"הברנש הקטן" הוא מושג המתגלגל בסיפור וידויו של ר' יצחק­­־אברהם תקיף, ממטפורה תמימה (האישון בבת העין!) אל משמעות כמעט דמונית, ובא לציין ישות חברתית מושחתת, אלימה וטפילית. גיבור הסיפור הופך ממושפל ומדוכא למשפיל ומדכא, משלומיאל נקי­­־כפיים למצליח מושחת המידות.
רק ייסורי המצפון, המתעוררים להדריך את מנוחתו, מולידים את הדחף לחזור בתשובה באמצעות וידוי, המתגלם בספר שלפנינו.
עלילתו הדרמטית של הסיפור רוקמת שתי טרגדיות: האחת מוסרית, הטרגדיה של הברנש הקטן שהצליח במעשיו והשביע את תאוותיו, אך נפשו נקפה מאובדן אהובתו שבה בגד ושאותה נטש לאנחות; מבעד לסיפור סיוטי החלומות של הברנש, המתייסר בסוף חייו, צפה ועולה הטרגדיה השנייה, של קורבנו, היא גולדה, אשתו של הברנש שבעטיו איבדה את כל עולמה.
סיפור חניכותו וגידולו של "הברנש הקטן" הוא מופת אמנותי נדיר, מהראשונים בספרות היידיש המודרנית: ראשיתו בדמיון תמים והמשכו בקליטה חושית; עיבורו בתודעה וגמילתו בהוויה יצרית ואלימה.
הקול הפרטי משמש בו אספקלריה ריאליסטית ודקת אבחנה ל"מצב האנושי", המנוסח ביד האמן של אחד מגדולי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.