איך מציירים געגוע? איך נפרדים? איך מספרים על חתולה שכבר איננה, אבל לא באמת נעלמה? ואיך ממשיכים הלאה? בדצמבר 2024, במפתיע ובטרם עת, מתה החתולה מלרע. ביומן אישי מאויר ומהורהר, עצוב וגם מצחיק, מתארת אילנה זפרן – אימהּ המאמצת של מלרע – את האבל שלה ושל החתולה מלעיל, שנותרו מאחור. רע בלי מלרע מספר על לכתה של מלרע ועל ההתמודדות עם אובדן חתולי וגם אנושי, על רקע הימים הקשים שלאחר השבעה באוקטובר.

אילנה זפרן

קומיקסאית ומאיירת. יוצרת הטור פינת ליטוף במוסף הארץ. פרסמה את הספרים סיפור ורוד (מפה,2005), רישומון - האוסף (פרדס, 2014) פינת ליטוף 2,1 ו-3 (רפי וספגטי, 2015, 2017, 2020), נמוכונת (טל מאי, 2022) וגלויות לב (אסיה, 2024) וסיפורים קצרים בקומיקס באנתולוגיות בארץ ובחו״ל. זוכת פרס העיצוב של משרד התרבות והספורט לשנת 2024. חיה בתל אביב.

אילנה זפרן

קומיקסאית ומעצבת גרפית. חוץ מ"פינת ליטוף", אני מפרסמת מדי שבוע גם קומיקס קצר בבלוג "על חתולים ואנשים" (בבלוגיה של אתר "הארץ"). לפני כשנה יצא לאור "רישומון", ספר קומיקס שמאגד את הטורים מ"עכבר העיר", בהוצאת פרדס. ב-2005 יצא לאור הרומן הגרפי הראשון שלי "סיפור ורוד" בהוצאת מפה, ובין לבי... המשך לקרוא

שם הספר
סיפור ורוד
רישומון - האוסף
פינת ליטוף: האוסף
פינת ליטוף 2 - האוסף
ספגטי! החתולה היפה בתבל