בפלנטה אחרת, מחוץ לזמן (או בכל זמן) מתחוללת שואה ותקומה. הישראליות חיה, בועטת, מתה ונולדת בתוך אוסף מיתוסים מוכרים, חלקם שחוקים, חלקם עדיין טראומטיים. ראשית לכל: נברא אדם. פלא שאלוהים מעורב בו באופן אקטיבי. ובתוך הרחם, עוד לפני שהתחברו שני תאים, ממתין המרק הקדום הישראלי: ניצול שואה עם מפוחית, כוהנת הלהקות הצבאיות, מחבל פלסטיני מתאבד, תלמיד ישיבה, וגם עולים מאתיופיה בשיא השפלתם. והנופים שכאן, גם הם נופי הנפש הישראלית: קרמטוריום, גינוסר, ירושלים. כך או כך, בטרם היות האדם, נברא הקברט.

כבר מהתמונה הראשונה, מהשורות הראשונות, ברור שאנחנו במתחם האבסורד. מושלך עלינו כאוס. אך ככל שהטקסט חסר היגיון ונטול אחיזה, הקורא מחפש משמעות. וגם מוצא. והיצירה שכאן – שירית, קרנבלית, מורבידית – מצליחה להיות מובנת. גם אם זה פענוח שקשה למלל, הוא מחלחל.

שם הספר
מה שבא ליד