חלק מהזוגות הצעירים נשאו תינוקות בעגלה או במנשא. חשתי כאב חד בחזה וגעגועים לאלמה. הם נראו קלילים וחסרי דאגות. אולי קיוויתי ששמחת החיים של הצעירים בשדרה תדבק בי. מתי החרדות השתלטו על חיי והפסקתי לחוש שמחה או אושר?

באמצע ישיבת בוקר שגרתית מקבל לב שיחת טלפון שמשנה את חייו: בתו התינוקת מאושפזת בבית החולים, מורדמת ומונשמת. במקביל, אֹהַב נעלמת. אישה צעירה שנרדפת על ידי המעשה הנורא שעשתה, בורחת מביתה וחיה כחסרת בית, מפוחדת ואבודה.

[דרך מסע ההתפוררות והחיפוש אחר תיקון, הספר שואל שאלות על גבולות האהבה ועל היכולת לסלוח.]

הספר בוחן בעדינות ובכנות את ההתמודדות המורכבת עם מחלת נפש בתוך המשפחה — לא כבעיה רפואית בלבד, אלא ככוח אדיר שמטלטל מערכות יחסים, זהות אישית והורות.

זהו סיפור על אהבה עמוקה שמבקשת להחזיק מעמד גם מול הסערות הנפשיות הקשות ביותר; על אימהוּת שמתקיימת בתוך כאוס רגשי, על ניסיון להישאר נוכחת ואחראית גם כשנפשך מבקשת לברוח.

דפנה סרדס, ילידת 1963, אם לשלושה, חברת קיבוץ זיקים, מורה, מאבחנת ומאמנת במקצועה. זהו ספר הביכורים של הכותבת.