֹק אַתְּ תּוֹחֶבֶת בְּחִיּוּךְ.


לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵלּוּ הֵם אַךְ וְרַק חַיַּיִךְ


אֵינֵךְ מוֹצֵאת בְּתוֹכֵךְ אֶת הַמְּבֻגָּר הָאַחְרָאִי.


וְאַתְּ הַמְּבֻגָּר.


וְאַתְּ מְפַחֶדֶת.


וּפַחַד, כְּבָר סִפְּרוּ לָךְ, הוּא לֹא רַק מַנְגָּנוֹן מְעַכֵּב, הוּא גַּם


מֵגֵן, מְסַיֵּעַ, מַרְגִּיעַ, מְיַשֵּׁב.


אָז אַתְּ מְנַסָּה.


הַפְּסִיכוֹלוֹגִית מְהַנְהֶנֶת מוּלֵךְ כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת —


הַלְוַאי שֶׁהַפַּעַם אַצְלִיחַ לֹא לִטְרֹף אֶת כָּל הַקְּלָפִים.


וְאַתְּ זֹאת שֶׁאוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ וַעֲדַיִן אַתְּ שׁוֹנֵאת אוֹתָהּ עַל כָּל הִנְהוּן.


הִיא, בְּפַרְצוּף גֵּאֶה חוֹתֶמֶת לָךְ — כַּמָּה שֶׁאַתְּ צוֹדֶקֶת —


אוּלַי כְּדַאי הַפַּעַם לְהַנִּיחַ רֹאשׁ וְלִנְסֹעַ לְאִטֵּךְ בַּנָּתִיב הַיְּמָנִי.


וְאַתְּ יוֹדַעַת, שֶׁמַּמָּשׁ כְּמוֹ בִּטְרָגֶדְיָה, אַתְּ הוֹלֶכֶת לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ.


אַתְּ הוֹלֶכֶת לִטְרֹף.


אַתְּ הוֹלֶכֶת לַגַּרְדּוֹם.


מְחַיֶּכֶת כָּל הַדֶּרֶךְ.


מְנוֹפֶפֶת לְשָׁלוֹם:


לְהִתְרָאוֹת פַּחַד יָקָר — אוּלַי רָצִיתָ לְהָגֵן עָלַי אֲבָל אֲנִי מוּגֶנֶת.


יֵשׁ לִי אוֹתִי וְאֶת הַטְּרָגֶדְיָה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶן בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.


חייבת | רותי ויטל גילעד


לְכִי לְטִפּוּל, אָמְרוּ, אַתְּ חַיֶּבֶת.


עָבַרְתְּ דָּבָר כָּל־כָּךְ קָשֶׁה.


הַכֻּרְסָה שָׁקְעָה וְגַם הַשִּׂיחָה.


בַּחוּץ הִזְמִינוּ קָפֶה וּמַאֲפֵה,


עֵינַיִם עוֹרְגוֹת גִּשְּׁשׁוּ, נִלְכְּדוּ.


אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי הָמוֹן. הָיִיתִי חַיֶּבֶת.


חִפַּשְׂתִּי חַמְצָן לַחַיִּים


וְנִלְכַּדְתִּי בְּכֻרְסָה, בְּשִׂיחָה עַל עָבָר שֶׁעָבַר.


כְּשֶׁיָּצָאתִי הַחוּצָה, שָׁאַפְתִּי הָמוֹן.


הָרְחוֹב הִשְׁתּוֹקֵק מוּלִי, מַעֲבִיר


אֶצְבַּע מְנֻסָּהּ לְאֹרֶךְ צַוָּארִי.


פָּרַצְתִּי בְּשִׂמְחָה. הָיִיתִי חַיֶּבֶת.


טיפול בגישה דינמית | גרגורי גורדון


אֲנִי הַמְּטֻפָּל וְאַתְּ הַמְּטַפֶּלֶת


אֲנִי פְּרָחִימֵתִים שֶׁאַתְּ שׁוֹתֶלֶת.


אֲנִי חַלּוֹנָעוּל שֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת


אַתְּ רוֹאָה מָה יֵשׁ מֵעַל וּמָה מִתַּחַת.


חַטְּטִי בַּלֹּא־מוּדָע שֶׁלִּי


כְּמוֹ מְנַתֵּחַ בַּבָּשָׂר


לַמְּדִי אוֹתִי לְאַט


אֶת פִילוֹסוֹפְיַת הַמּוּסָר.


אֲנִי אָבוֹא לְכָל פְּגִישָׁה


וְאֶהְיֶה מָסוּר, אַךְ לֹא אֵדַע


עָלַיִךְ כְּלוּם כָּל הַשָּׁנִים


כִּי זֶה אָסוּר.