תוֹם מְבַקֵּר בְּתַעֲרוּכָה מְיוּחֶדֶת, שֶׁבָּהּ בְּכָל יְצִירָה מוֹפִיעַ חָתוּל. בָּזֶה אַחַר זֶה, הַחֲתוּלִים מְזַנְּקִים מֵהַצִּיּוּרִים וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו, בְּמִצְעָד סַסְגּוֹנִי וּמָלֵא הַשְׁרָאָה, עַד שֶׁמַּשֶּׁהוּ גּוֹרֵם לָהֶם לַחְזוֹר בִּמְהִירוּת אֶל תּוֹךְ הַמִּסְגְּרוֹת.
גָּלֶרְיָה שֶׁל חֲתוּלִים הִיא יְצִירַת מוֹפֵת מַקְסִימָה, שֶׁמַּזְמִינָה אֶת הַיְּלָדִים – וְגַם אֶת הַמְּבוּגָּרִים – לְהַכִּיר אֶת סִגְנוֹנָם הַיִּיחוּדִי שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר צַיָּירִים יְדוּעִים מֵרַחֲבֵי הָעוֹלָם.