“בתפיסתי אני חובב פנטזיה, הזאנר , אני נמשך לכריכות היפות עם השמות המיוחדים, לתיאורים כמו קסום- עבות- ייצורים – מסעות וכו- , אבל במציאות הזאנר הנל לא עובד בשבילי.
זה לא מדוייק. אני בעיקר נופל במה שנקרא פנטזיה אפית ואני יותר אוהב את מה שנקרא פנטזיה אורבנית על גווניה.
יש סיבות רבות לכך : הרבה מהספרים הם שכפול של ספרי עבר משר הטבעות עד להארי פוטר , הרבה מהספרים הם YA בהם מערכת הצדק מחולקת לשחור ולבן – טוב ורע. אני אוהב שהגיבורים שלי לא בטוחים בצדקתם, אני אוהב שהם חוטאים שהם מפעילים בי קונפליקט. תנו לי את גימי לניסטר ואפילו סרסי על כל קאלאדין של סנדרסון. אנשים טובים יכולים לעשות פשעים נוראיים, לפעמים סתם כי הם אדישים לרוע.
בנוסף בשנים האחרונות יש המון מוסרניות בספרים הללו – מסרים ( נכונים ככול שיהיו ) שנדחפים במורד הגרון. אל תהיו גזענים , תתיחסו יפה לנשים , תהיו הוגנים גם אם כולם מרמים אותכם. הכל טוב ויפה, אבל למה בכזאת פשטנות – אני רוצה לגלות בסוף הספר כמו בנחשול שאני בעצם הגזען או תמכתי ברע ובכלל לא ידעתי. תשאירו לי מקום לתודעה שלי להתפתח אל תכתיבו לה איך לעשות זאת.
אבל בסופו של דבר אני "ילד " שאוהב סיפורים – כאלו שמספרים מסביב למדורה – בניית עולם זה לא משהו שמעניין אותי , מעניין אותי הסיפור ואם דרכו אני אראה דברים נוספים , עולמות מיוחדים אז נהדר – אבל קודם כל הסיפור – האמת זה נכון לכל סוג של ספרות עבורי.

חברת פייסבוק ,שעל טעמה אני סומך, אמרה שזה ספר הפנטזיה הטוב שקראה בשנים האחרונות אז כשפתאום מצאתי את הספר החלטתי לנסות בציפייה שגם הוא יהיה נפל עבורי.
אני לא אחזור על התשבוחות כי אני לא אוהב אבסולוטים ויש לו את החולשות שלו, אבל זה ספר נהדר. מעולה. אני יודע את זה כי כשאני נופל על ספר טוב זה לגמרי משנה לי את המצב רוח וכשאני נופל על אודיו טוב אני פתאום עושה את כל הכלים בכיור ואין כביסה בפיילה.

דין נשלח לאחוזה בקנטון הספר שהוא חי בו כדי לחקור רצח. הוא מתמחה, רק ארבעה חודשים בתפקיד וזה הרצח הראשון שלו. עץ צמח דרך הנרצח, קצין בכיר , תוך כמה רגעים קורע אותו לגזרים . לא זירה פשוטה לרצח ראשון.
דין עובד עבור אנה. חוקרת מבוגרת שהוגלתה לקאנטון הנידח הזה ואינה יוצאת מביתה בתוך היער ומבלה בו את רוב זמנה כאשר עיניה מכוסות כי אינה מסוגלת לסבול גירויים חיצוניים והיא בעיקר לא סובלת אנשים.
דין הוא engraver בעברית (חרט ) . בעולם של הספר הדבר אומר שמוחו הועצם לכך שיזכור כל פרט ופרט שהוא רואה, חש או שומע. הוא נעזר באמפולות של ריחות כדי לתייג ולשלוף זכרומות בצורה יותר מהירה. הוא המספר של הסיפור.

הספר מתואר כסיפור של שרלוק ווטסון. אנה היא שרלוק מינוס ההרואין ( אם כי יש קריצה לשם ) ודין הוא הווטסון – אם כי הוא קצת יותר מזה.
התעלומה מתרחבת מהר מאוד והיקפה חושף לאיטו את העולם בו השניים חיים.
לספר יש קצב מהיר וטוב והוא שומר על מתח לכל אורכו.

התעלומה נפתרת בסוף הספר אבל זה ברור שיהיו לספר המשכים – דמויות כאלו לא זורקים לפח ( למרות ש... )
מעבר לבעיות האנושיות הנחקרות בספר קיים איום חיצוני שמשפיע על העולם \ האימפריה בה מתקיים הספר – לוויתנים עצומים – במובן המפלצת התנכית – מנסים לפרוץ את חומות הים שמגינות על האימפריה ואם יצליחו הם ישמידו את כל החיים בסביבה.

זה ספר נהדר כמו שאמרתי – ככה אני אוהב את הפנטזיות שלי. הוא נפתח מהסיפור הקטן ולאט לאט מרחיב את היריעה אבל לא מתיימר לספר את הסיפור של היקום עצמו.
תחשבו איך הייתם מספרים את הסיפור של המציאות שלנו?: הייתם מתחילים מהדתות, מהמעצמות , מהתנך מ48 או מאברהם או אולי הייתם מתחילים ברצח בחולון כשברקע אזעקה. אם אנחנו כבר בנושא אני חושב שהגיע הזמן להחליף סופר, שלנו התמכר לריגושים זולים ולגמרי איבד את זה ב4 השנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה – יותר מדי תפניות בעלילה זה לגמרי לא אמין.

לא מצאתי את הספר בסטוריטל אבל להפתעתי הוא היה בליבי. האפליקציה של הספריות – לגמרי בחינם ונגיש לכולכם. האודיו באנגלית בהקראת Andrew fallaize מצויין. זה הספר השני ששומע בליבי וזו תחילתה של ידידות נפלאה ( יש עשרים אנשים לפני לחדש של מוראקמי – תזדרזו בבקשה ).

מקווה שמישהו ירים את הכפפה ויתרגם.

שתי ציטטות קצרות לסיום:

“What a tool cynicism is to the corrupt, claiming the whole of the creation is broken and fraudulent, and thus we are all excused to indulge in whatever sins we wish—for what’s a little more unfairness, in this unfair world?”
― Robert Jackson Bennett, The Tainted Cup


“I see!" said Ana, nodding. "I just have one more question."
"Of course"
"What color was the clay?"
Farazi blinked, confused. "Clay? What clay?"
"The clay you must have stuck in your eyes and ears," said Ana, grinning, "to remain so amazingly fucking ignorant of everything about you.”
― Robert Jackson Bennett, The Tainted Cup”