“ספר אהוב ואבוד

יש ספרים שלמרות שקראתי אותם לפני שנים רבות, הם זכורים לי באופן בלתי נשכח כטקסט חיי. כך הוא הספר חסדי הלילה של מרגריטה אותו כתבה רות אלמוג, בו קראתי לפני שנים רבות.

אין לי מושג מדוע חיפשתי אותו לפני מספר שבועות בספרייתי, אך לשווא, עד שמצאתי אותו באקראי במחסן בו עשתי סדר. איך לתאר מפגש ביני לבין ספר אובד, זהו מסוג המקרים שלא תמיד מוצאים להם מילים נכונות. ולכן בעצם ספרתי לעצמי מהו הספר הזה עבורי?

חלק מספרי הראשונים רכשתי לעצמי עוד לפני שהגעתי לגיל הבר מצווה, כמו אבי בחנות יד שנייה, שהייתה ברחוב החלוץ בחיפה. אפשר שחנות זאת עדיין קיימת, אך חלפו שנים רבות מאז בקרתי באותו רחוב, בו שכנו מסודות ההסתדרות וחנויות פלאפל מרובות.

נעמדתי סמוך לערמת ספרי הוצאות תרמיל וקניתי אחדים מהם, כמו את חסדי הלילה של מרגריטה שהיה מיוחד בפורמט ובבחירת הקו הספרותי שלו, ספרות קלאסית וגם סופרים ישראלים, חלקם צעירים כרות אלמוג שספר זה היה ראשון עבורה, שסמן את דרכה כהבטחה.

עורך הסדרה, ישראל הר משורר צנוע שכל משרדו היה בתרמיל הצד אותו נשא לכל מקום, לעריכת הספרים ולכל הפעולות הקשורות להוצאתם לאור, מפעל של אדם אחד.

היה לו חזן, להביא לחיילים ספרות איכותית, מבלי שהספר יעלה כסף רב, ומבלי שמספר הדפים יעיק ויקשה על החייל לשאת את ספרו בכיס דגמ"ח מדיו. הוא עשוי מנייר זול ממוחזר. כעת אני פותח את הספר שדפיו הצהיבו והוא מריח מיושן.

היה משהו נוסף יוצא דופן בספרי ההוצאה, על כריכת הספר ציור, תמונה מרשימה ובלתי נשכחת של יוסי ברגנר, בגוונים עמוקים של כחול, שחור, ירוק וסגול, בו נערה פעורת עיניים ועל ראשה עומד טורף לילי פורס כנפיים, מבטא סיוטי לילה ולא את חסדיו.

בהתחילה היה לי קשה להתחבר למילותיו, למקצביו ולרעיונותיו, ובהדרגה כמו קסם, מסך הערפל התפוגג. הרגשתי לפתע במילותיו החוזרות אלי כהד מנגינה רחוקה, המתחברת לזיכרונות ילדות רחוקה, לאהבות ראשונות, לאכזבות ולצפייה בלתי מפוענחת לרגעי חסד, כפי שמרגריטה המתינה להם בלילותיה.

חסדי הלילה של מרגריטה, הוא קובץ סיפורים בן שלושה חלקים. הראשון בהם הוא זיכרונות ילדות. השני מספר על דמות בדיונית, מרגריטה המבקשת אהבה ולו לרגעי חסד בודדים. הקובץ השלישי נסוב סביב שתי תשוקות קיצוניות, החיים הגשמיים של רחל שטרן הפוקדת בנקים כמהות קיומית, אך מצד שני היא נפגשת ספק מפנטזת עם פדריקו פליני ברומא. מה בסופו של דבר מכריע בחיים החלומות או מציאות חשבון העו"ש?

לאלמוג איכות כתיבה שירית, כל מילה נוגעת בעוצמות רבות, המהדהדת כמוסיקה מרטיטה ומהפנטת, בכתיבה המנסה לשחזר תחושות נושנות בדמויות בהן הרגשתי שאלמוג מניחה את האלטר אגו שלה.

חזרתי לקרוא משפט אחרון מהספר, בטרם נפרדתי ממנו לשלום: " הייתי מיוגעה בקיץ ההוא ונפשי מסויטת חלומות חרדים, גואים ושוככים בלי הפוגה חונקים חרש, ללא דרמטיות, מעין האדווה המסוכנה, שמעלה הים, עוד תיגע בו יד רוח תועה, סחרחורת."

כעת הזמנתי ספרייה לעצמי, מנגריה איכותית, אמלא בה קיר שלם, כהזדמנות לאצור את ספרי, מחלקם אפרד ובכך אשתחרר מאובססיה אספנית, שלא פעם חונקת, אך את חסדי הלילה של מרגריטה, אנצור בספרייתי.”