לפעמים בחופש או סתם בסוף שבוע אני נוסע לישון אצל סבא בתל אביב. "קרידו", סבא פותח את הדלת ואת הידיים, ואז מועך אותי בחיבוק חזק.
"בוא נלך לים, נונו", אני אומר אחרי שאנחנו נפרדים מאימא ואבא.
בדרך לים סבא פוגש חברים ומדבר איתם בשפה שמביאה ניחוחות ממחוזות רחוקים.

דווקא מזג האוויר הלא צפוי מפגיש את הנכד עם סבא כמו שלא הכיר קודם לכן.
סיפור על קשר בין סבא לנכד, על קבלה ואהבה שנטוות דרך שורשים של שפה ומוזיקה.

שם הספר
קול של פרפרים
בתיה לא עפה
איזו מין חתולה את, יוסף?