"עשיתי דברים שאף אחד לא עשה לפניי. אימהות הודו לי כאילו אני חצי אלוהים על הדברים האלה. ואני כלום ושום דבר, אני הכי קטנה שיש, רק בגללו עשיתי את זה ורק בגללו הכול הצליח. אבל זה הצליח! הוא כבר הרגיש טוב יותר, הוא כבר היה בסדר, התבגר. כבר חשבתי שעלינו על דרך המלך ואז הגיע הברדק, הכול ביחד. ואני חשבתי: הנה, כרגיל, כשירין מביא איתו משהו, הוא מביא את כל החבילה... אי אפשר שזה יהיה רק משהו קטן. אבל אנחנו ננצח את זה, כי כבר ניצחנו הכול."
אימא, בואי רגע הוא סיפור אהבה של אם לבנה, מסע של עשרים ושלוש שנים שבהן טובית ליוותה את ירין בהתמודדותו היומיומית עם תסמונת נדירה (Agenesis of Corpus Callosum – היעדר החלק המחבר בין שתי אונות המוח) ועם מחלת חסר חיסוני שהובילה למחלת ריאות קשה. אבל לפני הכול, זהו סיפור על כוחו של אדם לחיות את חייו במלואם, לצד כל המהמורות שהחיים מציבים בפניו. כי למרות האתגרים הרפואיים המורכבים, ירין בחר בחיים. הוא רקד, גלש, שיחק כדורגל וסירב לאפשר למגבלות להכתיב את גורלו. אישיותו הכובשת והאופטימיות המזהירה שלו עוררו התפעלות בכל מי שנקרו בדרכו והפכו כל מפגש איתו לשיעור באהבת החיים.
טובית אימו בחרה להיות לא רק המטפלת שלו אלא גם המגינה שלו. היא הייתה הלוחמת בשער והשותפה לכל חלומותיו. במקום לקבל את התחזיות הקודרות של הרופאים, היא יצרה מציאות חדשה – מציאות של אפשרויות. דרך יומנה האינטימי אנחנו מתוודעים לא רק לסיפור של התמודדות עם מחלה, אלא לסיפור על אהבה חסרת גבולות, על ניפוץ תבניות ועל היכולת למצוא משמעות גם ברגעים הקשים ביותר.
אימא, בואי רגע הוא ממוּאר חשוף ומרגש שייגע במיוחד בליבם של הורים, אבל גם בליבו של כל מי שניצב מול אתגרי החיים. הקריאה בו מעוררת את ההבנה שדווקא המגבלות הגדולות ביותר עשויות להוביל לגילויים המשמעותיים ביותר על עצמנו ועל עוצמתה של אהבה. בכך, כוחה של הקריאה בו הוא כוח של נחמה והשראה, ויותר מכול, זהו כוח מרפא.