עוד בילדותו נשא תמיד קרישנאנדה את מבטו לשמיים. הוא עשה זאת משום שאהב אותם כשהם כחולים, אהב אותם מעוננים, גשומים ואפורים, או כשהם מלאי כוכבים. הילדים והמבוגרים לעגו לו כאשר הבחינו בדמותו הצנומה פוסעת בדרך העפר ומבטו שלוח גבוה לשמיים. אולי עשה זאת בגלל שלא היה לו שום דבר טוב לקוות למצוא על הקרקע.
קרישנאנדה ביקש לברוח מהעוני, מהריקנות שמילאה אותו תמיד, מהעצב, ומהסמסרה, עולם האשליה, אולם המציאות בה חי עיגנה אותו בכוח אל החיים העלובים אליהם נולד. הוא כבר הבין שהעניים הם אותם עניים בבנארס או כלכתה, רישיקש או הרידוואר, הרוחניות היטיבה עם העשירים בלבד. כי למעט כמה רגעים של חסד, לא חסה עליו המציאות וחבטה בו בכל כוחה.
עד ליום בו פגש את סבו לראשונה בחייו. אדם אקסצנטרי, מטורף, משעשע, ותימהוני למדי. אדם ששלח אותו למסע מדהים, לא צפוי, מסחרר, אשר הפך את עולמו עליו.
מפגשים עם כהני דת מסתוריים, נשים מפתות, כוחות טבע אימתניים, כל אלה ילוו אותו מעכשיו. בדרך החדשה אליה נשלח, מוחו, גופו ונפשו המעונה יתעצבו מחדש, חוטי מחשבתו יפרמו וישזרו בדרכים להן לא ציפה.
זהו מסעו המרתק לאורך הגאנגה של נער הודי ההופך לגבר חדש. וזה הוא גם מסעה של הנפש, להבין את טעמה המתוק-מריר של המציאות המלווה כל אדם מהרגע בו הוא נולד.
