פרק א, פסוק טו': "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות"
שלמה המלך אומר דבר אשר מתפרש בשפה היומיומית אחרת: כאשר אנו רואים התנהגות פגומה שחוזרת על עצמה אצל אדם והוא אינו מתקן את דרכיו, אנו אומרים בטבעיות "מעוות לא יוכל לתקון", אלא שזה לא המקום לאמירה זו, שכן לא לכך שלמה המלך בחוכמתו התכוון:
שלמה המלך אמר "מעוות- לא יוכל לתקון"- הוא לא אמר "מעוות לא ניתן לתיקון". הוא מדבר על יכולת, לא על פוטנציאל.
המעוות היה מושלם בעבר לפני שנפגם ולכן הכיר את עצמו במצב אחר, של שלמות אך עקב מאורע זה או אחר, נפגמה בו השלמות, הוא נהיה חסר. החוסר הזה, על פניו, הוא עיוות בדרכו של בורא עולם ליצור שלמות, כי כל מעשי האל נובעים משלמות. מכאן, שמי שחסר ממנו מעט מאלוקים, הוא בא בגדרי מעוות ולהיפך.
המעוות לא יכול לתקן את עצמו ובעצמו, היות שגם כאשר היה שלם לא היה בכוחו למנוע את אשר גרם לחסרון או לעיוות שבו, מקל וחומר כאשר הוא חסר כעת, בוודאי שאין בו את הכוחות והיכולת לתקן ולרפא את פגיעותיו הוא.
לכן, בהמשך אומר שלמה המלך: "טובים השניים מן האחד"- משום שהמעוות צריך לעזרה על מנת לתקון, צריך שמישהו ימלא אותו ויראה לו את הדרך, יחזקהו ויושיט לו סיוע.
המעוות מעוות משום שאינו בר יכולת תיקון עצמית וזו מהות העיוות בעצם. במצב של שלמות לגוף ולנפש יש יכולת להתגבר ולסייע לעצמם בריפוי ובהגנה על הקיים.
שלמה המלך אינו רומז פה על מצב של מעוות שאינו יכול להיות בר תיקון, כיוון שאז אין תכלית לירידתנו לעולם. רבי נחמן מברסלב אומר כי: "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"...
"וחסרון-לא יוכל להמנות"- שלמה המלך ראה את כל סוגי החסרון מהם סובלים בני האדם: חסרון כיס, חסרון לב, חסרון אהבה, חסרון אדם יקר ועוד. כמספר בני האדם בעולם כך מספר החסרונות שהם חשים. בני האדם מסתובבים עם מטענים של חסכים, על כן לא יוכלו החסכים להימנות מרוב שהם רבים.
יש פירוש נוסף, משלים: האמירה ש"חסרון לא יוכל להימנות", מלשון להתמלא: לא ניתן למלא את החסרון שממנו בני האדם סובלים, משום שהסבל שהם סובלים הוא ברמת הנשמה ונובע מסיבות שמבחינת בני האדם הן עלומות. בני האדם מייחסים את סבלם להעדר חומר פיזי או סבל ריגשי אך גם אם תשלים להם את מה שחסר, המהות שנותרת חלולה וללא מענה היא ברמת הנשמה, מכאן שלא תוכל הנשמה למצוא מענה בדברים הגשמיים, שאותם ניתן למנות ולכמת או בכסף:
חסרון הנשמה לא ניתן למילוי באמצעות כסף וחומר שאותם ניתן למנות ומכאן שהם לכתחילה מוגבלים הן בכמות והן ביכולת הסיפוק שהם מעניקים.

פרק א, פסוק טו': "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות"
שלמה המלך אומר דבר אשר מתפרש בשפה היומיומית אחרת: כאשר אנו רואים התנהגות פגומה שחוזרת על עצמה אצל אדם והוא אינו מתקן את דרכיו, אנו אומרים בטבעיות "מעוות לא יוכל לתקון", אלא שזה לא המקום לאמירה זו, שכן לא לכך שלמה המלך בחוכמתו התכוון:
שלמה המלך אמר "מעוות- לא יוכל לתקון"- הוא לא אמר "מעוות לא ניתן לתיקון". הוא מדבר על יכולת, לא על פוטנציאל.
המעוות היה מושלם בעבר לפני שנפגם ולכן הכיר את עצמו במצב אחר, של שלמות אך עקב מאורע זה או אחר, נפגמה בו השלמות, הוא נהיה חסר. החוסר הזה, על פניו, הוא עיוות בדרכו של בורא עולם ליצור שלמות, כי כל מעשי האל נובעים משלמות. מכאן, שמי שחסר ממנו מעט מאלוקים, הוא בא בגדרי מעוות ולהיפך.
המעוות לא יכול לתקן את עצמו ובעצמו, היות שגם כאשר היה שלם לא היה בכוחו למנוע את אשר גרם לחסרון או לעיוות שבו, מקל וחומר כאשר הוא חסר כעת, בוודאי שאין בו את הכוחות והיכולת לתקן ולרפא את פגיעותיו הוא.
לכן, בהמשך אומר שלמה המלך: "טובים השניים מן האחד"- משום שהמעוות צריך לעזרה על מנת לתקון, צריך שמישהו ימלא אותו ויראה לו את הדרך, יחזקהו ויושיט לו סיוע.
המעוות מעוות משום שאינו בר יכולת תיקון עצמית וזו מהות העיוות בעצם. במצב של שלמות לגוף ולנפש יש יכולת להתגבר ולסייע לעצמם בריפוי ובהגנה על הקיים.
שלמה המלך אינו רומז פה על מצב של מעוות שאינו יכול להיות בר תיקון, כיוון שאז אין תכלית לירידתנו לעולם. רבי נחמן מברסלב אומר כי: "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"...
"וחסרון-לא יוכל להמנות"- שלמה המלך ראה את כל סוגי החסרון מהם סובלים בני האדם: חסרון כיס, חסרון לב, חסרון אהבה, חסרון אדם יקר ועוד. כמספר בני האדם בעולם כך מספר החסרונות שהם חשים. בני האדם מסתובבים עם מטענים של חסכים, על כן לא יוכלו החסכים להימנות מרוב שהם רבים.
יש פירוש נוסף, משלים: האמירה ש"חסרון לא יוכל להימנות", מלשון להתמלא: לא ניתן למלא את החסרון שממנו בני האדם סובלים, משום שהסבל שהם סובלים הוא ברמת הנשמה ונובע מסיבות שמבחינת בני האדם הן עלומות. בני האדם מייחסים את סבלם להעדר חומר פיזי או סבל ריגשי אך גם אם תשלים להם את מה שחסר, המהות שנותרת חלולה וללא מענה היא ברמת הנשמה, מכאן שלא תוכל הנשמה למצוא מענה בדברים הגשמיים, שאותם ניתן למנות ולכמת או בכסף:
חסרון הנשמה לא ניתן למילוי באמצעות כסף וחומר שאותם ניתן למנות ומכאן שהם לכתחילה מוגבלים הן בכמות והן ביכולת הסיפוק שהם מעניקים.