"אהבו אותי," כך מבקשים החיים וכך מבקשים המתים, "אנא מכם, אנשים טובים, אהבו מאוד!"
מוטי קליינשטיר נקבר בחופזה, סנטימטרים ספורים מתחת לפני השטח – כך מתחיל רומן פיקרסקי, סוחף, עתיר תהפוכות ועתיר קולות שנפרדים ונפגשים ללא הרף.
בקליניקה לקוֹלוֹלוגיה מוטי והילה מדריכים נשים אל מישור השקט הפנימי שיאפשר להן להשיג שליטה על גופן ומיניות משוחררת. נסים, אחיו של מוטי ובעלה של הילה, גנן שקט ומופנם, שותל גינת צלבים בפנימיית "האל הטוב" וקסמי האמונה משתלטים על חייו. זיו, בנם החולמני והמוזר של הילה ונסים, מעין ישו מקולקל מתכחש לייעודו המשיחי ומעדיף לבנות את עצמו כגאון מוזיקלי.
עולמם של גיבורי העלילה סובב בנחת על צירו: ציפורים מקננות ברוגע בענפי אלה עתיקה שבחצר הפנימייה ורוחות קדושים מתנמנמות במאורות השמים. עד שבוקר אחד, עפרה, אשתו של טורקו האיום, נכנסה, זקופה ואלגנטית, לקליניקה לקולולוגיה, ונבואות הפורענות הבלתי נמנעות ניצתו כלפידים, מאיימות לבלוע בסערה את החיים והמתים.
בכתיבה רבת תנופה החומקת מז׳אנרים טווה ערן ויזל עלילה מותחת המשלבת בין הגרוטסקי, התיאולוגי והקומי ומציע במבוא לקוֹלוֹלוגיה רומן סוחף ונוקב על המפגש שבין דת ומיניות ניו-אייג'ית, בסכנה הטמונה בהתממשותן של אמונות על אלוהים ובכוחה המתעתע של האהבה.
מי אמר שהכל צריך להיות ״פוליטיקלי קורקט״?
ערן ויזל (1972) מקיבוץ נתיב הל"ה. פרסם שני ספרי שירה: "הלכנו הרחק עד הנה" (מוסד ביאליק, 2012) ו"ממתינים לזאב" (קשב לשירה, 2016), ושני רומנים: "בשבחי הבדידות" (הוצאת ידיעות, 2016) ו"תיק דרום" (הוצאת ידיעות, 2018).
ערן ויזל הוא קיבוצניק, חילוני, בוגר עשר שנות לימוד ובמקום תיכון עבד ברפת והתגייס ליחידה מובחרת. אבל ערן הוא גם פרופסור מן המניין במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, ואחד המומחים הגדולים בעולם לפרשנות מקרא רבנית אורתודוקסית ושמרנית.
הביוגרפיה הזו, שיש בה ניגודים לכאורה, באה לידי ביטוי בעוצמה מתפרצת ובכתיבה רבת כישרון במבוא לקולולוגיה, שהוא מותח אבל גם מצחיק, גרוטסקי אבל רציני מאוד. זהו ספר על אנשים שמתחננים להשליט סדר וחוקיות בעולם של אי-סדר, ומשתוקקים לאמונה גואלת כשאי-אפשר להאמין.