משאדו די אסיס (1908-1839) נחשב לאחד מגדולי הספרות הברזילאית וספרות העולם. כבר במאה ה־19 יצר ספרות מודרנית להפליא, שניחנה בניצוץ של חדשנות ומשחקיות והיתה מקורית עד כדי כך שחוקרי ספרות תיארו את כתיבתו במילה "נס".

באמריקה הדרומית נחשב די אסיס למבשר הסיפור הקצר וכתיבתו השפיעה על סופרים בני המאה ה־20, ביניהם קלריס ליספקטור הברזילאית וחורחה לואיס בורחס הארגנטינאי. טון אירוני ואינטימי ליווה את מרבית יצירותיו, ואבחנות מעמיקות על טבע האדם – קנאה, תככים, שאיפות ותשוקות – נמסרו במקרים רבים בצורה סטירית ומשועשעת. אף שעסק בחומרים מקומיים הנטועים בזמן שבו חי ובמרחב של ארצו, יצירתו אוניברסלית, חוצת יבשות וזמנים. הקובץ אדם מהולל כולל מבחר ממיטב סיפוריו הקצרים.

ז'ואקים מריה משאדו די אסיס, מולאטי, בן למשפחה מהמעמד הנמוך של ריו דה ז'ניירו (אביו היה צבּע, בן לעבדים משוחררים, ואִמו כובסת ילידת האיים האזוריים המשתייכים לפורטוגל), נולד בריו דה ז'ניירו ומת בה כעבור 69 שנה. הוא רכש השכלה, ובזכות כשרונו החד־פעמי עשה את דרכו במעלה עולם התרבות. די אסיס השאיר אחריו גוף יצירה אדיר בשלל סוגות: סיפורים קצרים, רומנים, מחזות, ליברית לאופרות, שירה וכתיבה עיתונאית.