“"אני מעדיפה לחלום ולהתאכזב מאשר לחיות בלי חלומות בכלל".
את המשפט הזה אומרת דקוטה לג'קסון ואני חושבת שכשמו כן הוא: הספר עוסק באומץ לחלום.
ג'קסון באשיותו והן במקצועו נועד לסייע לאנשים ובפרט לאנשים מכורים, אם לסמים או לאלכהול. בספר השני בסדרה לילות לואיזיאנה הקוראים הכירו את ג'קסון כמלווה של נואה, כוכב רוק שהתמודד עם התמכרות קשה לסם ולאלכוהול. כעת נואה משוקם וג'קסון עומד בפני סיום החוזה ומעבר לעבודה הבאה. אבל הפעם משהו שונה, בניגוד לעבודות קודמות, ג'קסון מרגיש שהוא נקשר מאד לנואה ולהולי בת זוגו.
בנוסף הוא מכיר לא לעומק, את דקוטה, עובדת וחברה של הולי.
כל פעם ששמה של דקוטה מוזכר, ג'קסון יודע שמדובר בבעיות, משום שדקוטה אומנם בחורה טובה, אך מאז שהחבר עזב אותה היא די ירדה מהפסים והיא נוהגת לשתות מדי ערב, לשתות כדי לשכוח, לשתות כדי להתמודד.
ג'קסון מציל אותה לא פעם ולא פעמיים, הבעיה שהוא עושה את זה מבלי שהיא רוצה, מבלי שהיא מבקשת. אבל הצורך לעזור כאמור חזק ממנו וזה מוביל פעם אחר פעם לאי הבנות ולתקלים בין דקוטה לג'קסון.
מדוע ג'קסון כל כך רגיש להתמכרות של דקוטה ולהתמכרויות בכלל?
האם דקוטה שותה רק בגלל החבר שעזב?
קראו וגלו בעצמכם, בטוחה שגם אתם תלמדו דבר אחד או שניים, מתוך המסע המורכב, הכואב והמרגש של שניהם.”