"אתה יודע", אמר ביורן, "אם היית שואל אותי לפני שלושה חודשים אם הייתי רואה את עצמי כנווד הרוצה אנשים כדי להוכיח את עצמו לפרנס אלמוני, הייתי צוחק לך בפנים."
כוהן שיכור של אלוהי המוות, מכשף ננס חצוף, מתנקש ללא שם ועלמה יפיפייה שחיסלה את כל מי שאהבה - זו אינה חבורת הגיבורים הטיפוסית של שום אגדה, הלא כן? חבורה בלתי סבירה זו שמה לעצמה למטרה לכבוש את כל ממלכת הידרנייה. אלו הם הנבלים של סיפורנו. כי מי אמר שלנבלים לא מגיעה הזכות לספר את הסיפור מנקודת מבטם? נכון, הסיפור עמוס במוות, בשוד, בביזה, ברצח ובזוועות - אבל אולי פעם אחת נעצור ונאזין למה שיש להם לומר?
במהלך המסע לעיר הגדולה יאבון, בניסיונם להפוך בה את השלטון ובהרפתקאותיהם המרתקות נכיר לעומק את ברנרד ביורן, את בן המחצית קראלדו, את איריסה היפיפייה ואת האיש בלי השם.
לא, הם לא אנטי-גיבורים בדרכם למצוא תיקון. הם לא פושעים מחוספסים שמחפשים לחזור למוטב. הם גם לא התרחקו מהאור ומהגאולה רק משום שלא הייתה להם ברירה. לכל אחד מהם היה החופש לבחור, והם בחרו להיות הרשעים. הספר המשלב בין דרמת פשע לסיפור פנטזיה יוצאים ארבעת המנוולים לדרכם כדי להשתחרר מהקללות האישיות שרודפות אותם ולכבוש את כל הממלכה, לא כדי להציל אותה, אלא בשביל עצמם.