יחזקאל בורדיסיו, סוכן המייצג חברת יצוא מארגנטינה וחובב כתיבה, פגש את דודו הרץ במלון על חוף ימה של תל אביב. דודו הרץ נהג לישון בלובי של המלון כחסר בית, למרות היותו עורך דין. במשך שיחה ארוכה אל תוך הלילה הפציר דודו ביחזקאל לכתוב את סיפור חייו ”כדי שאבין סוף־סוף את חיי.” בסופה של הפגישה הבטיח יחזקאל לקיים את משאלתו.
ספר זה הוא קיום ההבטחה, והוא מבוסס על מקרה אמיתי.
דודו נולד למשפחה קשת יום בדרום תל אביב בסוף שנות הארבעים. על אף מצוקת הקיום עברו עליו ימי ילדותו ובחרותו בנעימים. הוא התגייס לשירות הצבאי אל תוך מלחמת ההתשה. באחד הקרבות שבהם השתתף לקה בהלם קרב.
לאחר שחרורו מבית החולים הפסיכיאטרי החליט דודו לערוך מסע לדרום אמריקה. הוא הגיע למקסיקו, ממנה המשיך לקולומביה, לעבר מעבה היערות הטרופיים שבהם התארח בשבט נידח. בעזרת שאמאן השבט הוא עבר מסעות פנימיים שהעלו גם את ההתרחשות הצבאית הנוראה. בשארית כוחותיו הצליח דודו לצאת מהג’ונגל ולהגיע לארגנטינה.
בארגנטינה הכיר את אשתו לעתיד, בתו של בנקאי עשיר. כשחזר לישראל, הם נישאו. דודו פנה ללימודי המשפטים, משאת נפשו, והיה לעורך דין מפורסם. חותנו הציע לו עבודה באחד מסניפי הבנק בניו־יורק, שבו עבר משבר נוסף ונאלץ לחזור ארצה ולהתאשפז שלא ברצונו. בחלוף הזמן נאלץ דודו להתגרש מאשתו ולהיפרד מבתו. הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה, ומאז היה יוצא ובא בין כותלי בית החולים הפסיכיאטרי.
חורחה חרסקוביסי כתב את הרומן דודו הרץ, האיש שלא רצה להרוג צפור. מציאות ופנטזיה שזורות זו בזו. ההזיות משתלטות על הריאליה והמציאות עולה על כל דמיון.