אמנון קבצ'ניק היה פרופסור לתיאטרון בסטייט יוניברסיטי ניו יורק בינגהמטון, באוניברסיטת סטנפורד, באוהיו סטייט יוניברסיטי, בפלורידה סטייט יוניברסיטי ובאלמירה קולג' ופרש לגמלאות. הוא ביים אין־ספור דרמות, קומדיות, מותחנים ומחזות זמר בניו יורק וברחבי ארצות הברית. הוא מחברם של הספרים שרלוק הולמס על הבמה ושל הסדרה בת שבעת הכרכים Blood on the Stage.
במשך השנים יצאו לאור ספרים רבים שעוסקים בדרמות משפטיות בקולנוע ובטלוויזיה, אך כמעט שלא נכתב דבר על תחום זה בתיאטרון. כוונתו של ספר זה היא למלא את החלל שנוצר בתחום.
בספר יש יותר מחמישים מחזות שעוברים ניתוח ובחינה קפדנית. המשפט המתועד הראשון על במה מופיע במחזה מבקשות החסות מתוך הטטרלוגיה בנות דנאוס (463 לפנה"ס) מאת אייסכילוס. במחזה מואשמות 49 צעירות ברצח חתניהן, בני דודן, בערב הכלולות, כדי להימנע מנישואין בתוך המשפחה. באורסטיאה מאת אייסיכלוס (458 לפנה"ס) הנאשם אורסטס שיסף את גרונה של אימו מפני שהרגה את בעלה – אביו. האל אפולו משמש סנגור, והפוריניות, אלות הנקמה של יוון העתיקה, הן התובעות.
בימי הביניים, בשנים 1450–1500, כותבים אנונימיים כתבו דרמות משפטיות על יוסף ומריה, על פונטיוס פילאטוס והורדוס ועל נשים שהואשמו בניאוף. בעידן האליזבתני, בתי משפט מלכותיים באנגליה היו מי שהביאו צדק במחזות שכתבו כריסטופר מרלו, ויליאם שייקספיר ובן ג'ונסון. בתיאטרון הספרדי הוצגו סצנות משפטיות במחזות שכתבו לופה דה וגה, טירסו דה מולינה ופדרו קלדרון. הצרפתים לא פיגרו מאחור עם לה סיד (1637) מאת פייר קורניי, (The Litigants (1668 מאת ז'אן רסין ו־Socrates מאת וולטר (1760). ארצות הברית לקחה צד עם מחזות מאת ויליאם דאנלפ, גרמניה עם יוהן וולפגנג פון גתה, אנגליה עם לורד ביירון ורוסיה עם ניקולאי גוגול.
בעשור הראשון של המאה ה־20 הוצפה אירופה במחזות משפטיים. יש לציין במיוחד את The Living Corpse מאת טולסטוי (1900, רוסיה), את Madame X מאת אלכסנדר ביזון (1908, צרפת) ואת Justice מאת ג'ון גאלסוורת'י (1910, אנגליה). הדבר המשיך עם מחזאים שנמנו עם הזרם המרכזי וכתבו דרמות מאוכלסות בשופטים, תובעים, סנגורים, חבר מושבעים, עדים ונאשמים שפעמים רבות הואשמו ברצח מדרגה ראשונה.
כותבי מותחנים ותיקים כמו גסטון לרו, אדגר וולס ואגתה כריסטי כתבו בדיו מעורב בדם כשרקחו מלודרמות משפטיות. בחלקם היו יצורים ליליים ועל־טבעיים (דרקולה, איש הזאב) ובחלקם היו דמויות מהחיים עצמם (ליזי בורדן, ג'ק המרטש). כלל הדמויות האלו מצאו את עצמן מסובכות עם החוק. בין מחזות הזמר הידועים ביותר ששילבו בתוכם סצנות משפטיות אפשר להזכיר את קאן קאן (1953), שיקגו (1975), סוויני טוד (1979), עלובי החיים (1985) ורגטיים (1997).
הפרקים בספר מופיעים בסדר כרונולוגי. כל אחד מהפרקים כולל תיאור עלילה, נתונים על הפקות, דעות של מבקרי תיאטרון ושל חוקרי תולדות התיאטרון וכן פרטים ביוגרפיים על המחזאים ועל שחקנים/במאים מרכזיים שהיו קשורים בהפקות השונות.